עקב כל האמור, בתאריך 4/12/18 קבעה הועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי לתובע נכות צמיתה בשיעור 87%, וכן הפעילה באופן מלא את תקנה 15 בשל אובדן כושר עבודה מוחלט.
עוד קובע התקנון בסעיף ההגדרות כי נכה מלא הוא "נכה שלפחות 75% מכושרו לעבוד נפגעו מחמת מצב בריאותו וכתוצאה כך אינו מסוגל לעבוד בעבודתו, או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או ניסיונו, במשך תקופה של למעלה מ-90 ימים רצופים, והכל בכפוף להחלטת הועדה הרפואית ו/או רופא הקרן".
מכאן וכפי שצוין לעיל, היות והתובע לא בוטח במועד, ואילו היה מבוטח היה נחשב לעמית פעיל במועד קרות התאונה, הרי שכעת עליו להוכיח כי רופא הקרן היה מכיר בו כ"נכה מלא", הגדרה שבאה לידי ביטוי בנכות תפקודתית.
כמו כן, סובל מהפרעה קוגניטיבית מורכבת ומפגיעה נפשית מסוג הפרעה הסתגלותית עם תגובה דיכאונית וחרדתית.
...
להלן הפלוגתאות הדורשות הכרעה:
האם יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 2 מחמת העדר יריבות והעדר סמכות עניינית?
האם חל על הנתבעת 1 צו הרחבה בענף המוסכים?
האם ביום 28/12/16 עבר התובע תאונת עבודה?
מהו מועד הצטרפות התובע לקרן הפנסיה, והאם במועד התאונה היה "עמית פעיל" כהגדרתו בתקנון כלל?
האם התובע הפך לנכה באופן המזכה אותו בתשלום קצבת נכות?
מהו המועד בו על פי דין היה על הנתבעת 1 לבטח את התובע בביטוח פנסיוני? ככל שנגיע למסקנה כי התובע לא בוטח במועד, האם יש נפקות לכך במישור היחסים בין התובע לבין מי מהנתבעות?
ככל שנגיע למסקנה כי על מי מהנתבעות לשלם לתובע קצבת נכות, מה יהיה שיעורה?
האם יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 2 מחמת העדר יריבות וסמכות עניינית?
לטענת הנתבעות, יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 2 בגין העדר עילה והיעדר יריבות וזאת מקום בו אין חולק כי הנתבעת 2 לא העסיקה את התובע, ובהיעדר עילה להרמת מסך, דין התביעה נגדה להידחות.
" (עמוד 60 שורות 21-24 לפרוטוקול המתומלל ועמוד 61 שורות 1-19, שם)
לנוכח המקובץ לעיל, הרינו מאמצים את חוות הדעת של ד"ר תמיר - הוא האקטואר מטעם התובע, לפיה נזקו של האחרון הינו 434,000 ₪.
סוף דבר-
בהתאם לאמור לעיל הרינו פוסקים כך:
התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת במלואה ובהתאם הרינו מחייבים אותה לשלם לתובע סכום של 434,000 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.
התביעה נגד הנתבעת 2 והנתבעת 4, נדחית.
