אופנוע שהתנגש באופנוע שני בעת פניית פרסה

גרסת התובעת בסעיף 4 לכתב התביעה נרשם כך: "בתאריך 24.10.18 נהגה הגב' נועה טל בפרטית ברחוב הרואה ברמת גן ועצרה את רכבה בצומת כאשר בכוונתה לפנות שמאלה. לפתע הנתבע, אשר רכב על האופנוע, עקף לפתע את הפרטית, פגע בה וגרם לה לנזקים". בטופס ההודעה מיום 7.11.18 על התאונה שנימסר לתובעת ושצורף לכתב התביעה נרשם כך: "בת המבוטח הייתה במצב עמידה על מנת לפנות שמאלה רוכב אופנוע עקף את רכב המבוטח ופגע רכב המבוטח (כך במקור – א.כ.)". נהגת רכב התובעת מסרה ביום 28.10.18 (בטרם מסרה ההודעה הנ"ל לתובעת) הודעה מפורטת למישטרה על נסיבות התאונה, ובה מסרה כי בכוונתה הייתה לבצע פניית פרסה במקום, וכן כי לא עצרה ממש אלא רק האטה "כימעט לעצירה מוחלטת" (בנגוד לנרשם בשני המקומות הקודמים מעלה).

הכרעה מצאתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת (שוכנעתי כי התאונה התרחשה כאשר רכב התובעת עובר ימינה למפרץ אוטובוסים על מנת לבצע בהמשך לכך פניית פרסה, ותוך כדי תנועה רציפה ללא כל עצירה של רכב התובעת הוא מתחיל לבצע פניית פרסה, ואגב כך מתנגש באופנוע שנסע ישר בנתיבו) ומצאתי שנהגת רכב התובעת אשמה באופן מלא ובלעדי בנזיקין בקרות התאונה, ללא כל אשם מצד הנתבע.

מעדויות התביעה עולה בבירור, כי נהגת רכב התובעת לא הבחינה באופנוע בטרם התאונה ולא לקחה אותו בחשבון (אלא נתנה דעתה רק לתנועה בכיוון הנגדי ורק לה נתנה זכות קדימה בטרם החלה לבצע את תנועת הפרסה), בנגוד לחובתה בעת ביצוע פרסה במקום.

...

התובעת לא הציגה תצלום של זירת התאונה, למרות החלטתי המיוחדת מיום 19.6.20.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 400 ₪ (כפי שכר עד ההגנה שנפסק) וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

לאחר עיון בכל החומר ושקילת כל הטענות, לא נותר בי ספק כי הפגיעה הראשונית, ההיתנגשות בין הטרקטור לאופנוע של המנוח הייתה במרכז הכביש בקירוב, בעת שהטרקטור ביצע פניית פרסה והפגיעה השלישית הייתה בעת שהעגלה הרתומה לטרקטור מצויה בקירבת מרכז הנתיב ולא בשול כטענת הנאשם.

הודעתו של הנאשם בפני השוטר סביתי: השוטר סביתי סביתי היא הראשון שהגיע למקום והוא רשם בדוח הפעולה שערך (ת/15) כדלקמן: "דברי הנהג: נהג הטרקטור מוסר כי הוא ביצע פניית פרסה לכיוון מערב ואז האופנועים התנגשו בו." כמו כן ערך השוטר זיכרון דברים (ת/18) בו רשם את הדברים הבאים: "ראיתי את נהג בטרקטור עלי חלבי יושב על מעקה הבטיחות במקום, אני הודעתי לנהג עלי כי הוא מעוכב מרגע זה והודעתי לו את הסיבה על העיכוב (גרימת מות ברשלנות). אני שאלתי את הנהג עלי חלבי מה קרה ואז הוא מסר לי... שאלתי את הנהג מדוע עלית בחזרה על הכביש והוא אמר לי התכוון לעשות פרסה במקום. אני במקום אמרתי לנהג עלי שאין הוא חייב לומר דבר כי כל אשר יאמר יהווה ראייה בבית המשפט, הנהג שוב אמר לי כי הוא לא הספיק לעשות את הפרסה אבל הוא הרגיש את המכה מאחורה ולא זוכר דבר מעבר לזה". כנגד טענת המאשימה כי הנאשם הודה למעשה באחריות לתאונה בפני השוטר סביתי מעלה ההגנה שתי טענות.

...

בטרם שמיעת הטיעון לעונש, אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר בענינו של הנאשם.

כמו כן, מאחר וקיימת אפשרות כי יוטל על הנאשם עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, הרי בטרם גזירת דינו, ומבלי שהדבר יהווה אינדיקציה כלשהי לעונש הצפוי לו אני מורה לממונה על עבודות השירות להגיש חוות דעת בעניינו של הנאשם.

אם ימצא הממונה על עבודות השירות כי יש צורך בביצוע בבדיקה לאיתור שימוש בסמים, אני מאשר ביצוע בדיקה כנדרש.

נטען כי הנאשם נהג ברכב בקלות ראש שהתבטאה בכך שהחל בבצוע פניית פרסה, בקשת רחבה שמאלה, חזרה לכיוון דרום, בנתיב הימני מתוך שני הנתיבים, חסם את דרכו של המעורב אשר בלם את אופנועו, החליק עם האופנוע והיתנגש עם חלקו הקידמי בדופן ימין איזור גלגל אחורי של רכב הנאשם.

לדברי הבוחן האופנוע נסע במהירות שאינה פחותה מ-72 קמ"ש ובהיות בנתיב הימני ביצע בלימת חרום והיתנגש עם חלקו הקידמי בדופן ימין איזור גלגל אחורי ימני של רכב הנאשם, שהיה במהלך פניית פרסה בקשת רחבה בנתיב הימני מתוך 2 נתיבים, כאשר ע"פ התאמת הנזקים עולה שבעת האימפקט רכב הנאשם היה בתפנית שמאלה בנתיב הימני בזוית של 150 מעלות שמאלה ביחס לקו הישר של שטח ההפרדה.

...

אין אף במקום בו הוכח קיומו של אשם תורם של המעורב אין בכך כדי לשנות את המסקנה כי בענייננו הנאשם נהג ברשלנות וגרם לתאונה, ואין באשם תורם זה כדי לאיין את אחריות הנאשם.

ולסיכום הממצאים: הריני מאמצת מלוא קביעות הבוחן המשטרתי כביטוין בכתב, בממצאים שהונחו בפניי ובעדותו בביהמ"ש. הריני קובעת עובדתית כי בשעת האימפקט הנאשם טרם השלים פניית הפרסה, ולמעשה יצר חסימה בנתיב התקדמות הרוכב.

סוף דבר - הריני קובעת כי הוכחו בפניי כל יסודות העבירות המיוחסות לנאשם ולפיכך מרשיעה אותו במיוחס לו בכתב האישום.

לאחר עיון בכל החומר ושקילת כל הטענות, לא נותר בי ספק כי הפגיעה הראשונית, ההיתנגשות בין הטרקטור לאופנוע של המנוח הייתה במרכז הכביש בקירוב, בעת שהטרקטור ביצע פניית פרסה והפגיעה השלישית הייתה בעת שהעגלה הרתומה לטרקטור מצויה בקירבת מרכז הנתיב ולא בשול כטענת הנאשם.

. סיכום הממצאים העובדתיים – נוכח האמור מעלה, המסקנה המתחייבת היא שאין כל מקום לשנות מהממצאים העובדתיים של הערכאה קמא, והם בתמצית הממצאים הבאים: המערער נסע בשול הימני, בשלב מסוים התחיל לבצע סיבוב פרסה, הטרקטור פנה שמאלה, כאשר הטרקטור כבר היה במהלך ביצוע סיבוב הפרסה כך שהוא נמצא לרוחב המסלול, פגע בו האופנוע של המנוח – בחלק הקידמי של הטרקטור, ולאחר מכן פגעו האופנועים השני והשלישי בכף האחורית.

...

הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין.

זאת לאחר שהגיע למסקנה כי למרות שהתאונה ארעה בנתיב השמאלי, עדיין היה לאופנוע מרווח על מנת להשלים את חציית הצומת מבלי להתנגש ברכב.

מסקנה זו אינה משתנה מעיון בסע' 38 לפסה"ד בערעור.

כתב התביעה כתב התביעה מכיל רכוז לקוני של תשלומים ששילם התובע לנפגע עקב פגיעתו בתאונת דרכים שאירעה, לטענת התובע, בעת שהנפגע נסע כנוסע על אופנוע שהיה נהוג על־ידי אחד, דוד טלבי (להלן: טלבי) והיתנגש במשאית שהייתה נהוגה על־ידי הנתבע 2, כאשר האשמה בתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 2, משלא נתן זכות קדימה בעת פניית פרסה.

נהג המשאית מסר כי בעת ביצוע פניית פרסה בצומת הרחובות עזרא פינת נורדאו, אז ראה שהגיעו שני אופנועים מכיוון צפון לדרום.

...

תוצאות והוצאות משלא הוכיח התובע במידה הנדרשת במשפט אזרחי את מעורבותו של האופנוע המבוטח בתאונה, נדחית התביעה כנגד נתבע 1 בהעדר חבות ביטוחית לאופנוע הנפגע.

משלא הוכיח התובע במידה הנדרשת במשפט אזרחי את רשלנותו של הנתבע 2, נדחית התביעה כנגד נתבעים 2 ו־3 בהיעדר רשלנות בדיני הנזיקין.

התנהלות דיונית שכזו מצדיקה הפחתה משמעותית בהוצאות שיפסקו לה. משכך מצא בית־המשפט לאבחן בין ההוצאות הנפסקות לנתבעים השונים: התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות לתביעה זו בסך המחושב על־פי כללי לשכת עורכי הדין בדבר התעריף המינימלי המומלץ על יסוד סכום התביעה, בסך כולל של 45,988 ש"ח. התובע ישלם לנתבעים 2 ו־3 הוצאות ושכר טרחת תביעה זו, והן מחצית הסך המחושב לפי כללי לשכת עורכי הדין בדבר התעריף המינימלי, בסך של 22,994 ש"ח. בסכומים אלה חושב המע"מ. גרסה זו אינה מכילה את שם הנפגע ולכן לא חל עליה איסור פרסום.