מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אומדן פיצויים בתאונת דרכים עם נכות צמיתה של 100%

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נכותו הצמיתה עומדת על 100%.
אומדן סכום העלות החודשי הועמד על סך 12,000 ₪ ונקבע כי "סכום זה הנו סכום הולם לעת הזאת לתשלום בעבור סיעוד באותם מקרים אשר נידרשת לנכה עזרה בפועל במשך כארבע שעות ביום בצרוף נוכחות או השגחה במשך שאר שעות היממה". סכום זה כשהוא מוצמד להיום עומד על 16,200 ₪.
כאב וסבל הפצוי לו זכאי התובע, בהתאם לתקנות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, בהתאם לנכות בת 100% ואישפוז עד יום 14.8.13 עומד על 182,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית.
קרנית טוענת שיש לנכות מסכום הפיצויים סכום נוסף בשווי ההנחה בארנונה לה זכאי התובע מהרשות המקומית בשל נכותו מהתאונה.
...
הוא ציין כי "הפתרון הינו ברכישת רכב, אך בשל גילי לא מספקים לי אותו...אם היה לי רכב הייתי יוצא יותר מביתי. אינני יכול לנהוג, אך הייתי יכול להיעזר באשתי או אחד מילדיי אשר ישמשו לי נהג. לאשתי ולי יש 10 ילדים, נכדים ונינים. כולם היו מוכנים לסייע לי אם הייתי מבקש ואם היה לי רכב מתאים. ברור שבמצבי הנסיעה ברכב מותאם נוחה יותר, אך עלות רכב מותאם כשאיני מקבל פטור ממס בשל גילי עשויה להגיע ל – 300,000 ₪ ואין לי אמצעים לכך. בנוסף, לרכב שכזה יש להכניס אביזרי עזר לצורך נגישות". בחקירתו ציין כי קיבל סיוע בהסעות מ"עזר מציון" ובעבר עשה שימוש מספר פעמים באמבולנס שלהם כדי לנסוע ל"עזרה למרפא", אך "היות ולא יכולתי לסמוך עליהם כי הם לא עמדו בזמנים, כי אין להם מספיק אמבולנסים, לא יכולתי להמשיך להשתמש בשירותים שלהם, אז הייתי מוכרח להתחיל לשלם לבד...גם כשהם שלחו אמבולנס לקחת אותי, זה היה רק להלוך, לא לחזור" (עמ' 21).
לכן אין להיעתר לדרישתו לרכוש רכב חדש ויקר בעל נפח מנוע גדול, שעה שנכים כדוגמת התובע, שאין להם פטור ממס, סביר שירכשו רכב משומש, כמפורט בחוות דעתו של מר מוגילבקין, בעלות של כ 46,000 ₪.
אדגיש כי איני מקבלת את טענת קרנית כי בני משפחתו של התובע אמורים להסיעו ללא שכר, אלא שהפיצוי בגין שכר מלווה אשר מסיע את התובע ברכבו נלקח בחשבון, כאמור, במסגרת הפיצוי עבור הוצאות עזרת צד שלישי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה שהוגשה בתחילה על ידי המנוח שלום רוזן ז"ל, יליד 21.9.1949, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים מיום 28.10.2008 (עת היה המנוח כבן 59).
שיעור נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה נקבע על 50% מתוך נכות צמיתה של 100% בגין הפגיעה הנוירולוגית – בשילוב עם הפגיעה הפסיכיאטרית, תוך שנקבע כי הנכות בתחום א.א.ג אינה קשורה לתאונה (ראה הסכמת הצדדים בפרוטוקול מיום 18.7.11, וראה חוו"ד של ד"ר הימלפרב מיום 21.9.10).
על דרך של אומדנה מצאתי לפסוק לתובעים ברכיב זה, ביחס לתאונה, פיצוי בסך של 35,000₪.
...
לנוכח כל האמור, מצאתי כי בגין תקופה זו בה היתה החמרה נוספת במצבו הרפואי של המנוח, ובצורך שלו בעזרה ובהיקף העזרה שניתנה לו, העזרה שניתנה על ידי המשפחה מעבר לעזרה הניתנת ברגיל, על ידי אשתו על ידי בתו ועל ידי בנו, יש להעריכה בסך של כ-7,500 ₪ לחודש, עבור כלל התקופה סך של – 180,000₪ בצירוף ריבית ממחצית התקופה – סך של 187,300 ₪.
אני סבורה כי בראש נזק זה יש לפסוק על פי האומדן גם אם מרבית הטיפולים הרפואיים הם על חשבון קופת החולים, וזאת מששוכנעתי כי נגרמו לתובעים הוצאות ניכרות בגין השתתפות בקבלת טיפולים רפואיים וכן בהוצאות רפואיות מוגברות לצורכי הטיפולים.
סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעים סך של 215,050 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

ד"ר אנוך העריך כי נכותו הצמיתה של התובע בעקבות הפגיעה בשתי התאונות בתחום הפסיכיאטרי היא של 100%.
הסייג היחיד לקביעת הנכות הרפואיות על פי חוות דעת המומחים שמינה בית המשפט, מצוי בסעיף 6ב' לחוק ולפיו דרגת נכות שנקבעה לתובע, בשל פגיעה בתאונה, על פי דין אחר, תחייב גם לעניין חוק הפיצויים (ראו: אליעזר ריבלין תאונות הדרכים 449 (1999)).
הנזק התובע ביקש לקבוע כי הנזק הלא ממוני יחושב על פי נכות צמיתה של 100%.
עם זאת, יתכן שגם מי שנותר עם נכות נפשית גבוהה זקוק לעזרה, שתאפשר לו לתפקד, לצאת מביתו, ליצור קשר עם אחרים וכדומה.
על כן אני סבור כי ניתן להסתפק בפסיקת הפסדים על דרך האומדנה, הן לעבר והן לעתיד.
...
סוף דבר בשים לב לכל האמור יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצויים כדלקמן: הנתבעת מס' 1 הפניקס, פיצויים בגין התאונה הראשונה: (א) נזק לא ממוני- 91,682 ₪ (ב) הפסדי שכר בעבר - 206,030 ₪ (ג) הפסדי שכר בעתיד- 673,849 ₪ (ד) הפסדי הפרשות סוציאליות בעבר- 25,754 ₪ (ה) הפסדי הפרשות סוציאליות בעתיד- 84,231 ₪ (ו) עזרת צד ג' בעבר- 80,000 ₪ (ז) עזרת צד ג' בעתיד- 60,000 ₪ (ח) הוצאות- 120,000 ₪ סך הכול 1,341,546 ₪.
עוד אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע (בחלוקה לפי אותו יחס), הוצאות ההליך בסך של 14,440 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד תשלום המלא בפועל.
הנתבעות ישלמו לתובע שכר עו"ד בשיעור 13% + מע"מ מסכום הפיצויים וכן ישיבו לו (בחלוקה יחסית, כפי שנקבעה לעיל) את חלקו באגרת בית המשפט.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מבוא ורקע עובדתי: לפני תביעת המוסד לביטוח לאומי לשיפוי בסך 512,365 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה) עבור תשלומים ששילם לגב' יפית דרעי (להלן גם: "הנפגעת") שנפגעה ביום 8.8.05 מרכב ללא כסוי בטוחי תקף (ובשל כך קמה חבותה של הנתבעת (סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים)).
לאחר שעיינתי בפרוטוקולים, אני סבור כי אין כל אפשרות לעשות כן, מאחר ונכותה הצמיתה של הנפגעת בשיעור 100% נקבעה כמכלול בגין כל הפגימות מהן היא סובלת, לפני התאונה ולאחריה (יתכן והנכות נקבעה כמכלול, עקב מצבה הקשה של הנפגעת שלא אפשר בדיקתה ע"י הרופאים).
בהמשך לאמור לעיל נערך איבחון רפואי ע"י אורטופד ביום 22.11.2006, ובו צוין כדלקמן: "...לא מסוגלת ללכת. עודף משקל, תנועת כתפיים עד לגובה השכמות. נפיחות מעל ברך שמאל, העידר תנועה בברך, תנועה פאסיבית...לכן לא ניתנת לבדיקה. לא מסוגלת להרים את רגל ימין תוך ישור ברך. תחושה שמורה, תנועות בברך וקרסול שמאל ללא מיגבלה...מדובר במספר בעיות גופניות של פיברומיאלגיה, כאבי פרקים, מצב לאחר שבר עם קשיון ברך שמאל...התובעת מרותקת לכסא גלגלים, לא מגלה מוטיבציה לשקום, לכן הועדה מחליטה על נכות צמיתה בגין כל הבעיות. הועדה מקבלת חוו"ד של פנימאי". בהמשך, תחת סעיפי הליקויים צוין: "כאבים בגוף, עודף משקל+ הפרעות נפשיות+ קשיון בברך שמאל". בגין הליקויים הנ"ל וללא איבחנה ביניהם נקבעה לנפגעת 100% נכות צמיתה לפי תקנה 35(1)(ז) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), ובלשונה: "ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר בצורה חמורה, החולה רתוק לכיסא גלגלים או הופיעו סיבוכים רציניים". מאבחון רפואי נוסף מיום 22.7.09 צוין כדלקמן: "צלקת בברך שמאל, חולשה בקרסול ובברך יחד עם הגבלות בכיפוף עד 40 מעלות. צלקת בבטן לאחר ניתוח קיצור קיבה. כאבים בכתפיים בפעולה פאסיבית בסוף הטווח. מאוד שמנה. מוגבלת בניידות. ריתוקה לכיסא גלגלים". תחת סעיפי הליקויים צוין כדלקמן: "כאבים בגוף על רקע פיברומיאלגיה+ עודף משקל+ הפרעה נפשית+ קשיון ברגל" בגין הליקויים הנ"ל נקבעה נכות צמיתה בשיעור 100% (תקנה 35(1)(ז) לעיל).
אם כן, הנכון ביותר בעניינינו הוא לסמוך ידינו על קביעות המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט בתביעה העיקרית ונתבקשו לאמוד הן את נכותה הכללית של הנפגעת והן את נכותה הקשורה בתאונת הדרכים.
...
כפי שאראה גם תשובה שלילית זו תומכת במסקנה כי נכון יותר להסתמך על קביעת המומחים הרפואיים מאשר להידרש כעת למינוי מומחים חדשים מטעמו של בית המשפט.
לאחר שעיינתי בפרוטוקולים, אני סבור כי אין כל אפשרות לעשות כן, מאחר ונכותה הצמיתה של הנפגעת בשיעור 100% נקבעה כמכלול בגין כל הפגימות מהן היא סובלת, לפני התאונה ולאחריה (יתכן והנכות נקבעה כמכלול, עקב מצבה הקשה של הנפגעת שלא אפשר בדיקתה ע"י הרופאים).
על כן, ייפנו כעת הצדדים למו"מ ביניהם לפי החלטתי ויודיעו בתוך 45 ימים האם הגיעו כדי העמק השווה אם לאו.

בהליך בקשה לתשלום תכוף (בת"ת) שהוגש בשנת 2023 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

אופיו של התשלום התכוף כתרופה זמנית בא לידי ביטוי גם בהוראה הקובעת כי בית המשפט לא יפסוק תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות תאונת הדרכים שבגינה הוגשה הבקשה לתשלום תכוף (סעיף 5ה(ב) לחוק הפיצויים).
בעניינינו, יש בקביעת וועדת הערר (100% לצמיתות), כפי שפורט לעיל, כדי להצביע על כך שהמבקש זכאי לכאורה לפיצויים על פי החוק וכי תיוותר לו, לכאורה (יש לזכור כי עסקינן בקביעה עפ"י דין, מחד וכי הוגש ערר לבית הדין האיזורי לעבודה על קביעה זו, מאידך), בגין התאונה, נכות צמיתה, שמהותה – מכלול של הפרעות לאחר חבלות קשות.
טעם כאמור מצאתי בעובדה שהמבקש סובל כיום מנכות צמיתה בשיעור של 100% וכי נכות זו אף עשויה להיות נכות מחייבת עפ"י דין.
בנסיבות העניין, סבורני כי נכון וצודק יהיה לפסוק למבקש, בשלב זה, סכום גלובלי בסך של 40,000 ₪, על דרך האומדנה, עבור רכיב צרכי מחייה (כשליש מחישוב אריטמטי של הפסדי השכר לכאורה).
...
נוסף על כך טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה בחלוף יותר משנתיים מיום התאונה ועל כן דינה להידחות ולו מסיבה זו בלבד.
נוסף על כך אין בידי לקבל את טענת המשיבה ולפיה יש לדחות את הבקשה בשל נסיבות התאונה ובשל החשש שתביעת המבקש לפי חוק הפיצויים תדחה בסופו של יום.
בנסיבות העניין, סבורני כי נכון וצודק יהיה לפסוק למבקש, בשלב זה, סכום גלובאלי בסך של 40,000 ₪, על דרך האומדנה, עבור רכיב צרכי מחייה (כשליש מחישוב אריטמטי של הפסדי השכר לכאורה).
נוסף על כך, תשלם המשיבה למבקש, שכ"ט עו"ד בסך של 6,084 ₪ כולל מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו