בבקשתו טען התובע, כי הסעד המבוקש בתביעה שבפנינו הנו סעד של השבה לעבודה ואולם, בהליך שהגיש התובע כנגד חברת הביטוח לקבלת תגמולי אבדן כושר עבודה קבע רופא תעסוקתי כי התובע אינו כשיר לשוב לעבודתו הקודמת ולפיכך נפסקו לתובע תגמולי אי כושר בגין אבדן כושר מלא מחודש 4/15 ואילך.
...
לטענת הנתבעת, לנוכח השלב בו מצוי ההליך ולנוכח התנהלות התובע כפי שפורט בבקשה, אין לאפשר לתובע להפסיק את ההליך תוך שיוכל לחדשו בכל עת. הנתבעת מפנה להוראות תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי בדבר הפסקת תובענה וטענת כי יש להתנות הפסקתה באי חידושה ע"י התובע, וכן יש לחייבו בהוצאות.
עוד טוענת הנתבעת, כי דין התביעה להדחות על הסף בהיותה מחוסרת עילה שכן, התברר כי התובע מצוי באבדן כושר עבודה מלא המזכה אותו בתגמולי ביטוח, ואינו יכול לעתור על כן לסעד של החזרה לעבודה אותו תובע.
בית משפט זה (כב' השופט מ' חשין) הצדיק את דחיית הבקשה, בצטטו את דבריו של הלורד צ'יטי, לפיהם מקום בו ההליכים הגיעו לשלב מסויים, אין לאפשר לתובע שהביא את עניינו לפני בית המשפט ונוכח שאין הדין נוטה לטובתו, להתחמק מבעד לדלת צדדית על מנת למנוע הכרעה (עניין רוזין, 745).
לנוכח כל האמור, אינני נעתרת לבקשה להפסקת התובענה.
