מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אופן ניסוח הצהרת תובע בכתב אישום

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

בהתאם ביקשה לקבוע כי "יש לפרש [את החוק] באופן המסמיך את בתי המשפט להאריך את מעצרו של חשוד בחמש יממות שלמות". המדינה הוסיפה כי בקבעו תקופת מעצר בת חמישה ימים, התכוון המחוקק להעניק לגורמי התביעה פרק זמן ארוך מספיק לשם ניסוח כתב האישום כהלכה, וקבלת פרשנות ערכאות קמא תיפגע באפשרות זו. הנקודה האחרונה הודגשה במיוחד ביחס לתקופות מעצר שמסתיימות בימי שבת ומועד, שאז יש להגיש כתב אישום או לשחרר את העצור קודם לכניסת יום המנוחה.
זו לשון סעיף 17(ד) לחוק המעצרים: "נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב)". השאלה שבמחלוקת היא מתי מסתיימים חמשת הימים שתוחמים את מעצר החשוד בטרם הגשת כתב אישום.
...
לגופה של המחלוקת הפרשנית עצמה – אבקש להוסיף כי אני סבורה שיש ליתן משקל מכריע להגדרת המילה "יום" המופיעה בסעיף 3 לחוק הפרשנות, ולפיה: "'יום' - תקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו". על-פי הגדרה ברורה זו, "יום" אינו תלוי בשעות אור או שעות חושך, ולא ניתן להתחיל ולמנות אותו משעה אחרת אלא מחצות הליל.
עמדתי כאמור שונה, ואני סבורה כי בהיעדר סיבה שלא לעשות כן, יש לפרש את המונח "יום" (וברבים "ימים") בהתאם להגדרה המפורשת בחוק הפרשנות.
עוד אבקש להעיר בהקשר זה כי מוקשית בעיני ההבחנה שערך חברי השופט מינץ לפיה יש לפרש את המונח "5 ימים" בחוק עצמו כמקנה סמכות לבית המשפט להאריך את המעצר למשך חמש יממות תמימות משעת מתן ההחלטה, ואילו כשאותו המונח מופיע בהחלטה שיפוטית בה השופט אינו מציין יום ושעה מסוימים (למשל בהחלטה לפיה: "אני מורה על הארכת מעצרו של הנאשם בחמישה ימים"), הארכת המעצר תהיה למשך חמש יממות החל מחצות הלילה שקדם למתן ההחלטה.

בהליך גרימת מוות בנהיגה רשלנית (גמ"ר) שהוגש בשנת 2021 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

(ההדגשות כאן ולאורך גזר הדין שלי - צ.מ.) חוק העונשין, התשל"ז – 1977 ייקרא להלן: "חוק העונשין". רקע: הנאשמת הודתה והורשעה ביום 18.10.20 במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, המייחס לה עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 64 ביחד עם סעיף 40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש}, התשכ"א -1961.
התביעה הצהירה כי בני מישפחת המנוח מודעים להסדר הטיעון וכי יגישו הצהרת נפגע עבירה.
על נהג הנוהג בכביש להתאים אופן נהיגתו לתנאי הדרך, התוצאה הקטלנית אשר אירעה במעבר החצייה בתיק זה כאשר להולך הרגל המנוח היה אור ירוק, יש בה כדי להוביל למסקנה כי הנאשמת לא התאימה מהירות נסיעתה בהתאם לתנאי הדרך.
...
באשר לרכיב הפיצוי הכספי למשפחת המנוח - על אף שיש להניח כי משפחת המנוח תפוצה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, מצאתי לנכון להיעתר לעמדת המאשימה וזאת חלף השתת קנס בבחינת צדק מאחה.
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 11 חודשים, אשר ירוצו מאחורי סורג ובריח.
אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 12.9.2021, לצורך התארגנות והכנה של ידי שירות המבחן.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

בית המשפט העליון ניסח את הדברים באופן ממצה לאחרונה: "השאלה שעל בית המשפט להציב בפניו, היא אם גורמי המישטרה או הפרקליטות פעלו באופן בלתי-סביר. שאלה זו יש לבחון על רקע המידע שעמד בפני הגורמים הרלוואנטיים בעת החקירה ועובר להגשת כתב האישום, בהנתן 'הערפל הנילווה באופן אנהרנטי לחקירה המשטרתית'... ...גם אם גורמי החקירה והתביעה טעו בהערכת משקלן ומהימנותן של הראיות, הרי שבית משפט זה עמד בעבר על כך שלא כל טעות שנעשתה בזמן אמת על ידי המישטרה, מהוה הפרה של חובת זהירות או התרשלות..." (ע"א 8209/19 רוברט דויטש נ' מדינת ישראל (1.7.2021)‏‏).
שלב הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד לתום ההליכים בתוך תקופת מעצר קצרה של ששה ימים, הובא התיק בפני הפרקליטות, אשר סברה כי יש מקום להגשת כתב אישום ובקשה למעצר על לתום ההליכים, והגישה ביום 2.3.2015 הצהרת תובע, וביום 4.3.2015 כתב אישום ובקשה למעצר עד לתום ההליכים.
...
הנתבעת טענה כי אין יסוד לטענת הרשלנות, שכן למרות הזיכוי בסופו של דבר, התנהלות המדינה היתה התנהלות סבירה וראויה לאורך כל הדרך: ראשית, נטען כי ב"כ התובעת עצמו הסכים בתחילת הדיון לקיומן של ראיות לכאורה, כך שעמדה לדיון רק סוגיית עילת המעצר, ולנוכח תסקירי שירות המבחן אשר לימדו על הערכת סיכון גבוהה מאד, לא היה מנוס ממעצרה של התובעת.
סיכומו של דבר - השילוב של שלושת השיקולים: כי עניין הפגיעה העצמית והסכין היה ידוע גם ללא החומר, כי החומר הומצא בסופו של דבר בשלב מקדמי, וכי הזיכוי לא היה קשור לחומר שבתיקי הרווחה ובית הספר – מוביל בהכרח למסקנה של העדר קשר סיבתי בין המחדל שבהעדר איסוף החומר מהתיקים לזיכוי.
בית המשפט פירט בהכרעת הדין, שורה ארוכה של תמיהות שעלו מחקירתה הנגדית של הקטינה, והן שהביאו בסופו של דבר לזיכוי מחמת הספק.
סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

התובעת נתלית בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט לתעבורה המלמד על הודאת הנאשם - סלאם בעבודות כתב האישום, לאחר שהוקרא לו, מבלי שהועלו על ידו השגות או הסתייגויות באשר לאופן ניסוח כתב האישום, ומשכך העמימות הנטענת כיום ביחס אליו אינה אלא בבחינת מקצה שיפורים שאין מקום להתירו.
עם זאת, עולה ברורות מהפרוטוקול כי אי הופעתו הייתה לאחר שהוא ייפה את כוחו של בא-כוחו, וזה האחרון הצהיר לפרוטוקול כי הוא הקריא לסלאם את כתב האישום וזה האחרון הודה בעובדות שצוינו בו. חשוב לציין כי הודאה זו ניתנה במועד שבו כתב התביעה בהליך דנן היה תלוי ועומד (הרשעה מיום 10.10.18; כתב תביעה הוגש ביום 30.7.18 וניתן פס"ד בהיעדר ביום 27.11.18 שבוטל לאחר מכן בהסכמה).
...
מנגד, טענה התובעת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של רכב הרנו מאסטר, כי אין להיעתר לבקשה, מאחר ולמעשה מדובר בטענה הנוגעת לשאלת האשם התורם וחלוקת האחריות בגין התאונה הנדונה.
יוצא אפוא, בין אם הנאשם הורשע על סמך הודאתו ובין אם הורשע לאחר שמיעת ראיות, רואים את סעיפי כתב האישום בגינם הורשע כמוכחים כלפיו וניתן להגיש את פסק הדין הפלילי כראייה בהליך אזרחי.
על יסוד כל האמור, הבקשה להביא ראיות לסתור, נדחית בזה.
לאור המסקנה אליה הגעתי, יישאו בהוצאות הבקשה וישלמו לפניקס, איילון ומנורה סכום כולל של 1,200 ₪, לכל אחת (ובסה"כ 3,600 ₪).

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי ( נוסח משולב) התשמ"ב- 1982 אני מודיע על זכוי הנאשם.
התביעה הצהירה כי אין לה צורך בהבאת ע"ת 1-5 (עמ' 54 שורה 25 לפרוטוקול הדיון- מכאן ואילך: "עמ' ושו'").
לדבריו, עדי התביעה מסרו בעדותיהם את אופן שיטת הפעולה במהלך הארוע לפיו, יש שתוף פעולה בין מבט 2000 אשר מתפעלים את המצלמות לבין כוחות השיטור בשטח.
על בסיס עדותם של עדי התביעה, סבר ב"כ המאשימה שהתביעה עמדה בנטל הבאת הראיות המוטל עליה ועתר להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
...
עם זאת, אני קובע כממצא עובדתי כי בהעדר אפשרות השוואה לא אוכל לזהות את הנאשם שהעיד בפניי כזורק הזיקוק.
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שיש לזכות את הנאשם מחמת הספק.
נוכח כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו מחמת הספק.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו