אולם אירועים הצהרת התיישנות חובות ארנונה

התובעת טוענת כי מועד הגשת התביעה הוא המועד שבו הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה, אולם לטענה זו אין בסיס לנוכח הוראת תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אשר קובעת כי: "הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לעניין ההתיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן". (וראו- ט. חבקין "היתיישנות" (2014) עמ' 60 ה"ש 13).

הנתבעת 2 הגישה בקשת רשות להיתגונן אשר לה צורף תצהירו של הנתבע 5, בו הוא הצהיר כי הוא מנהל הנתבעת 2 (נספח ח' לתצהיר דדון).

חבות הנתבעות 4-2 בארנונה לשנים 2008-2007 כאמור, חוב הארנונה לשנים 2008-2007 לא התיישן, ולפיכך נברר עתה האם החברות, הנתבעות 3-2, אמורות לשלם חוב זה. התשובה לשאלה זו מצויה בדבריו הברורים של הנתבע 5 אשר העיד כי: "ש. נכון מה שאמרת בתצהירך, אמרת שכובע של קש (הנתבעת 2 – א.ר.), והילולים אירועים (הנתבעת 3 – א.ר.), פעלו בנכס בכל התקופה הרלבנטית לתביעה?

...

התביעה נגד הנתבעת 4 נדחית ללא צו להוצאות.

כמו כן, ישלמו הנתבעים האמורים לתובעת את החוב בגין הנכסים השני והשלישי שאוחדו לנכס אחד (מס' 300010540060125) לשנים 2008-2007 בסך של 6,588 ₪ (ראו- נספח ג' לכתב התביעה המתוקן), בצירוף ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות, מיום 22/03/10 ועד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות העניין ישלמו הנתבעים 3-2 ו-6-5 לתובעת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, בקביעת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון שחלק ניכר מן התביעה נדחה.

עד כמה שהבנתי משגת, והתקשיתי להבין מהי עילת התביעה, מתוך בליל הטענות שנטענו על ידי התובע בתביעתו, הסעד המבוקש על ידי התובע בתביעתו, הנו סעד הצהרתי, לפיו אין לתובע חוב ארנונה כלפי עריית חיפה, וזאת בשל זכותו של התובע לקזז כנגד חוב הארנונה הנטען, את הנזקים שגרמה לו הערייה, בשל עיכוב הרישיון לאולם שמחות שהיה בבעלותו ובבעלות אחיו.

כפי שנקבע בעיניין יהויכין [רע"א 7551/00 פוקס נ' קצנלבוגן, פ"ד נו(1) 253, 256 (2001)]: "זהותו של בית-המשפט נקבעת בכל מקרה קונקריטי בהתאם לתוכן הסעד ההצהרתי המבוקש. בפרט כאשר ההצהרה מכוונת כלפי זכות שניתן להעריך את שווייה הכספי הרי שהסמכות נקבעת על-פי סכום התובענה. כאשר לא ניתן להעריך את שווייה, על התובענה להידון בבית-המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית". כפי שהובהר לעיל, שוויה הכספי של התובענה, במקרה שלנו, הולם את סמכותו של בית המשפט השלום, ולא של בית המשפט המחוזי.

אחרית דבר: לאור מסקנותיי דלעיל, אין לי צורך לידון ביתר טענות הסף שהועלו על ידי עריית חיפה, שאף הן טענות רציניות הראויות להיטען, ושלא מצאתי להן מענה הולם בתגובת התובע, ובכלל זה טענת ההתיישנות, בשים לב לכך שהמעשים ו/או המחדלים המיוחסים לעריית חיפה, ארעו בשנים 2002-2001, היינו: לפני 12 שנה, כמו גם טענת עריית חיפה הנסמכת על תביעתו של התובע כנגדה במסגרת ת"א (מחוזי חי') 645/05 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 26.3.2007), כי הנזקים הנטענים לא נגרמו לתובע, אלא לחברה שבאמצעותה ניהל את אולם השמחות ("ברוך תלתן").

...

ככל שהדברים אמורים בעיריית חיפה, די אם אזכיר את התביעה נשוא ת"א (מחוזי חי') 977/08 שהוגשה נגד בנק לאומי, המפקח על הבנקים ועיריית חיפה, ונמחקה בסופו של דבר לאחר שכב' השופט רניאל דחה את הבקשה לפטור מאגרה בקבעו כי: "התביעה בגין הפרת חובה ע"י הנתבעת נראית מפוקפקת. זאת ועוד. הנזק הנטען על פי חוו"ד רו"ח רוקר שנעשתה על בסיס השערות בעלמא ועל פי תחושות, למרות קיומה של הנהלת חשבונות לעסק פעיל". כן ראוי להזכיר את התביעה נשוא ת"א (מחוזי חי') 17972-01-10 טופז נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו, 11.9.2011), בה הגיש התובע כנגד עיריית חיפה, תביעה ע"ס של 100 מיליון ₪ (!) בשל העיכוב במתן רישיון עסק לאולם השמחות "אור הירח" שהיה בבעלותו ובבעלות אחיו.

החלטתי כי התביעה אינה מגלה עילה, ייתרה את הצורך לדון גם בבקשה לפטור מאגרה.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית מחמת העדר סמכות עניינית, ולחלופין, נמחקת מחמת העדר עילה.

הבקשה לפטור מאגרה נדחית משום שההליך אינו מגלה עילה.

עוד הוסיפה התובעת את תצהירו של מר ניסים שעיבי, ששמש כממלא מקום רכז שומה ב' אצלה ואשר הצהיר כי "בבקורת אשר נערכה בנכס, מתאריך 6/00 ו- 1/01 נמצא, כי המחזיק בנכס הנו אלברט פולדיאן. עוד יצוין, כי פניה ראשונה לגבי חילופי מחזיקים ע"ש צומת אביב אחזקות בע"מ, בוצעה ע"י מר פולדיאן ביום 26.12.01. פנייה זו נדחתה, מאחר ולא צורף חוזה שכירות. חילופי המחזיקים בוצעו בהמשך לפנייה של חב' צומת אביב אחזקות בע"מ". העובדה כי אלברט נרשם כמחזיק בנכס בתקופה מוקדמת יותר איננה שנויה במחלוקת ואין בה כדי לקדם את ענינינו או לתמוך בטענת התובעת כנגדו.

במקרה שלפנינו, אין מבקשת הערייה את גביית החוב מן החברה אליה הועבר ניהול אולם האירועים, כי אם ישירות מבעל השליטה בצומת אביב- יעקב.

אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי העידר ההפרדה בין חוב הארנונה המיוחס למועד בו חלה ההתיישנות- בין החודשים 07/02 ל- 1/03- מוביל לדחיית התובענה כולה.לעניין זה הנני מורה כי על התובעת להגיש חשבון עדכני ובו חישוב גובה החוב מיום תחילת ההתיישנות בלבד- 01/03.

...

למעלה מהצורך אציין כי אף דינה של טענת השיהוי להידחות, שכן הנתבעים לא הוכיחו כי נגרם להם כל נזק, אם ראייתי ואם אחר- בעטיו של השיהוי הנטען.

סוף דבר, התביעה כנגד אלברט נדחית.

התביעה כנגד צומת אביב ויעקב מתקבלת באופן חלקי, כך שתחולתה מיום 1/03 בלבד.

לטענת הערייה יש להשית את חוב הארנונה כולו על הנתבעים 2-4, במקביל לחיוב החברה, הן מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים והן לאחר שיורם מסך ההיתאגדות בין החברה לבין הנתבעים 2-4 בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק).

הסעד הנידרש הוא הצהרה לפיה אותם נתבעים או מי מטעמם היו בעלי המניות בחברה והפעילו אותה באופן בלעדי ועל כן הם חבים בכל חובותיה.

מסתבר יותר כי כוונתו הייתה ליציאת החברה מהתמונה וכניסת החברה הנוספת לנכס לצורך ניהול עסק דומה של אולם אירועים (אשר אף נשא שם דומה או זהה).

תביעה לסעד הצהרתי (ה"פ 6223-11-20) לטענת אילן ואבי, עילת התביעה בהליך זה, ככל שהיא נוגעת לפתיחת החברה ולהתנהלותה עד לחודש 11/2013 (שבע שנים לפני הגשת התביעה לסעד הצהרתי), היתיישנה.

...

סוף דבר אילן חב בחוב הארנונה של החברה בתקופה שמיום 16.4.2018 ועד ליום 22.10.2018.

תביעת העירייה כנגד איציק ואבי נדחית.

התביעה לסעד הצהרתי ביחס ליתר הצדדים נדחית.

העותר הנו בעלים של מבנה המשמש אולם אירועים והידוע כ"אולם נוף הגליל".

הערייה צירפה אף העתקי דרישת חוב שונות שנשלחו במשך השנים לעותר ולאולם האירועים.

מן האמור מתבקשת המסקנה כי בקשת העותר והצהרותיו כי לא ידע על החובות,הוגשו בחוסר נקיון כפיים.

פסק דין זה אינו יכול להואיל לעותר, שהרי גם אם חלים דיני ההתיישנות על הליכי גבייה מנהלית של חובות ארנונה, אין בדיני ההתיישנות למנוע נקיטת הליכים מקום שמירוץ ההתיישנות נעצר.

...

סוף דבר 16.

בשים לב לכל האמור אני דוחה את העתירה.

העותר ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪.