אובדן רישומים בנוגע לשעות העבודה של עובדים

הסוגיות שבמחלוקת אלו הן הפלוגתות בהן נידרשת הכרעתנו בהליך: האם הנתבע היה מעסיקו של התובע גם לפני 4/11 ומשכך נושא באחריות לתשלום זכויותיו גם עובר למועד זה? מה היה השכר ששולם בפועל לתובע והאם הוא זכאי להפרשים בגין גמול עבודה בשעות נוספות? האם התובע זכאי לגמול נוסף בגין עבודה בימי מנוחה? האם התובע זכאי לפצוי מחמת אי מסירת תלושי שכר / קבלת תלושי שכר לא נכונים, בנגוד להוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958? האם התובע זכאי לפצוי בגין העדר הודעה על תנאי עבודתו, כמתחייב מחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002? האם התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית? מהו סכום דמי ההבראה ודמי נסיעות לו זכאי התובע? האם התובע זכאי לגמול נוסף בגין עבודה בחגי העדה המוסלמית, עימה הוא נימנה? האם התובע התפטר מעבודתו בדין מפוטר? מהו הסכום לו הוא זכאי בגין העדר ביצוע הפרשות פנסיוניות כמתחייב מצו ההרחבה הכללי במשק? האם התובע זכאי לפצוי בגין אובדן זכאותו לדמי אבטלה? האם התובע זכאי לפצויי הלנת שכר כחוק, בגין הלנת חלק משכרו עבור חודש 01/2013, בסך 1,933 ₪ אשר שולם לו בפועל ביום 13.3.13? נציין, כי רכיב התביעה בגין דמי ביגוד (סע' 24.9 לכתב התביעה), נזנח.

בסעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר נקבע כך (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.): "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו...." ובאשר לנטל ההוכחה בתקופה שקדמה למועד כניסת תיקון 24 לחוק הגנת השכר לתוקף (בחודש 02/2009), בית הדין הארצי לעבודה שב בעיניין ביטחון לאומי (ע"ע (ארצי) 35727-11-12 בטחון לאומי 1992 ע.נ בע"מ – פודולסקי אלכסנדר, מיום 25.1.15, לעיל ולהלן – עניין בטחון לאומי) על המדיניות שהתוותה בעיניין ימית בטחון, בכל הנוגע להגמשת נטל ההוכחה המוטל על העובד, כדלקמן (סע' 40 לפסק הדין בעיניין בטחון לאומי, ההדגשות במקור, מ.נ.ד.): "המדיניות שהתווה בית הדין בעיניין ימית, בדבר הוכחת הקף ההעסקה, עבודה בשעות נוספות או עבודה במנוחה השבועית ובמשמרת לילה הייתה כאמור ציון דרך בולט במסגרת המגמה המתגבשת של יצירת אחידות ראייתית רוחבית ביישום העקרון של העברת חובת ההוכחה ביחס לזכויות מגן שונות וזכויות חוזיות שמיצוין היעיל תלוי או מותנה בקיומה של חובה רישומית שהופרה.

...

לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה נדחית בזאת.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 35,200 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.2.2012 (מחצית תקופת הזכאות) ועד מועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 3,500 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 21,945 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13, ועד למועד התשלום בפועל; דמי הבראה בסך 5,194 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל; החזר הוצאות נסיעה בסך 7,207 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.12 ועד למועד התשלום בפועל; פיצויי פיטורים בסך 82,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל; פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 5,058 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.2.12 ועד מועד התשלום המלא בפועל; הפרשי הצמדה וריבית על הסך של 1,933 ₪ מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל ביום 13.3.13.

יתר התביעות – נדחות.

בעדותו נישאל לגבי שעות העבודה והשיב כך: "אני הייתי רושם את שעות העבודה שלי, זה אצלי במחברת. מפנה לנספח ת/6 יש שם את התוכנית של השגריר. בעמוד הבא ב- 10/12 עד 16/12 אפשר לראות שב- 12/12 לשגריר יש אירוע בשעה 19:00 בערב. כשיש ארועים כאלה זה מסתיים בשעה 10:00 בלילה". הנתבעת לא סתרה את טענת התובע לגבי שעות העבודה ולכך שעבד בשעות נוספות ולא קיבל על כך תשלום.

הנתבעת בחרה שלא להעיד עדים ולכן לא הוכח שנוהל רישום של שעות העבודה או גירסה אחרת כלשהיא שיש בה לסתור את האמור בעדותו של התובע.

כך נוסח הסעד בכתב התביעה: כמו כן מתבקש כב' בית הדין להורות על מתן סעד הצהרתי לפיו זכאי התובע לקיצבה חודשית בסך של 2000 ₪ במשך 20 שנה ממועד פרישתו, ולפיכך להורות לנתבעת לשלם לתובע פיצוי חד פעמי בגין אבדן פנסיה עתידית בשווי של 240 קיצבאות של 2000 ₪, סך כולל של 480,000 ₪.

...

לאור האמור, הטענה להתעמרות בעבודה נדחית.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים - 96,345 ₪.

יובל גם הודה כי הוא לא הדריך אף אחד במפעל הנתבעת לגבי הקף שעות העבודה של העובדים (ראו: עמ' 13 בתמליל 2 ש' 27-31).

באשר לאצבע שלישית נמצאה הגבלה קלה בכיפוף והגבלה ביישור בעיקר ב DIPJ כך שמדובר בקשיון נוח בלבד (למותר לציין, כי בעמ' 5 בחוות הדעת נרשם שם של תובע אחר, דומה כי הדבר נעשה בהיסח הדעת וכי מדובר בטעות קולמוס).

כשנשאל התובע מה מונע ממנו לעבוד כדפּס, תשובתו הייתה: "צריך יד ... צריך ידיים בריאות לעבודה הזאת וגם הראש ... אני לא יכול להיות ליד המכונות האלה היום". יתרה מכך, בצד הפגיעה בסוג התפקיד ואובדן המיקצוע בו הוגדר התובע כ"מאסטר", גם שכרו ירד בשיעור של כ- 47% בממוצע.

...

מכאן, אין בידי לקבל את הטענה בדבר הצורך בניכוי רעיוני לתגמולי המל"ל. [ראו: ת.א (מח' י-ם) 25671-01-12 י.נ. נ' ניד'אם אבו חיט (28.12.2016) פסקאות 38-40) (להלן: פרשת אבו חיט)].

אם לא די בכל האמור לעיל, הרי יש להוסיף ולציין עוד, כי בבסיס חוות הדעת האקטוארית המתייחסת לגמלה הרעיונית, הנתבעות טענו לנכות צמיתה משוקללת בשיעור של 26%.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 2,046,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

בדו"ח נרשם: "לדבריו רכב על האופניים ללא קסדה איבד שליטה נתקע במדרכה ונפל לריצפה ניחבל בפנים מתלונן על כאבים בפנים ובאיזור האף וקצת בידיים וברגליים. בבדיקה בהכרה מלאה ללא סימני מצוקה נשימתית. נראה חתך לא גדול קצת עמוק במצח כרגע ללא דימום ודימום קל ליד האף. הנ"ל שולל איבוד הכרה או הקאות. ללא חבלות נוספות הנראות לעין ללא תלונות נוספות פונה למוקאסד להמשך טפול". התובע היתקבל לטפול רפואי בחדר המיון בבית חולים מקסד ביום 10.1.19 בשעה 7:44.

לו היה הליך זה ניטש בין התובע לבין המסעדה, הרי שבהעדר הצגה של רשומי שעות עבודה מפנקס שעות עבודה על ידי המסעדה, היה עובר למסעדה נטל להוכיח עדיפות גירסתה לגבי היותו של התובע בחופשה ביום התאונה, ובכלל לגבי שעות העבודה שבהן נכח התובע.

...

סיכומו של דבר הינו, שלדעת בית הדין, התובע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו שתאונה שאירעה לו בבוקר יום 10.1.19, בשעה 6:50 לערך, אירעה תוך כדי ועקב נסיעתו ממעונו לעבודתו.

אשר על כן, דין התביעה להידחות סוף דבר.

התביעה נדחית.

בגליון שיחרור ממיון נרשם שהיתקבל ב-4.46 , וכן נרשם לגבי נסיבות הפציעה: "ביום קבלתו החליף גלגל, הג'ק נפל והמכונית מחצה את אצבעות IV – II ימין". הנתבעת ציפתה כנראה שיירשם גם מספר הרכב או הסוג, מידע שאינו רלוואנטי לטפול בפצוע, אותו הדבר לגבי לאן היו פניו מועדות, אם כי מי שניפצע בדרך לעבודתו או ממנה ומודע לזכויותיו בנסיבות אלו, לעתים מציין זאת.

את יהבה תולה הנתבעת בכך שבחוות דעת מומחה ביהמ"ש שבדק אותו בדיוק שלוש שנים אחרי התאונה, נרשם לכאורה מפיו של התובע כי "ביום התאונה יצא לעבודה בארבע לפנות בוקר, לפני הזריחה וגילה שיש לו תקר בגלגל", והיות שבשעות כאלו לא מגיעים למרכולים לסדר סחורה, ושעות עבודתו של התובע הן בד"כ מ-10:00 בבוקר, המסקנה היא שבשעה זו היה בעבודה אחרת וברכב אחר.

המומחה מצא "רגישות קלה בקצה הצבע המורה, "יש אובדן קל של כיפוף מפרקי DIP, אך התנועה מתפקדת", ו"ישנה חולשה לאחיזה.

...

סיכום ביניים אשר על כן, בהעדר ראיה לכך שהתובע ניסה להונות את הנתבעת, ולאחר שהאמנתי לדבריו, אני קובעת כי חבות הנתבעת בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 הוכחה.

פיצוי גלובאלי נוכח שיעור הנכות ואופייה, יחד עם האמור בהלכה הפסוקה לגבי נכויות בשיעור נמוך (ראו רע"א 7798/18 פלונית נ' שושנה ואח' (22.11.2018), הגעתי למסקנה כי יש לפסוק פיצוי גלובאלי בנוגע לגריעת שכר בעתיד, ופיצוי זה אני מעמידה על סך של 30,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 40,000 ₪ (30,000 ₪ הפסד שכר בעתיד ו-10,000 ₪ כאב וסבל).