לאור זאת, עתר הסנגור להורות על זיכויו של הנאשם מהעבירה של אי גידור משטח עבודה מכח ההגנה של "זוטי דברים" הקבועה בסעיף 34יז' לחוק העונשין, הגנה המקבלת לטענתו משנה תוקף במקרה דנן, נוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, נוכח העובדה כי הנאשם זוכה מרוב העבירות שיוחסו לו לרבות מהעבירה החמורה של חבלה ברשלנות, ונוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם (אדם נורמאטיבי, בן 47, ללא עבר פלילי, העוסק כמנהל עבודה בתחום הבניה מזה כ-23 שנים ברציפות, שיתף פעולה עם גורמי החקירה ונטל אחריות על מעשיו).
ודוק: בגישה מצמצמת נקט ביהמ"ש העליון בפרשת עזיזיאן בקובעו, כי "ההגנה תיתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימאלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית. לעומת השיקולים המנחים את בית-המשפט, דרך משל, בבואו לבחון את הסעד של מבחן ללא הרשעה, והכוללים בצד נסיבות הענין וטיב העבירה את אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, הרי שהדגש לענין ההגנה של זוטי דברים מושם על טיבו של המעשה הקונקרטי עצמו 'נסיבותיו, תוצאותיו והאנטרס הצבורי'(ע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' עזיזיאן, פ"ד נג(5) 747 (1999)).
בפסק דין שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה לאחר פרשת אריאל, אימץ כב' השופט א' שיף גישה מרחיבה זו: באותו מקרה הואשם הנאשם בעבירות של אינוס, תקיפה ואיומים שביצע כביכול כלפי רעייתו, מהן הוא זוכה ע"י ביהמ"ש פה אחד, ובעבירה של תקיפה סתם שביצע על פי הנטען נגד בתו, בכך שירק עליה עת חלפה על פניו במסדרון ביתם.
ביהמ"ש קיבל גירסתה של הבת בדבר היריקה שביצע כלפיה הנאשם, וקבע כי יש בכך כדי לגבש עבירת התקיפה, אך למרות זאת זיכה את הנאשם מהעבירה מכח ההגנה של "זוטי דברים", בהיתחשב בנסיבות שונות שאינן קשורות בעבירה עצמה, ובהן- הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה (11 שנים), העובדה כי הנאשם זוכה מכל העבירות החמורות האחרות בהן הואשם, והעובדה כי העבירה בוצעה ברשות היחיד ובעקבות קינטור מצד המתלוננת.
...
ובלשונו של כב' השופט א' לוי:
"בבואו לבחון מעשה שנתמלאו בו כל יסודות העבירה ישאל בית המשפט את עצמו, אם מעשה העבירה הצמיח מידה מינימאלית של סכנה לציבור. תשובה שלילית תחייב את המסקנה שהשפעתו של המעשה על החברה היא כה מזערית, עד שאין זה ראוי להכתים את מבצעו בהרשעה בפלילים.... מידת הזהירות בהחלתו של הסייג נדרשת גם מן הטעם שמא ירוקנו מתוכן עבירות הנתפסות כ"קלות" יותר מאחרות.
הנה כי כן, לטענת הנאשם שיש לשקול זיכויו על יסוד טענת "זוטי דברים", בין היתר, תוך הסתמכות על אישיותו ונסיבותיו – יש על מה לסמוך, אולם בחינת הנסיבות הכלליות של המקרה דנן ובהן נסיבותיו האישיות של הנאשם אינה מטה את הכף לטובת זיכויו של הנאשם מעבירה של אי גידור משטח עבודה, מכח ההגנה הנדונה.
זאת משום שעל פי מהות העבירה והערכים עליהם היא אמונה ושאותם היא מתכוונת לשמר – אין מדובר בעבירה "טכנית" כלשון הסניגור, וקיים אינטרס ציבורי ממשי בהעמדה לדין של מבצע עבירה זו.
גם טענת בדבר מדיניות המאשימה שלא להעמיד לדין אנשים ללא עבר פלילי בגין עבירה בודדת של אי גידור משטח עבודה (אף אם נכונה ולגיטימית היא, ולא שוכנעתי כי כך הדבר) - אין בה, כשלעצמה, להצדיק זיכויו של כל מי שהועמד לדין בעבירה זו בגין זוטי דברים, וודאי שלא להוציא מבית המשפט מסר כי הפרת תקנה זו תאפשר זיכוי מהעבירה כעניין שבשגרה.
הזמן הרב שחלף מאז אירוע התאונה, מחדלי החקירה שאפיינו עבודת המשטרה, עברו הפלילי
הנקי של הנאשם –גם בהם אין, אף לא בהצטרפם יחד, כדי לשנות מסקנה זו. אדרבא, סבורתני כי יש ממש בטענת המאשימה, לפיה דווקא תחום עיסוקו של הנאשם כמנהל עבודה באתר בניה משווה חומרה יתרה לעבירה ומהווה שיקול נוסף התומך באי החלת ההגנה של זוטי דברים.
