אובדן כושר תפקוד כתוצאה מניתוח לתיקון פגיעת ספורט

דיון תקנה 158 (א) לתקנות התעבורה קובעת כך: "לא יתאמן אדם בדרך, לא יתרגל ולא יתעמל בה, ולא ישתתף במשחקים בתחרויות ספורט, במירוצי אופניים ובדומה, אלא אם ניתן לו, או לקבוצת בני אדם שהוא נימנה עימה, היתר לכך על ידי קצין מישטרה, ובהתאם לתנאי ההיתר." נוהל אג"מ את"ן 02.241.29 הוצא מכוח תקנה 158 (א) הנ"ל והוא תוקן בשנת 2014 בעניינים מסוימים באופן שהוא הוסיף על הנוהל שהיה בתוקף מאז 2004.

הנכות בתחום הפסיכיאטרי ד"ר רבונה-שפרינגר בדקה את התובע ביוני 2013 ומצאה לקבוע כי התובע סבל מפגיעה מוחית כתוצאה מפגיעת ראש ויתכן שגם ממחסור באספקת דם למוח בעקבות הקושי לבצע אינטובציה בשטח.

בכל הנוגע לנשימה הפומית- התובע סבל מהצרות של הקנה בעקבות ההנשמה שעבר לאחר הפגיעה אך בשנת 2008 עבר ניתוח לתיקון המצב ונימצא כי המעבר באיזור ההשקה של הקנה תקין והוא אינו סובל מקשיי נשימה דרך הקנה.

בשוקלי כל אלה ראיתי לקבוע כי התובע איבד את מירב כושר ההישתכרות שלו ואני מעמידה את נכותו התפקודית על 80%.

...

כך גם אין בידי לקבל את הטיעון כי יש להביא בחשבון את העובדה שעובר לתאונה נדרש התובע לניכוי מס-הכנסה בשיעור גבוה ואילו לאחר התאונה אינו נדרש לניכוי זה בשל היותו מוכר כנכה.

אני סבורה כי פגיעת התובע היא משמעותית מאד.

סוף דבר ראיתי לקבל את תביעת התובעים כנגד הנתבעים 1,2 ו – 4.

נסיבות התאונה בתמצית כמתואר בעדות התובע מלמדות על כי התובע שעסק תדיר בספורט אולימפי בקליעה , יצא לאימון ,חבוש קסדה, ורכב על אופניו החשמליים בצדי הכביש בין המכוניות החונות לבין התנועה .

תחילה עבד כאיש טכני אצל יבואן של כסאות גלגלים ובשנת 1994 הקים עסק במסגרתו החל בבניית ותיקון כסאות גלגלים לרבות חיתוך ,ריתוך, וכיפוף .

לעומת הפציעה בעברו בהיותו חייל , התאונה דנן היקשתה עליו יותר לאחר שאיבד מעצמאותו, נחלש, כושר הכנסתו נפגע והוא סובל מכאבים תכופים ומיגבלות ,עד כי נאלץ להעזר בעבודתו בשותף בעוד שלפניה היה איש בריא וחזק בעל חוסן נפשי ופיזי – הרי ייצג את ישראל באליפויות עולם.

התובע העיד עוד כי לאחר הפגיעה בתאונה ויתר על הישתתפות בתחרות קליעה ולאחר הניתוח החל בתהליך שקום שבסופו החל ללכת שוב , כשהוא סובל מכאבים עד היום כי לא יכול לעמוד לאורך זמן ,כפי שיכול היה בעבר.

לטענת ב"כ הנתבעים לתובע מיגבלות קליניות בלבד וכי התאונה לא הסבה לו נזקים כלכליים, לא צימצמה ואף לא הפחיתה כלל את כושר הישתכרותו ו/או תיפקודו .

למעשה הנכות כתוצאה מהתאונה מתווספת לנכותו הקודמת באותה רגל ולכן לא חל שינוי בכושרו ,שעה שהוא מסוגל לבצע את כל העבודות ו/או הפעולות אותן ביצע עובר לתאונה.

...

בנסיבות אלו שוכנעתי כי חזרתו למסלול העבודה אינה מעידה על השפעה נמוכה יותר של הנכות הרפואית, כי אם על מאמץ יתר להמשיך לעבוד חרף הפציעה ,ועל כן יש להעמיד את ההשפעה התפקודית בהלימה לנכותו הרפואית ובהתאמה להפסדיו בפועל.

ב"כ התובע חלק על המסקנה הנ"ל וטען כי מאז שהתובע "זכה" במספר ספק של משרד הביטחון ,ההכנסות אינן משקפות עליה בהכנסותיו בנוסף להכנסות השותפות.

מששוכנעתי בדבר העזרה שהוענקה לתובע בתקופת ההחלמה וזו שיזקק לה בהמשך מעבר לזו שהוא עשוי לקבל בגין נכותו הקודמת ,אני פוסקת לו בגינה סך של 60,000 ₪.

לסיכום לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 555,603 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 84,507 ₪.

" וכן לסעיף 21 ג. שנוסחו: "מוצהר בזה במפורש, כי המפעיל בלבד אחראי לכל נזק גוף או רכוש ו/או אובדן אשר יגרם לכל אדם או תאגיד לרבות חניכים סגל או כל צד שלישי כתוצאה מקיום, תפעול, ניהול ואחזקת הפנימייה וכל הפעולות הנובעות או הכרוכות בכך. המפעיל מתחייב לשפות מיידית את המשרד בכל תשלום לדמי נזק או פיצויים אשר תשלם או תחוייב לשלם על פי כל דין או פסק דין והמשרד רשאי לחלט לעניין זה או לסעיף קטן ב' לעיל כל ערבות של המפעיל שבידו." המדינה טוענת כי מכוח אותו סעיף 9 האחריות לטפול בל., גם מן הבחינה הרפואית, הייתה מוטלת על בית שבתי לוי.

היא אינה תסמינית והסכוי שתדרש בעתיד לניתוח לתיקון האאורטה הוא קלוש.

מכאן של. אינה סובלת מנכות תפקודית, זולת הצורך להמנע מפעילות ספורטיבית מקצוענית.

מיגבלה לעסוק בספורט מקצועני אין בה כדי לפגוע בכושר ההישתכרות של ל. מאחר והתביעה היא תביעת ההורים, הרי שבהגיע ל. לגיל בגרות ממילא אין פגיעה בכושר הישתכרותה של ל. מהוה עילה לפצוי לתובעים.

...

אני סבורה כי לאור קביעתי שהנתבעים אחראים כלפי התובעים ברשלנות, יש מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה ואני מעמידה אותו על 250,000 ₪.

סוף דבר אין אלא להעריך את מעשה התובעים שביקשו לאמץ ילד ולתת לו חיים טובים.

הנתבעים ישלמו לתובעים ביחד ולחוד סך של 250,000 ₪ כפיצוי בגין מחדליהם.

נוסף על הסמכות האמורה, חוק עזר לרשות נחל הירקון (שמירה על הירקון וגדותיו), התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק העזר לרשות הנחל"), האוסר פגיעה בנחל ובגדותיו, לרבות שינוי צורתן של גדות הירקון בדרך כלשהיא או הנחת או בניית דבר בתוך הנחל, מסמיך את רשות הנחל בסעיף 5(א) לידרוש מאדם העובר על האיסור האמור, כי יתקן את הנזק שגרם או יסלק את המכשול שיצר וכן מסמיכה בסעיף 8, להכנס לכל מקום שבתחומה, לצורך ביצוע תפקידה לפי חוק זה. כאמור, בחובות הסטאטוטוריות יש משום אינדיקאציה לעניין סטאנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי לגבש חובת זהירות.

כך על-פי עדותו, "לפני הפגיעה אנחנו מדברים על ספורט אולימפי, אתה לוקח את הגוף לקצה כל יום מחדש. מה שאני עושה היום, אני מדריך קיאקים ימיים ולא אולימפיים כשהתפקיד שלי להוציא קבוצות חתירה לים, ללוות את הקבוצות, ולוודא שהם בסדר. הגיל הממוצע של חברי הקבוצה הוא 50-55, חברה לא הכי ספורטיביים בעולם..." (עמוד 15 לפרוטוקול בשורות 17-21).

"הערכת נכותו התפקודית של נפגע, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. כך בדרך כלל, וכך במיוחד בנפגעי ראש, שהערכת נכותם התפקודית אינה מהדברים הקלים, והפגיעה בכושר השתכרותם אף אינה חופפת בהכרח את הנכות התפקודית במישורי החיים האחרים... לכן, כאשר בנפגעי ראש עסקינן, המעין-חזקה הנוהגת לפיה שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הפגיעה בכושר ההישתכרות... איננה חזקה (במובן חוזק), ואין מקום לקבוע מסמרות באשר ל"טווח הסטיה" מהנכות הרפואית לצורך קביעת הפגיעה בכושר ההישתכרות של נפגעי ראש.

על-פיה "... ניתוח הפערים של תוצאות המבחנים הנוירופסיכולוגיים הסטנדרטיים (ניתוח דפוסים בולטים) מצביע על קושי נרכש ביכולת שמירה על רכוז לאורך זמן, נטייה להסחת דעת ורגישות לרעש ולהפרעות. הצורך להשקיע מאמץ רב כדי לשמור על רכוז לאורך זמן (למשל בהרצאות, במבחנים, במצבים שדורשים קשב מורכב או נוכח הפרעות) גורם לאיטיות פסיכו-מוטורית, להתעייפות מהירה ולצורך בהפסקות מנוחה – באופן שלא תואם את האוכלוסייה הנורמאטיבית של בני גילו, וגם לא את יכולתו הקוגניטיבית הכללית" [ההדגשה אינה במקור] (העתק חוות-הדעת צורף כנספח ת/ד לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע).

אחוז הריבית לצורך הוון הפיצויים התובע טוען, כי תחשיב הנזק מטעמו מבוסס על ריבית שנתית של 3%, שעה שממילא הסך הכולל בראש הנזק של אובדן כושר הישתכרות לעתיד עולה על גבול סמכות בית-המשפט כאן.

בהיתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפני, העובדה כי חלומו של התובע להישתתף באולימפיאדה נגדע בעטיה של התאונה המצערת בעוד הוא היה כל כך קרוב להגשים אותו, בהיתחשב במהות הפגיעה, בשיעור נכותו הרפואית המשוקללת של התובע כתוצאה מהתאונה הנדונה, העומד על 46.11%, ובהיתחשב בגילו, במשך אשפוזו ובטיפולים להם נידרש, מצאתי לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה בסך של 300,000 ₪.

...

דין הודעות צד שלישי ששלח הנתבע 1 כנגד העירייה; רשות הנחל; המדינה להידחות וזאת ללא צו להוצאות; דין ההודעה ששלחו הנתבעים 1-2 כנגד שירביט להידחות , תוך חיובם בהוצאות משפט לטובת שירביט בסכום כולל של 24,000 ₪ (כל אחד יישא בתשלום של 12,000 ₪ ).

דין הודעות צד שלישי ששלחה העירייה כנגד יתר הנתבעים להידחות ללא צו להוצאות.

דין הודעת צד ג' ששלחה נתבעת 4 כנגד כלל חב' לביטוח להידחות תוך חיובה בהוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.

נכות תפקודית ואובדן כושר עבודה הצדדים כאמור חלוקים באשר להשפעת נכותו הרפואית של הנפגע על תיפקודו וכושר הישתכרותו.

לטענתה, על מוגבלותו של הנפגע כיום כתוצאה מהתאונה ניתן ללמוד מחקירתו של מומחה בית המשפט ואף ניתן ללמוד כי בעתיד, הנפגע ייזקק לניתוח חוזר ושיעור הנכות כתוצאה מכך יהיה גבוה יותר.

עוד העיד הנפגע כי לאחר שנים בהם עבד כשכיר במוסך האופנועים, הוא בחר לפתוח מוסך כעצמאי לתיקון אופנועים וטרקטורונים, וזאת במטרה להגדיל הישתכרותו ולאפשר לו להפחית את המאמץ הפיזי הכרוך בעבודתו: "ש. אני מבין שאתה הילכת להיות עצמאי בכדי להרויח יותר כסף.

אשר לתפקודו בחייו הפרטיים, הנפגע העיד כי ניסה לעשות ספורט אך נאלץ להפסיק בשל כאביו.

מכאן כי הנפגע מנסה להמשיך בשגרת חייו על אף ההגבלה, אך מאמצים אלו יובילו בעוד כ- 10 שנים (15-12 מיום הניתוח שבוצע בשנת 2011 לדברי המומחה וייתכן אף יותר), לצורך בהחלפת הירך פעם שניה וברי כי בגיל מיתקדם יותר, להחלפת הירך תהא השפעה גדולה יותר על תיפקוד הנפגע.

...

אינני מקבלת טענה זו, הנפגע אומנם העיד כי החל בניהול מוסך כעצמאי מזה תקופה קצרה, אך המשיך והעיד כי לא יידע את התובעת בעובדה זו שכן מועד פתיחת העסק חל לאחר הגשת התצהירים.

סוף דבר התובעת זכאית לשיפוי בסך של 1,492,964 ₪ וזאת בהתאם לרכיבי הנזק המפורטים שלהלן: הפסד הכנסה בעבר – 326,397 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם הוצאות משפט בגין שכר העדים מטעם התובעת בסך של 800 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, קרי סך של 227,080 ₪ כולל מע"מ. מעבר לכך, התובעת פטורה מתשלום אגרת בית משפט, הנתבעת שילמה את שכר המומחה מטעם בית המשפט, ולא הוצגו ראיות על תשלומים למומחים נוספים שחוות דעתם הוגשו על ידי התובעת.