אוחז בשטרות חולין כנגד משיכת יתר

מעבר לנדרש, אציין כי הבנק לא ציין כנימוק לסרוב כי חתימת המושך אינה תקינה, וכי על פי מיסמך הביטול שהוצא על ידי הבנק בעלי החשבון הם "קריבושה ראובן ו/או קלמכר אולג". באשר לטענה כי יתר הפרטים אשר על השטר הושלמו לאחר החתימה, פקודת השיטריות אינה שוללת מצב זה. ראו סעיף 19 לפקודה.

על כך יש להוסיף כי כאשר הוגשו השיטריות לבצוע בהוצאה לפועל, והיה ידוע לנתבע כי התובעת היא האוחזת בהם, מדוע לא הגיש כנגדה תלונה על גניבה.

...

איני מקבלת טענה זו. אין מחלוקת כי השיקים יוצרים מצג כלפי צד שלישי כי הם נמסרו בגין עסקה מסחרית -ראלית.

אני סבורה כי הנתבע ובעלה של התובעת שיתפו פעולה על מנת להציג בפני חברת הניכיון מצג שווא לפיו עסקינן בשטרות שניתנו בגין עסקה מסחרית לגיטימית.

סוף דבר ההתנגדות נדחית.

מעבר לנדרש אציין, כי גם האמור בסעיף 28(ג) לפקודת השיטריות אינו חל על התובע, שכן התובע לא טען לתחולת הסעיף ולא הוכיח את תנאיו; הסעיף חל ביחס לאוחז בשטר ולא הוכח שהתובע הוא כזה; ולא הוכח שלתובע יש זכות קניין בשטר שהגיעה לו מכוח אוחז כשורה (כאשר בנידון גירסתו הבסיסית של התובע, לפיה הוא קיבל את ההמחאות מידי מר קדמאני הופרכה, וכאשר טענה "חלופית", כפי שנטענה ברמז בסיכומיו, לפיה ההמחאות ממילא נימסרו כנגד תמורה למר פאר לא תסייע לתובע, שכן לא רק שמדובר בטענה הנוגדת את גירסתו הבסיסית של התובע, לא הוכח כדבעי שמר פאר היה בגדר אוחז כשורה, והכל כאשר מר פאר בעצמו מוסר גרסה שאינה מאפשרת הכרה בו כאוחז כשורה).

די בכך כדי להביא לדחיית התביעה מבלי להדרש ליתר הסוגיות המשפטיות שעוררו הצדדים בנידון, לרבות הטענה להעדר תום לב, וסוגיות הנוגעות לתחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות על הנידון.

ייתכן בהחלט כי נוכח האמור יש ממש בטענה לפיה הנסיבות שאפפו את עסקת ניכיון השיקים לימדו על מודעות מצד מקבל ההמחאות אודות אפשרות ממשית לבעיות בעיסקאות שביסוד השיקים, באופן הפוגם בזכותו של הנפרע על פי ההמחאות (קבוצת קדמאני) להפרע מההמחאות, וזאת גם אם בעבר לא היו בעיות עם המחאות של מושכת זו (שכן הנסיבות, כך נראה, השתנו מאז), ובאופן שיוביל למסקנה בדבר העידר תום הלב הנידרש לצורך אחיזה כשורה.

...

הנתבעת טוענת כי ההמחאות ניתנו לאדם בשם יקדאן קדמאני (להלן – "מר קדמאני"), בעל תפקיד בחברות שלפקודתן נמשכו ההמחאות, שהן חברות אחיות או נמצאות באותו אשכול חברות הקשור למשפחת קדמאני (להלן – "קבוצת קדמאני"), והכל כהמחאות בטחון כנגד אספקה עתידית של סולר, שלא סופק בסופו של דבר.

ייתכן בהחלט כי נוכח האמור יש ממש בטענה לפיה הנסיבות שאפפו את עסקת ניכיון השיקים לימדו על מודעות מצד מקבל ההמחאות אודות אפשרות ממשית לבעיות בעסקאות שביסוד השיקים, באופן הפוגם בזכותו של הנפרע על פי ההמחאות (קבוצת קדמאני) להיפרע מההמחאות, וזאת גם אם בעבר לא היו בעיות עם המחאות של מושכת זו (שכן הנסיבות, כך נראה, השתנו מאז), ובאופן שיוביל למסקנה בדבר העדר תום הלב הנדרש לצורך אחיזה כשורה.

סוף דבר לאור כל האמור אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

לטענה בדבר הפרת חובת הנאמנות ואי-יידועה של המערערת בדבר מצבה הפינאנסי של החברה אין כל אחיזה במציאות.

עיקר טענות המערערת המערערת סבורה, כי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלה טעות גלויה על פני הפסק; בית המשפט קמא היתעלם מן העובדה שהמשיב בחר בכוונה שלא לזמן לעדות מטעמו את עדי המפתח המרכזיים מטעם הבנק, שיעידו על העובדה כי הסבירו למערערת את מצבה החמור של החברה בטרם החתמתה על שטרי המישכון והעמדת ההלוואות.

הוכח, הן בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב והן בפני בית משפט קמא, כי טענות המערערת נגד התביעה, לפיהן הפר הבנק כלפיה חובת נאמנות עת הלווה לחברה מבלי ליידע אותה כערבה ומבלי שגילה לה את מצבה הכספי של החברה ביום מתן ההלוואה, כמו גם יתר הטענות, הינן טענות בדיה מופרכות, שנולדו לצורך ההליך וכדי להיתחמק מתשלום חוב החברה לבנק.

עיון בכתב התביעה של הבנק מעלה, כי הבנק ביסס את תביעתו על כתב הערבות, עליו חתומים המערערת ומנחם (נספח ב' לכתב התביעה), על מיסמכי ההלוואות (נספחים ג' ו-ד' לכתב התביעה), ועל משיכות יתר שבוצעו בחשבון החברה.

...

בעניין זה קבע בית משפט קמא, כי "מדובר בשני הליכים שונים ונפרדים, בהם עילות התביעה והסעדים הנתבעים שונים והשאלות המרכזיות שבמחלוקת, העומדות בכל אחד מהתיקים שונות ונפרדות אף אינן זהות..". דיון והכרעה לאחר עיון בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובהשלמות לעיקרי הטיעון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור דחייה.

אני דוחה את טענת המערערת, לפיה בית משפט קמא ביסס את קביעותיו לעיל "כראיה מכרעת" על עדותו של מר קוגן אשר לא הופיע בפניו.

נוכח כל המקובץ לעיל יש לדחות את הערעור וכך אציע לחבריי לעשות, תוך חיוב המערערת בתשלום הוצאות משפט למשיב כדי סך 25,000 ₪ שאהר אטרש, שופט כב' השופט בנימין ארבל – סגן נשיא: אני מסכים ומצטרף לאמור בחוות דעתו של כב' השופט שאהר אטרש.

לשלמות התמונה יפורטו הליכים משפטיים נוספים במסגרתם הוגשו לבצוע שטרות שנמשכו מחשבון הנתבע ומחשבון אחיו עלאא חלבי ( להלן:" ההליכים הנוספים") : ת"ט 21043-07-16 – הליך אשר במסגרתו, בהסכמה, ניתנה לנתבע שם -אחיו של הנתבע שלפניי, רשות להיתגונן.

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי השאלה האם התובע אוחז כשורה בשטר, אינה עומדת לדיון בשלב ההיתנגדות : "...השאלה אם אוחז תובע כשורה בשיק או לא, אינה עומדת לדיון. בשלב זה אין אנו דנים אלא בשאלה... האם הראה הנתבע הגנה לכאורה בה יכול היה להיתגונן בפני תביעת הנפרע אשר נטל ממנו את השיק? ייתכן, שגם אם יוכיח הנתבע את הגנתו, יזכה התובע אחר הדיון בפסק דין, הואיל והוא אוחז כשורה... אולם בשאלה זו לא ידון בית המשפט בשלב מוקדם זה..." (ע"א 427/63 טריבלסקי נ' מטמור, פ"ד יח 84 (1964)).

עוד במסגרת תצהירו טען הנתבע כי מסר המחאות פתוחות, כך לשון התצהיר, ואילו רק בעדותו הבהיר כי על השיקים מתנוססת חתימתו, שנעשתה בכתב ידו, וכי יתר הפרטים על גבי השיקים לא מולאו על ידו כי התאריך שעל גבי השיקים שונה.

...

אשר על כן, ולאור כל האמור, על מנת שלא לחסום את דרכו של הנתבע מבירור טענותיו ומתן אפשרות לבררן לגופן – סבורה אני כי האיזון הראוי בהקשר הזה מצוי בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד –1984, המסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים ותינתן אפוא לנתבע רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 6,500 ש"ח בקופת בית המשפט עד ליום 25/06/17.

שטר החוב הוגש לבצוע על סך של 136,864 ₪ כנגד הנתבע, אשר ערב לחובותיה של גליאה בערבות אואל.

ב- רע"א 7991/09 ‏אלון צור נ' רוני שטרן [ (31.7.12), ציין בית המשפט העליון כי בין יתר, הכללים הפרשניים יש להביא בחשבון את השאיפה להגן על ציפיותיו הסבירות של האוחז בשטר, שהרי ההנחה הסבירה של מקבל השטר הנה כי מי שחתם על שטר – עשה כן במטרה לתת לחתימתו משמעות וערך .

לטענת המבקש, בכרטסת הושמטו שיקים שנמשכו מחשבונו ומחשבונה של גליאה פ.ט.ל, שנמסרו למשיבה בשנת 2016, אם עבור רכישת מוצרים ואם כמקדמות בגין רכישת מוצרים בסך של 75,000 ₪.

...

אני סבורה כי המבקש לא עמד בנטל הפירוט הנדרש, הציג גרסה חלקית, בלתי בהירה, ולוקה בחסר, עד ש"כמעט" אין ליתן לו רשות להגן.

לפיכך, אני סבורה כי נכון יהיה להתנות את הרשות להתגונן בהפקדה כספית מטעם המבקש, ולתת לו את יומו בפני בית המשפט בכפוף לכך.