אונס ומעשה סדום בנסיבות מחמירות

בתום שמיעתן של הראיות הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו: קבלת דבר במירמה, חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, ניסיון למעשה סדום, אינוס בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה.

להלן מקצת מן הטענות שהועלו בפנינו, בכתב ועל-פה: טענת האליבי לא נחקרה על ידי המישטרה, וכתוצאה מכך קופחה הגנתו של המערער; לא נעשה ניסיון לבדוק את דירת המערער כדי לאמת או להפריך את גרסת המתלוננת לפיה שהתה שם; הסכין עליה העידה המתלוננת לא נמצאה, והיא גם התקשתה לזהות את מכשיר החיתוך החשמלי, שלטענה, איים בו המערער עליה עובר למעשה האונס; לא נעשה ניסיון לבדוק אם באיבר מינה של המתלוננת נותר זרעו של המערער; המתלוננת לא הקפידה להעיד אמת, ולראיה המנעותה מלספר על כך שבאחד הלילות היא לנה בבית מלון בחדר אותו חלקה עם המערער.

...

עם זאת, בפסיקה נקבעו במשך השנים מספר חריגים להלכה זו, אולם לא מצאנו כי עניינו של המערער נמנה עמם.

ג) לעדותה של המתלוננת נמצאו חיזוקים נוספים ולהלן אחדים מהם: בבדיקה רפואית נמצאו סימני חבלה על גופה; בכיסו של המערער נמצא מכתב אותו כתבה המתלוננת ושהופנה לקונסול הרוסי, ללמדך כי הטענה לפיה הבטיח המערער לסייע לה לקבל מעמד בישראל, לא היתה קלוטה מן האוויר; המערער, מטעמים השמורים עמו, בחר שלא לנסות להוכיח את גרסת האליבי שלו, ועובדה זו אומרת דרשני; המערער הדיח את אחותו לגרסת שקר, היינו, לטעון כי בשיחה עם המתלוננת התכונה זו לחזור בה מתלונתה כנגד תשלום כספי; מצבה הנפשי של המתלוננת בעת חשיפת הפרשה בפני עובדת סוציאלית ואף בעדותה בבית המשפט, תורמים אף הם למסקנה כי היא תארה אירועים אותם חוותה ושהותירו עליה את רישומם.

העולה מהאמור הוא, כי שוכנענו שהרשעת המערער בדין יסודה, וכך היא השקפתנו גם ביחס לעונש.

נגד העורר הוגש כתב אישום בגין עבירות אינוס, מעשה סדום, כליאת שווא, תקיפה כדי לבצע פשע והתפרצות למקום מגורים, הדחה בחקירה, אינוס בנסיבות מחמירות, ומעשה סדום בנסיבות מחמירות.

...

בית המשפט מצא כי אין מקום לחלופת מעצר בנסיבות מקרה זה. החלטה זו מהווה נשוא הערר שבפנינו.

נתתי דעתי לטיעוני הצדדים, על רקע החלטת בית המשפט קמא, וחומר הראיות שבתיק התביעה, ובאתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

אשר לראיות לכאורה, בחנתי את תיק התביעה ונחה דעתי כי הצדק עם בית המשפט המחוזי בקובעו כי דרישת הראיות לכאורה באה על סיפוקה בנסיבות מקרה זה. המתלוננת פנתה פעמיים למשטרה בתלונות על אינוסים שביצע בה העורר.

הערר נדחה.

]השופטת מ' נאור: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי, על יסוד הודאתו, בעבירות של עשיית מעשה סדום בנסיבות מחמירות, ניסיון לאינוס בנסיבות מחמירות, עשיית מעשה מגונה בכוח, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, אספקת סם והדחה בחקירה.

...

נתנו דעתנו לכל טענותיו של המערער לרבות אלה שנשמעו בדלתיים סגורות, והגענו לכלל מסקנה שאין מקום להתערב בגזר הדין שהושת על המערער.

הערעור נדחה.

השופט יוסף אלרון [אב"ד]: נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום, איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירות לפי סעיפים 345(ב)(2) + 345(ב)(3), 345(א)(1), 347(ב) בנסיבות 345(א)(1) + 345(ב)(2), 25 + 347(ב), 192 ו-380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

משאנס הנאשם את המתלוננת תוך שהוא מאיים לפגוע בה בנשק קר, ואף גורם לה חבלות בכל גופה, עשה זאת בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיף 345(ב)(2) + 345(ב)(3): "(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), דין האונס – מאסר עשרים שנים אם האינוס נעשה באחת מנסיבות אלה:

...

): לפחות חצי שעה מהדברים האמורים, עולה בבירור כי גרסת המתלוננת ניתנה באופן עצמאי לחלוטין, זאת לצד העובדה כי מילותיה, אינן זהות להגדרה המשפטית של המעשה, אך מבטאות באופן ברור "החדרה", בשילוב עם "שכב איתי" ועם "הכריח אותי", דהיינו: "אונס". לפיכך, אני קובע כי אף טענה זו של הסנגור אין בה ממש, ואני אף מוצא טעם רב לפגם באותם "ציטוטים" שהובאו לראשונה בסיכומיו, כשהם מתומללים על ידו, ואינם מגובים בתמליל ערוך כדין.

על כן, משסמכתי על עדותה של המתלוננת, ונתתי אמון מלא בדבריה, אני קובע כי הנאשם אנס את המתלוננת בנסיבות המחמירות המתוארות.

סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי להרשיע את הנאשם בעבירות אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום, איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירות לפי סעיפים 345(א)(1) בנסיבות סעיפים 345(ב)(2)+345(ב)(3), 347(ב) בנסיבות 345(א)(1)+345(ב)(2) + 345(ב)(3), 25+347(ב), 192 וסעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 14.11.2019 המייחס לו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות, שבוש מהלכי חקירה, הפצה של תוכן בעל אופי מיני באמצעות הפלפון וגניבה.

לטענתו, לא ניתן ללמוד ממחקר הנתונים כי הוא הפר את התנאים שהוטלו עליו, שכן מכשיר הטלפון הוא בבעלות אמו, אשר אף עושה בו שימוש מעת לעת, כמו גם בת-זוגו.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לפניי, אני סבורה כי בנסיבות העניין, יש לקבל את הבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב בדרך של איזוק אלקטרוני – בכפוף לאמור להלן – בהתאם לאמור בדיווח ממצאי בדיקת היתכנות פיקוח אלקטרוני מיום 21.2.2024 שנערך על-ידי חטיבת הכליאה; ללא כל אפשרות ליציאה לעבודה ולחלונות התאווררות.

על יסוד האמור לעיל, אני מורה, אפוא, על מעצרו מחדש של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 22.2.2024 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 31824-11-19 בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, לפי המוקדם, וזאת בהתאם לסעיף 62(א) לחוק המעצרים.