אובדן כושר עבודה: דלקת פרקים

במסגרת הדיון לפני הועדה הוצג מכתב מטעם חברת הראל פנסיה וגמל, בה מבוטחת המערערת באובדן כושר עבודה, לפיו נקבע כי המערערת נימצאת באי כושר מלא.

הוועדה סבורה כי קיימת פגיעה בכושרה התעסוקתי בשל דלקת הפרקים ומצבה הנפשי, יחד עם זאת כשירה לעבודה בהקף חלקי בנגישות לשירותים ללא משמרות לילה ללא הרמת משא כבד בעיסוקים כגון: מנהלת צוות עובדים בתחום הצורפות, השגחה על נבחנים במוסדות חינוך, לווי קשישים לא סיעודיים וכדומה וכל זאת כפי שנקבע בעבר.

...

לכן, אני מורה להעביר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר.

לסיכום: הערעור מתקבל.

המחלוקת בתאריך 4.10.20 ניתנה החלטת כב' הרשם כתארו אז, עמי רוטמן, וכלשונו: "האם כמי שאי כושרו להישתכר נוצר מלכתחילה בתקופה שבה לא היה תושב ישראל, האם לאחר מכן לאור הכנסותיו בתקופה בה הפך להיות תושב ישראל, יש לראותו כמי שחזר לו כושרו להישתכר, ולכן לבחון מחדש את איבוד כושרו להישתכר לאחר מכן כתושב?" היתנהל הליך הוכחות בסוגיות שעל הפרק.

מחלות עצמות או פרקים "בצורה קשה מאוד, קשיון בפרקים הגדולים, המצב הכללי ירוד". על פי האיבחון הרפואי בתביעה החוזרת מיום 30.1.20 (נספח 1 לתביעה), "היתה לי חנות כימעט 7 שנים. הייתי מרויח כ-3000 ₪ בחודש. לפני חצי שנה סגרתי לגמרי כי לא יכול לעבוד יותר". בסיכום הדיון נרשם: "הרושם הוא כי מדובר במחלת מפרקים דפורמטיבית קשה אשר מלווה במיגבלה ניכרת בתיפקוד ובניידות ובכושר היומיומי". בהמשך, בסעיף 12, בליקויים הרפואיים, נרשם כי הליקוי לפי סעיף 35 (1)(ו) בשיעור 80% "מעל 15 חודש (מלידה)". דהיינו, גם בועדה זו המאוחרת, נרשם במפורש כי נכותו זו של התובע היא מלידה.

בנוסף כתוב במפורש בתדריך כי "בשל חשיבות שאלת מקום הווצרות אי הכושר... יש להפנות תשומת לב הרופא ומזכיר הישיבה להתייחס לתאריך המדוייק של תחילת הליקוי כדי שנוכל לקבוע אם עונה לתנאי סעיף 196(א). בנספח ו' וגם באישור קיצבאות הנכות אושרו 100% זמנית מ-17.12.19 ברמת קצבה 188% וכן בנספח 1 רשמה ד"ר פלדמן ורה "ניתוח + שקום 100% מ-17.12.19 עד 30.6.20 וכן הוסיפה על הרכיב הראשון של 35 1 ו שהוא מעל 15 חודש ועד 16.12.19 רכיב נוסף של דלקת פרקים ראומטואידית מיום 1.7.2020 שהיא ההחמרה בשיעור 80%. לולא החמרה לא היתה צריכה לרשום זאת בשתי שורות נפרדות.

...

סוף דבר לאחר ששקלנו את כל טיעוני הצדדים, את כל המסמכים שהוצגו בפנינו וכן את תדריך הנכות על כל חלופותיו, מצאנו כי יש מקום להחזיר את עניינו של התובע לוועדה, על מנת שתפעל לפי התדריך לרבות נספח 1 ככתבו וכלשונו.

מצאנו כי יש סעיפים מכוחם עשוי להיות זכאי לקצבת נכות לאחר שהוועדה תבדוק את המצב הרפואי ואי הכושר בהתאם להחמרה ולליקויים החדשים.

לאחר ששקלתי את שאלת ההוצאות, ובשים לב לתוצאת ההליך ומשכו, הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ התובע בסך 5,000 ₪, תוך 30 יום.

על יסוד האמור ביקש המערער להשיב את עניינו לועדה על מנת לבחון את דלקת הפרקים או הכאבים מהם הוא סובל באמצעות ראומטולוג מטעמו וכן על מנת שהועדה תיבחן מחדש החלטתה בתחום הנפשי ובעניין הטינטון ותבחן בשנית את כושר עבודת המערער בשים לב לממצאים השונים החדשים שיתגלו בבדיקתה החוזרת.

מוסר על טינטון בתאור ביזרי, כעת "מופיע כל הזמן". מדובר בקביעה רפואית סבירה ומנומקת, הנמצאת במסגרת שיקול דעתה הבלעדי של הועדה, שלא מצאתי מקום להתערב בה. בטרם אחתום אוסיף, כי טענות המערער בעקרי הטיעון בעיניין אובדן כושר עבודה אינן ברורות, משעסקינן בעירעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) ומשכך דינן להדחות.

...

מדובר בקביעה רפואית ברורה ומובנת, המאפשרת התחקות אחר הלך מחשבת היועץ והוועדה ולא מצאתי הצדקה להתערב בה. באשר לטענת המערער, כי כאב מתמשך עלול להביא לליקוי נפשי וכי למערער נכות נפשית הנובעת מדלקת הפרקים – הרי שמדובר בטענה רפואית שאינה מצביעה על פגם משפטי בפעולת הוועדה, אשר כאמור בפניה לא עמדה אבחנה בדבר דלקת פרקים ולפיכך דינה להידחות.

מוסר על טנטון בתיאור ביזרי, כעת "מופיע כל הזמן". מדובר בקביעה רפואית סבירה ומנומקת, הנמצאת במסגרת שיקול דעתה הבלעדי של הוועדה, שלא מצאתי מקום להתערב בה. בטרם אחתום אוסיף, כי טענות המערער בעיקרי הטיעון בעניין אובדן כושר עבודה אינן ברורות, משעסקינן בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) ומשכך דינן להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור ומשלא מצאתי טעות משפטית בפעולת הוועדה או בהחלטתה – הערעור נדחה.

טענות המערער: הועדה היתעלמה מהמלצת הרופא התעסוקתי ופקידת השקום אשר קבעה כי יש לראותו כמי שאיבד את כושרו להישתכר באופן חלקי 65% לצמיתות.

הועדה לא נימקה כיצד יתכן שנקבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 65% כאשר עבד בפועל וסבל מפסוריאזיס ודלקת פרקים בלבד, אך לאחר החמרה במצבו ולאחר שנוספו לו ליקויים רפואיים משמעותיים והוא הפסיק את עבודתו, נקבע כי דרגת אי הכושר שלו נמוכה יותר.

לאחר מכן, ובהתאם להלכה שנקבעה בעב"ל (עבודה ארצי) 327/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי (15.04.2004), בחנה הועדה את ההשפעה התפקודית של אותם ליקויים ושל נסיבותיו האישיות של המערער על כושרו לעבוד.

...

לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

בעניין עב"ל (ארצי) 45194-11-15 נארימן יאסין נ' המוסד לביטוח לאומי (13.1.2016) נאמר: "נזכיר כי ועדת אי כושר קובעת את שיעור הנכות התפקודית, לאור הנכות הרפואית שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית וכי מדובר בנתונים שונים המתבססים על שיקולים אחרים. לפיכך אין בהגדלת הנכות הרפואית כדי להצביע בהכרח על כך שאי הכושר גדל. הוועדה הסבירה ונימקה את קביעת אי הכושר בהתבסס על הנכות הרפואית העכשווית והיכולת התפקודית ובכך יצאה ידי חובתה". סוף דבר- נוכח כלל המפורט לעיל מצאתי כי הוועדה עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה ובהתאם כי דין הערעור להידחות.

הועדה החליטה לדחות את הערר, וכך נימקה החלטתה נשוא העירעור: "הועדה עיינה בפס"ד בית הדין האיזורי לעבודה ת"א מיום 13.3.23. הועדה עיינה בפרוטוקול ועדה רפואית מיום 8.2.22, לפיו נקבעה נכות משוקללת בשיעור 74% בגין הליקויים הבאים: FMF 30% זמני עד 31.10.22 בגין מחלה זו, הנ"ל מוגבלת בתפקודה במהלך התקפים חריפים, דלקת פרקים זו בתקופות בהם מחלתה בהפוגה היא כשירה לעבודה פיזית קלה. בנוסף, לוקה בפסוריאזיס 15% ללא השפעה על כושרה לעבודה. יש לה דלקת מפרקים 20% מוגבלת בעבודה פיזית מאומצת כולל הרמת משא כבד ועבודת כפיים מאומצת. עם זאת, כשירה לעבודה משרדית פקידותית, CTS ימין 5% ללא השפעה על כושרה לעבודה, CTS שמאל 0% כאב ראש 5%, חומרה קלה ביותר ללא השפעה על כושר עבודה. סחרחורת 10% מוגבלת בעבודה לגובה ו/או משטחים בלתי יציבים (לדוג' סולם) ובעמידה ממושכת, איבוד שתן 10% זקוקה לנגישות לשירותים, קרישיות יתר 20% מוגבלת בעבודה ממושכת תחת קרינת שמש ישירה. מוגבלת בישיבה ממושכת, בעיה מסתמית 10% מוגבלת בעבודה פיזית מאומצת, הרמת משא כבד ופעילות בעצימות אירובית בינונית ומעלה.

עובדת השיקום קבעה בחוות דעתה כי להערכתה קיים צימצום בטווח העיסוקים המתאימים עבורה וקבעה שמתאימה לעבוד כפועלת אריזה בישיבה, בודקת קבלות במרכול והמליצה על 65% אובדן כושר עבודה עד תום תומ"ז. הועדה עיינה מכתב מעו"ד מיום 27.6.22 שבו פירט לגבי מצבה, וכן קיבלה מסמכים נוספים מביקוריה במכון לאימולוגיה בשיבא מ- 16.4.23 טרם הובאו לידיעת הדרג הראשון, ועל כן איננו יכולים להתייחס למשמעותם על יכולתה התפקודית כיום.

...

דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון בתיק בית הדין, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הטעמים אשר להלן.

לפיכך, שעה שהוועדה לא פעלה כמצוות פסק הדין המחזיר, החלטתה אינה מאפשרת להתחקות אחר הלך מחשבתה ואף אינה עומדת בחובת ההנמקה הנדרשת ומשכך שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר הערעור מתקבל.