אופן חישוב פנסיה לאחות בבית חולים

עוד טוענת התובעת כי זכאית לפצוי כספי בגין הפסדי שכר, קרן הישתלמות והפסדי פנסיה עד לסוף שנת 2015 בשיעור כולל של 9,089 ₪ וכן לתשלום הפרישי שכר (בעבור ימי חופשה, הישתלמות, בחירה, הצהרה, מחלה ואבל) בגין העובדה שזכויותיה משנת 2009 ועד לסוף שנת 2015 שולמו לפי שלוש שעות כמחצית משמרת במקום 4 שעות כאשר לדבריה יש לחשב משמרת כ-8 שעות ולא כ-6 שעות.

הכרעה בפרשת הרשקוביץ נדון עניינן של אחיות בית חולים ממשלתי אשר נסמכו על הוראות ההסכם הקבוצי עליו סומכת גם התובעת בעניינינו את טענותיה.

משנשאלה האם פעלה הנתבעת כך גם בעיניינה של התובעת השיבה: "במקרה של התובעת באופן מיוחד היה שיח איתה לא פשוט בנושא של שעות עבודתה, מיגבלה של היציאה שלה מהמחלקה, משיכת זמן שלעיתים לא לצורך, היה קושי רב במהלך העבודה איתה להתנהל מולה אפילו ברמה שאני אשתמש במילה "מתישה" אני יודעת לומר שהרבה פעמים אחות אחראית שלה הייתה נמנעת מלהכנס לויכוחים איתה" (עמ' 19 ש' 32-35 לפרוטוקול).

...

עם זאת, לא מצאנו כל בסיס לטענות התובעת למעט תביעתה להפרשי תשלום לקרן ההשתלמות.

הפרשים בשיעורי הקצבה ממועד הפרישה ועד ליום מתן פסק הדין וכן הסך של 3,705.5 ₪ בגין הפרשי תשלום לקרן השתלמות, ישולמו תוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה. לאור התוצאה שאליה הגענו, הגם שמצאנו כי מקצת טענותיה של התובעת נתקבלו, הרי שמרביתן נדחו.

בהתחשב בכך שהתובעת הגישה בתחילה תביעה לשיבוצה כאחראית משמרת וכי תביעתה עברה גלגולים שונים (כאשר בתחילה טענה כי יש לחשב את משרתה על בסיס שעות העבודה ורק בסיכומיה המירה טענותיה לחישוב על בסיס משמרות), משלא הציגה התובעת תחשיב ראוי ומשעיקר התחשיב נערך על ידי בית הדין, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

השופטת חני אופק גנדלר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר יצחק גבאי ומר זאב שלף; סע"ש 27250-05-11) (להלן – פסק הדין), בגדריו נפסק כי "משרת התובעת [המשיבה בהליך כאן – ח.א.ג.] לצרכי הפנסיה תחושב מחדש, בהתאם לחוק הגימלאות, תוך הוספת 5% משרה לכל אחת משנות עבודתה. מנגד, הנתבעת [המערערת בהליך כאן – ח.א.ג] זכאית להחזר חלקה בדמי התגמולים ששולמו בעבור שעות עודפות אלו בשיעור 5% משרה" (סעיף 16).

(א) רקע כללי והשתלשלות ההליך קמא המשיבה גב' חוה נץ (להלן – העובדת) הועסקה כאחות מעשית בבית החולים רמב"ם (להלן – בית החולים), המנוהל בידי המערערת (להלן – המדינה), החל מיום 15.08.1979 ועד פרישתה לגימלאות ביום 31.05.2017.

נקדים ונאמר, כי בהתאם לחישוב המעודכן מצד התובעת, ובשים לב לנפסק ע"י כב' בית הדין הארצי בתיק האחיות, היפה גם לענייננו (במיוחד בעיניינה של האחות בלה סגל שיעבדה גם היא בתקן של 75% משרה), הרי שאין בהקף עבודה זה כדי להצביע על העסקה פיקטיבית, או חריגה מהותית בהקף המשרה המצדיקה קביעה כי השיבוץ חרג באופן קבוע מהתקן.

...

בהעדר חריגה מובנית בשל התעלמות מחופשות לא מצאנו מקום להגדיל את היקף המשרה בהתאמה להיקף החופשות.

עד כאן למסקנה העולה מניתוח נתוני ההעסקה בחודשים שבהם שהתה העובדת בחופשה.

נוכח המסקנה אליה הגענו מתייתר הצורך לדון בטענות המדינה בכל הנוגע להכרעה הנוגעת להתיישנות ושיהוי, ומשכך לא נתייחס לאלה ולא נביע עמדה - לכאן או לכאן - לגבי הכרעתו של בית הדין האזורי בסוגיה זו. סוף דבר – דין ערעור המדינה להתקבל במלואו, ומשמעות הדבר היא כי תביעת העובדת נדחית.

על פי עדותה של התובעת, היא משמשת אחות מעשית בבית האבות "בית מוזס" החל משנת 1990, בשיעור משרה של 66% במשמרות היום והערב, וכן עובדת במחלקת התומך של בית האבות בה מתגוררים אנשים ניידים, בהם היא מטפלת באופן שוטף כמו גם בדיירים העצמאיים לפי הצורך (המגיעים למרפאה או שהיא מגיעה לביקור בדירותיהם).

בקביעה זו הבאתי בחשבון את תפקידה של התובעת כאחות מעשית, בנבדל מתפקודה של אחות בבית חולים, הכוללת בהתאם לתאור התובעת עצמה, עבודות שברובן המכריע אינן דורשות מאמץ פיזי מיוחד; תיפקודה לפני ואחרי התאונה כפי שנסקר לעיל, ככזה המאפשר לה לעבוד באותו הקף משרה ובאותן משמרות בהן עבדה בעבר, מחד, אל מול הקושי לחזות בודאות מה יילד יום, וקיום החשש שמא ברבות הימים והשנים, הנכות תיתן את אותותיה ותשפיע על כושר הישתכרותה של התובעת מאידך; ואת העובדה שנותרו לתובעת עוד 12 שנות עבודה.

לעניין העדר הוודאות המלווה כל פסיקה הנוגעת לחיזוי כושר ההישתכרות ראו דברי כב' השופט (כתוארו אז) מ' חשין בע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 802 (1993): "אכן, בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר הישתכרות לימים יבואו, נדמים אנו בעינינו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הוטל עלינו לגלות את צפונות העתיד עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה - ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים." בהיות התובעת שכירה יש לחשב את גיל הפרישה כ-67 ומקדם ההוון עומד על 120.34.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: גריעה מכושר הישתכרות 180,000 ₪ הפסדי פנסיה 22,500 ₪ כאב וסבל 55,346 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 30,000 ₪ סה"כ 287,846 ₪ לסכום זה יצורף שכר טירחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והחזר אגרה.

...

לא שוכנעתי כי עצם ההתייחסות ברישום לכך שהתובעת היתה "בדרך לעבודה" מקורו בקביעה של עניין מהותי, שכן מבחינת סיפור הרצף, התובעת התכוונה להגיע לעבודה בהמשך, ואין לעובדה זו חשיבות מבחינת הרופאה שביצעה את הרישום.

חמישית, אני דוחה את נסיון הנתבעת לייחס לתובעת היעדר מהימנות בעניין זה ובכלל.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: גריעה מכושר השתכרות 180,000 ₪ הפסדי פנסיה 22,500 ₪ כאב וסבל 55,346 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 30,000 ₪ סה"כ 287,846 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והחזר אגרה.

לאחר התאונה התובעת החלה בלימודי הסיעוד, בהקף שעות הדומה להקף משרתה כמורה, כאשר בשנה וחצי האחרונה ללימודים, כללו קליניקה והתנסות בעבודה כאחות במחלקות בית החולים, הכרוכה בעבודה פיזית.

באופן דומה, לא ניתן לגזור דבר משכרו של העד, פיראס מחאג'נה, העובד כאח מוסמך במחלקה אורתופדית בבית החולים הלל יפה.

בהתאם לפסיקה, במקרים בהם מדובר בנכות נמוכה, בשיעור הנע בין 5%-10%, אשר השפעתו התפקודית מועטה, אין מקום לערוך חישוב אקטוארי אלא יש לפסוק פיצוי גלובאלי גם אם לא נגרע שכרה של התובעת כמו במקרה זה לאחר התאונה, שכן איש לא תוקע כף לידנו, כי בעתיד, בגיל מבוגר ובמומה, עלולה הנכות להפריע ולהקשות עליה בתיפקוד בעבודתה.

"בהתאם לפסיקה יש לפסוק פיצוי גם למי שלא נגרע שכרו לאחר התאונה, מתוך הנחה ויכול ותוצאות התאונה ישפיעו לעתיד לבוא. הדרך הנאותה לפצות את התובע במקרים אלה, היא בקביעת סכום גלובאלי, שיקח בחשבון את מומו, את גילו ואת שנות העבודה שנותרו לו ותוך שיקולל העובדה שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה (השוו: ע"א 395/81 מנחם ברוק נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח [פורסם בנבו] (5/3/84), ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה [פורסם בנבו] (23.11.94))." על כן, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק של הפסד שכר לעתיד כולל פנסיה בסך של 100,000 ₪.

...

אין בידי לקבל את ההשוואה שעורכת התובעת המבקשת לגזור את פוטנציאל השתכרותה מהדוגמאות שהביאה במסגרת עדויותיהם של בעלה ושני האחים שהעידו בעניין גובה הכנסתם וזאת ממספר טעמים.

סוף דבר סך כך הפיצוי המגיע לתובעת הוא כדלקמן: הפסד השתכרות לעתיד ופנסיה (גלובלי) – 100,000 ₪.

סיכום ביניים : 126,000 ₪ אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 126,000 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד כחוק.

נטען, בין היתר, כי לא היה מקום לנכות את תשלומי הפנסיה שקבלה המערערת ועתידה לקבל, מהפסדי השכר של המערערת; כי צריך היה להעמיד את נכותה התפקודית והגריעה מהשכר על 45%; כי לא היה מקום לנכוי 1,250 ₪ פנסיה מבית החולים שערי צדק, מאחר שמדובר בפנסיה צוברת המורכבת מסכומים שהמערערת עצמה הפקידה; כי צריך היה לחשב את הפסדי ההישתכרות מעבר לגיל הפרישה; וכי היה על בית המשפט לפסוק למערערת בגין הפסדי זכויות סוציאליות.

כפי שציין בית משפט קמא, המערערת עברה סדנת סימולציה של היתמודדות עם מצבים שונים, כולל מטופלים אלימים; היא הכירה את המטופלת ואת תוקפנותה; במסגרת החפיפה עם המשמרת הקודמת הייתה היתייחסות למטופלת; ביומן המחלקה נרשם במפורש כי יש להקפיד על כך שהמטופלת תילבש כותונת וככל שהיא תאיים על הצוות יש לקשור אותה באופן מיידי בשל נטייתה להתפרצות אלימה.

הנזק: אקדים ואומר כי על פניו, לפנינו תיק ניזקי גוף שמקומו בבית משפט השלום, בהנתן נכות רפואית משוקללת בשיעור של 14.5%, מתוכה 10% בתחום הנפשי, ובהנתן שהמערערת המשיכה לעבוד כאחות בבית חולים אחר.

...

אף התקשיתי להבין את ההתערבות, המינורית, בקביעת המומחה בתחום הא.א.ג., כי הטנטון ממנו סובלת המערערת לא קשור כלל לאירוע, תוך הוספת 3.5% נכות בתחום זה. סיכומו של דבר, שלא היה מקום להתערבות בשיעור הנכות הרפואית המשוקללת, ולא היה מקום להעמיד את הנכות התפקודית על פי שניים מהנכות הרפואית, ואזכיר כי המדובר ב-5% בתחום האורטופדי ו-10% בתחום הנפשי.

במצב דברים זה, אני סבור כי יש להתייחס לנזקי האירוע במנותק מהוצאתה של המערערת לגמלאות, גם אם נכפתה עליה, בשל מכלול מצבה הרפואי שאינו קשור לאירוע.

אולם, כפי שהסביר חברי השופט עמית, דומה שאין מנוס ממנה, בשל דיני הגמלאות החלים על המקרה.