לטענת התובעת היא אינה מסוגלת לתפקד כפי שתפקדה בעבר, והיא חשה חוסר תיפקוד ביתי, קושי בעמידה על הרגלים, נפיחות ברגליים וחולשה בשרירים, ירידה גדולה במשקל ועל כן תחושת חולשה כללית.
לטענת התובעת, חזקה על הנתבעים כי ידעו או היה עליהם לדעת כי ככל שמגלים סיבוכי קולונוסקופיה מוקדם יותר גובר הסיכוי שמצבה של המטופלת לא יחמיר, אלא שבהימנעותם מלבדוק אותה ולטפל בה הם גרמו לאובדן הסכויים שהיא תצא מבדיקת הקולונוסקופיה במצב רפואי שאינו יותר גרוע ממצבה בכניסתה לבדיקה.
כן קובע אני לאור כל האמור לעיל כי אף בהנחה שהתובעת התלוננה על כאבים לאחר הקולונוסקופיה ולפני ששוחררה לביתה, ואף אילו הצוות הרפואי היה נידרש לתלונות אלה באותו זמן (חלף טפול למחרת כאשר התובעת חזרה לבית החולים בבוקר)[footnoteRef:1], התוצאות – הצורך בניתוח הראשון, והצורך בניתוח השני עקב הידבקויות (שהן סיבוך מוכר שאינו תוצאה של התרשלות וכאשר התובעת ממילא לא טענה בכתב התביעה להתרשלות בניתוח הראשון) והנכות שלמרבה הצער נותר בגופה של התובעת – לא היו משתנות[footnoteRef:2].
...
הכרעה
אקדים מסקנה להנמקה: דין התביעה להידחות, שכן הוטה מאזן ההסתברויות למסקנות כדלקמן:
ההתנקבות במעי התובעת לא התרחשה במהלך בדיקת הקולונוסקופיה אלא אחריה;
ההתנקבות במעי התובעת התפתחה לאחר סיום בדיקת הקולונוסקופיה עצמה, כתוצאה מנזק תרמי לדופן המעי שלה שהתרחש במהלך בדיקת הקולונוסקופיה, אולם נזק תרמי זה אינו תוצאה של התרשלות;
משהתרחשה ההתנקבות, לא היה בהקדמת הניתוח הראשון כדי לשנות את הנזק שנגרם לתובעת;
לאור כל זאת, אף בהנחה שהנתבעים או מי מהם התרשל באופנים הנוספים הנטענים (כגון ההתעלמות הנטענת של הצוות הרפואי מבקשת התובעת לפני השחרור מהקולונוסקופיה להתייחס לכאביה הנטענים, פגמים נטענים בתרשומת רפואית, הוראה שניתנה לתובעת לאכול לאחר השחרור מהקולונוסקופיה וכד'), אין לאותה התרשלות קשר סיבתי לגרימת הנזק בגוף התובעת או להחמרתו.
בהחלטה מיום 19.1.2022 נקבע:
"הצדדים יהיו רשאים להעביר לידי המומחה שימונה את חוות הדעת מטעם הצדדים, וכן תיעוד רפואי ותוצאות בדיקות של התובעת אף אם התיעוד והתוצאות טרם הוגשו בהליך זה (להבדיל מחוות דעת), אולם אני דוחה את בקשת התובעת להעביר לידי המומחה שימונה את חוות הדעת של ד"ר בדר סלבה [מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד – ד"ק] או את תשובותיו לשאלות הבהרה. על מנת להסיר כל ספק, הנני אוסר על התובעת ליידע בכל דרך את המומחה שימונה בדבר התוכן של חוות הדעת של ד"ר ברד ו/או של התשובות שלו לשאלות הבהרה, במישרין או בעקיפין, ולו ברמיזה. חשוב שחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בשאלת האחריות לא תתבסס על תוכן שנטען לגביו שהוא מהווה חריגה מסמכות.
על כן, אף בהנחה שהצוות הרפואי לקה בהתרשלות כטענת התובעת (למעט בנוגע לטענת ההתנקבות תוך כדי הבדיקה, טענה שנדחתה), אין קשר סיבתי עובדתי (כך שממילא אין קשר סיבתי משפטי) בין ההתרשלות לבין הנזק בגופה של התובעת או חלקו, ודין התביעה, להידחות.
[1: אציין, בענין טענות התובעת בענין החלפת מכתב השחרור מבדיקת הקולונוסקופיה, ומבלי שיש בכך הכרעה לגבי יתר הטענות לגבי התרשלות הצוות הרפואי לאחר סיום ביצוע בדיקת הקולונוסקופיה ועד לשחרור התובעת לביתה מן הבדיקה, כי השינויים שנעשו בין שני הנוסחים של מכתב השחרור מהקולונוסקופיה (נ/12, נ/ 2) מתמצים בתיקון שגיאת כתיב "פוליחפיפ" ל"פוליפים", וכן הוספת המלים "סעיפים מרובים בקולונן היורד", כאשר בשני הנוסחים כתוב "ללא סיכובים". ] [2: בהתאם גם נדחית הטענה לפיה התרשלות נטענת בהוראה לתובעת לקראת שחרורה לאחר הקולונוסקופיה לאכול ארוחה, הביאה להחמרת הנזק.
התובעת תשלם לנתבעים יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ והוצאות (בגין חוות דעת הנתבעים, חוות דעת המשלימה של הנתבעים, מחצית שכר טרחת מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד, מחצית שכר טרחת מומחה בית המשפט לשאלת האחריות, והוצאות העדות של מומחה הנתבעים), סך של 12,000 ₪.
