אוטם שריר הלב בעקבות סכסוך עם עובד

במהלך שנת 2010 הכריזה מחיש על סיכסוך עבודה בשל שחיקה מיצטברת בשכרם של העובדים הקבועים והרצון להעביר את משרדי החברה מתל אביב לעיר לוד.

מקטע הפליטה של אדם עם קרדיומיופטיה היפרטרופית אמור להיות באיזור 70% (בשל עיבוי שריר הלב) לגבי אדם כזה מקטע פליטה 52% אינו תקין ומצביע על התחלת ירידה בתיפקוד הלב.

לפיכך, עתר לביה"ד להעדיף את האבחנה של אוטם שריר הלב שנקבעה בבי"ח שיבא וע"י פרופ' צבעוני, על פני אבחנת המומחה.

לא נתעלם מכך כי המומחה מציין כי אין מדובר באוטם שריר הלב – הגם שכך נקבע במוסכמות הצדדים – ונכון נהג, שהרי עסקינן במומחה האמור לייעץ רפואית, במומחיות, לביה"ד. ממילא, לא על ביה"ד לקבוע כי עסקינן באוטם – מקום שהמומחה מציין כי איבחנה זו נשללה ע"י הגורמים שטיפלו בתובע, וודאי כך, כשהסביר, פירט ונימק – מדוע אינו מקבל קביעותיו של פרופ' צבעוני.

...

לסיכום קבע המומחה כי התובע סובל מקרדיומיופתיה = מחלת שריר הלב אשר גרמה לירידה בתפקוד ליבו ולהווצרות קריש דם בחוד הלב.

לאור כל האמור לעיל ברור כי לדעתי לא מדובר בנזק חדש ללב.

תביעתו של התובע, לקבלת דמי פגיעה בגין אוטם שריר הלב שאירע לו בתאריך 14/2/19 נדחתה על ידי הנתבע כמפורט במכתב דחיה מיום 19/9/19.

הינה כי כן, בגירסתו של מר שושן לא היה כדי לבסס את טענת התובע כאילו ביום 14/2/19 אירע לו ארוע חריג בעבודתו, כאשר מה שעלה ממנה שבשל אותו סיכסוך/חילוקי דיעות שהתגלע/ו בין התובע לבין מר שלומי, כשנה וחצי לפני האוטם בו לקה, היו ביניהם יחסים לא טובים ומכאן נוכל להסיק שיתכן והתובע היה בלחץ מתמשך בשל כך. המכתב המודפס שצרף התובע לטופס תביעתו לדמי פגיעה (נ/1), תביעה אותה הגיש באמצעות בא כוחו.

במשך כשלושה ארבעה חודשים לא הסתדרתי עם עובד בשם שלומי דבוש.

...

העובדה שמר יהונתן לא זכר את אותה השיחה מחזקת את המסקנה כי גם אם התקיימה, ביום 14/2/19 שיחה כלשהי בינו לבין התובע הרי שלא היה בה שום דבר מיוחד או חריג.

הודעתו של מר שמעון שושן לחוקר הנתבע וכן עדותו לפנינו מר שושן נשאל על ידי חוקר הנתבע:"מה גרם לסכסוך בין ניב לשלומי" והוא השיב:"זה התחיל ביום ספורט לפני כשנה וחצי, בהכנות ליום ספורט ואז זה הדרדר ביניהם" (עמ' 4 שורות 3-6 לנ/4) כאשר על גרסה זו חזר מר שושן בעקביות ובצורה שהותירה עלינו רושם מהימן, גם במסגרתו עדותו לפנינו (עמ' 17 שורות 22-28 לפרוטוקול) - עיגון לגרסה זו אשר לסכסוך מסויים/חילוקי דעות שהתגלע/ו בין התובע לבין שלומי באותו יום ספורט מצאנו בעדות התובע עצמו (עמ' 2 שורות 6-8 לפרוטוקול).

הפסיקה אשר ל"מתח מתמשך" -כידוע על פי פסיקתו המושרשת של בית הדין הארצי, לחץ מתמשך בעבודה אינו בבחינת "אירוע חריג", שהרי אין מדובר באירוע חד פעמי שניתן לאתר בזמן ובמקום אלא בתהליך מתמשך(עב"ל (ארצי) 27356-04-13 דב גוטדינר - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 10/04/2014) לסיכום - משהגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי ביום 14/2/19 אירע לו אירוע חריג בעבודתו וכל שהתברר כי יתכן והיה נתון בלחץ מתמשך תקופה מסויימת של לפחות 3-4 חודשים לפני התרחשות האוטם וכן אולי היה נתון ללחץ נוסף ו/או עצים יותר, ביחס לתקופה שמיום 3/2/19, הרינו מורים על דחיית תביעתו.

התובע, אחראי תשתיות מחשוב, עבר ביום 8.9.20 אוטם שריר הלב.

התובע העיד כי בשבועות שקדמו לארוע היו ניסיונות לארגן ארוע גיבוש בעבודה ועל חוסר רצונו להישתתף בארוע עקב סיכסוך עם עובד אחר.

...

באנמנזה זו אין פירוט אודות הלחץ שבו היה שרוי התובע, אולם לטעמנו מדובר באנמנזה שותקת ולא סותרת, שכן גם לא תמיד ניתן לצפות מאדם הסובל מאוטם שריר הלב ומגיע לטיפול שיספר לרופאיו את כל הרקע הרלוונטי ועל כן לא מצאנו שיש בעובדה זו כדי לפגוע בגרסת התובע (ור' עב"ל 40963-09-21‏ ‏ ויינמן נ' המוסד לביטוח לאומי‏, (6.4.22)); שישית, איננו מקבלים את עמדת הנתבע לפיה יש לראות בעובדה שהעד מטעמו של התובע העיד כי האירוע התרחש סביב השעה 12:00 ולא 14:00 כפוגעת במהימנות הגרסה של התובע.

לטעמנו, מדובר בטווח סטייה סביר, בהתחשב בזמן שעבר ממועד האירוע ועד למועד מתן עדותו כאשר התובע בעדותו בפני חוקר הנתבע העיד כי הגיעו למסעדה בסביבות 14 בצהריים (ע' 2 ש' 18); שביעית, גם טענת הנתבע לפיה יש לראות בטענה כי ההודעות שקיבל התובע בשעה 10:00 ו-11:00 ככאלה שגרמו להופעת האוטם משום סתירה, שכן לא התייחס אליהן בעת בקבלתו בבית החולים ואף לא אזכר את ההודעות הנוספות שקיבל, אינה מקובלת עלינו.

נוסיף, כי מעיון בתגובה שהגיש הנתבע ביום 12.1.22 לבקשה לגילוי מסמכים עולה כי חוקר הנתבע ערך תשאולים טלפוניים כלליים עם חלק מאותם עדים פוטנציאליים, שאף הביעו רצון לשיתוף פעולה מלא בחקירה, אך בסופו של דבר לא נחקרו אותם עדים, וגם לא זומנו להעיד בפנינו.

לסיכום הגענו לכלל מסקנה שהתובע הוכיח תשתית עובדתית לאירוע חריג, המצדיקה מינוי מומחה רפואי (קרדיולוג) לצורך המשך בירור תביעתו (בחינת הקשר הסיבתי).

בהחלטה שניתנה באותו מועד נקבע כי, בשים לב למהות הדיון אשר נקבע לצורך חקירת מומחה, ובאיזון שבין זכותה של הנתבעת להיות נוכחת בדיון לבין זכות התובעת שההליך יסתיים בתוך פרק זמן סביר וללא עיכובים שלא לצורך, הדיון יתקיים במועד, הנתבעת פטורה מהתייצבות לדיון כאשר באפשרותה להישתתף בדיון באמצעות שיחת וידאו.

הצוואה נחתמה מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת, אשר ניצלה את מצבו הנפשי של המנוח, הפעילה עליו לחץ רב, פעלה על מנת לסכסך בינו לבין הנתבעת ושלטה בענייניו.

לפי עדותו, גם כשקיבל המנוח התקף לב, הנתבעת לקחה אותו לבית החולים, טיפלה בו, תמכה בו, עודדה אותו ואף היתה מסדרת לו את הכדורים בקופסאות לפי הסדר (סעיף 34 לתצהיר).

עוה"ד ק' ד' העידה כי לא שוחחה עם התובעת בעיניין המנוח לפני עריכת הצוואה, לרבות בעיניין בטוחי החיים של המנוח.

...

איני מקבלת טענה זו. מטעם בת המנוח הוגש תצהיר מיום 21.8.2019 אשר צורף לבקשת ביניים בתיק.

₪ הוצאות התובעת בסך של 50,000 לסיכום: ההתנגדות לקיום הצוואה נדחית.

₪ הנתבעת תשלם לתובעת עבור הוצאותיה בהליך סך של 50,000 פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.

לשאלת בית המשפט הסביר מר עמר משה כי פנה אליו אותו מתווך, ציין שבעקבות פרסומים בפייסבוק אותם עובדים מבקשים לבחון אפשרות לפשרה ישירה (לאור טענות שלפיהן עו"ד שחר דור לא מעביר את הכסף ללקוחותיו) וכי במקביל מתורגמנית שעובדת אצל עו"ד שחר דור יצרה איתו קשר ומסרה לו כי היא אינה עובדת עימו יותר בעקבות סיכסוך כספי ועל כן הוא בחר להגיע לפשרה ישירה ללא מעורבות עורכי דין (עמ' 103, שורה 30 – עד עמ' 104, שורה 20).

טענות התובע בכתב התביעה טוען עו"ד שחר דור למספר מקרים, בהם 3.8.20, 16.12.19, 10.2.20 וכן 5.2.18 בהם אמר כלפיו מר עמר משה את האמירות הבאות:- "ליצן", "אתה נראה גרוע", שקרן", גנב", זבל", "מטומטם", "אתה תיקח את כל הכסף לעובדים", "תיכף תקבל התקף לב", "נאצי", "ראיתי תכניות על נאצים" עו"ד שחר דור לא מצביע, בכתב התביעה, על המועד והמקום שבו נאמרה כל אמירה וההקשר של הדברים.

ביום 3.8.20 מיתקיים דיון שניפתח בכך שמר עמר משה אומר "יש לי הודעה שהיא מאוד משמחת עבורי ומאוד עצובה עבור עו"ד שחר דור" (עמ' 73, שורה 16) ואז מציג את הסכמי הפשרה, מודיע לעו"ד שחר דור כי הייצוג שלו הופסק וכי אל לו ליצור קשר עם התובעים.

...

כל אשר אני קובע הוא כי הוכחה טענת הנתבע ולפיה אלמלא ההסכם בינו לבין העובדים, התביעה לא הייתה מגיעה לאוויר העולם והיא ניסיון לגבות את שכר הטרחה בדרך של פיצוי בגין תביעת לשון הרע.

. מכל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

וכי בסיכומו של דבר, הנתבע (אשר היה מיוצג) הלך באופן יזום, מאחורי הגב של עורכי הדין להתפשר ואף מצא לנכון לחגוג את העובדה שבכך מנע מעו"ד שחר דור שכ"ט בגין ייצוג (והרי בסוף הנתבע אכן שילם עוד כספים, כלומר התביעה הייתה מוצדקת) ועל כן אינו עושה צו להוצאות.

לפיכך הנני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.