אובדן תלושי שכר וחוזה עבודה

בפסק דינה של הרשמת תמר עציון פלץ נקבע כי הוראות סעיף 27(ב) (1) לחוק בית הדין לעבודה חלות על המסמכים שהתבקש גילויים (הסכם עבודה ותלושי שכר), וכי חובת המעסיק למסור את המסמכים האמורים לעובד איננה מוגבלת לתקופת העבודה בלבד ואיננה פגה מקום שהמעסיק מסר בידי העובד את המסמכים בעבר.

...

לאחר בחינת נסיבותיו של המקרה הנדון, לא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות התערבות של ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי, ולא מצאתי כי בנסיבות העניין נפלה טעות משפטית או אחרת שיש בה כדי להצדיק את הבאת ההליך לפתחה של ערכאת הערעור.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בתצהירו הוסיף וטען כי התובע היה מפוזר ונהג לאבד את תלושי משכורתו.

לדברים אלו יש להוסיף את טענת הנתבע כי שילם לתובע תשלומים נוספים, אך אלו לא קיבלו ביטוי בתלושי השכר- תשלום על סך של 24,000 ₪[footnoteRef:39], רכישת רכב לתובע מבלי שהוצג ולו הסכם הלוואה לעניין זה. כמו כן, התובע עצמו העיד כי היו חודשים ששכרו היה גבוה בהרבה מהשכר בתלוש - 11,000 ₪ כאשר בתלוש השכר עמד על סך 6,000 ₪ בלבד (ראו דיון ההוכחות, עמ' 10 – שורות 4-5) – דבר המחזק את מסקנתנו זו. [39: ראו דיון ההוכחות, עמ' 8 הסבר ב"כ הנתבע שורות 20-26] בית הדין הארצי הבחין וקבע כי דינו של תלוש שכר הנוקב בשכר שאין לו קשר לשכר המשולם בפועל, שונה מדינו של תלוש שכר שנתוניו הכלליים (כגון פרטי הצדדים, מספר ימי העבודה במקום העבודה וכיוצא באלה פרטים כלליים) אינם מדויקים.

...

סוף דבר אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים – גמול שעות נוספות 12,030 ₪ פדיון דמי הבראה 4,442 ₪ פדיון חופשה שנתית 8,415 ₪ פיצוי בגין אי הפקדות לתגמולים ופיצויים 24,483 ₪ סכומים אלו ישולמו בתוספת הצמדה וריבית מיום סיום העבודה 1.5.15 ועד לתשלומם המלא בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מסירת תלושים במועד ורישום פיקטיבי 25,000 ₪ פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד 3,000 ₪ סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלומם המלא בפועל.

תביעת התובע בגין הרכיבים ימי חג, פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת נדחית.

סיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בתלושי השכר לרבות הסכם העבודה ומכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את שכרו של התובע על סך של 5,300 ₪ ברוטו.

ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההישתכרות או כושר ההישתכרות, ובין שיעור הנכות הרפואית והתפקודית.

...

לטענתה, החישוב הנכון מוביל למסקנה כי יש לנכות 58.5% מכלל נכויותיו לפי החישוב הבא: הנכות המשוקללת מעבודה הינה בשיעור של 35.2%.

במקרה דנן, מאחר ואין המדובר בתביעה נגד מעביד אלא בתביעה נגד צד ג' כלומר, נהגת הרכב הפוגע והחברה המבטחת שלה, ונוכח הצהרת התובע כי בעתיד לא ישוב וישנה את בחירתו לקבלת קצבת נכות מהעבודה הגעתי למסקנה כי יש לנכות את החלק היחסי של גמלאות הנכות הכללית (ראו: ע"א 5736/04 חסן סרסור נ' חדג'ג' לבנה (פורסם בנבו, 10.12.07)), ואסביר להלן את טעמיי.

סוף דבר בשים לב לאמור לעיל יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצויים כדלקמן: · נזק לא ממוני .

אשר להחלטת בית משפט השלום, שאליה הפניתה הנתבעת, טענה התובעת כי מדובר בתובע שכיר, שהיה באפשרותו להציג תלושי שכר, הסכם עבודה אישי לצד הסכם קבוצי מפורט, וחישוב הישתכרותו פשוט, ונלמד מהמסמכים עצמם.

ברבות השנים נקבעו בהלכה הפסוקה כללים, אמות מידה והנחות עבודה לשם קביעת ראשי הנזק, לרבות פוטנציאל השכר, אבדן כושר ההישתכרות, והפסד הרווחים.

...

בית המשפט הוא הקובע אפוא האם הוא זקוק לעדות מומחה על מנת להכריע במחלוקת שלפניו, והשיקול שיבחן הוא האם מדובר בנושא המחייב לימוד והתמחות, או האם מדובר במחלוקת מקצועית.

לסיכום נקודה זו, פרשנות הנתונים, העובדתיים והסטטיסטיים, לשם קביעת ראשי הנזק הפרטניים של התובעת, היא בליבת שיקול הדעת המשפטי של בית המשפט.

סיכום אשר על כן אני מקבלת את בקשת הנתבעת, ומורה על הוצאת חוות הדעת האקטואריות מתיק בית המשפט.

בע"ר 47579-12-16 איתן לידור פרוייקטים בע"מ – **** ירקוני (נבו 12.11.2018), פסקה כב' השופטת אפרה קוקה, רשמת בית הדין הארצי כך: "17. אציין כי פניה של עובד לקבלת העתק של הסכם העבודה או של תלושי השכר בשל אבדן עשויה לעלות במהלך תקופת העבודה ואף לאחר סיומה. נסיון החיים מלמד כי לעיתים קרובות במהלך תקופת העבודה העובד איננו מבצע את כל הבדיקות הנדרשות על מנת לוודא כי הוא מקבל ממעבידו את כל הזכויות המגיעות לו ואף איננו שומר בידו את כל המסמכים שנמסרו לו על ידי המעסיק, על מנת שיוכל לבדוק את הדברים בדיעבד. רק בחלוף תקופה ולעיתים אף לאחר סיום יחסי העבודה, בנסיבות כאלה או אחרות, הוא מבקש לבדוק את תנאי העסקתו ולשם כך הוא נידרש למסמכים שונים ובכלל זה גם להעתקים של הסכם העבודה ותלושי השכר אשר נימסרו לו בתקופת עבודתו.

...

על רקע האמור יובהר, אין כל ספק כי מקום שהמסמכים נמסרו לעובד בעבר, בשיקול דעתו של הרשם לחייב את העובד בהוצאות הפקת המסמכים מחדש.

על כן אני מורה : הסכם העסקה או עותק הודעה לעובד – משמדובר במסמך שחובה על פי למוסרו לעובד, ומשאין הסכמה בין הצדדים על אודות מסירת ההסכם במועד תחילת העסקת העובדים, על המשיבה למסור העתק מההסכם לידי המבקשים, ללא עלות.

על כן הבקשה כנגד המשיבים 2-4 להמצאת המסמכים, נדחית.