אובדן כושר עבודה עקב מחלת ריאות

טענות הצדדים המערער טען כי בהחלטה נפלו הטעויות הבאות: הועדה ציינה בישיבתה טרם העברת התיק לועדת הרשות כי המערער איבד כושרו לעבוד בבניין עקב מחלת הריאות ולכן היה עליה להפעיל תקנה 15.

...

מנגד טען המשיב, כי יש לדחות את הערעור מהסיבות הבאות: לא נפלה טעות משפטית בהחלטה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים אני סבורה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, ואפרט טעמיי להלן.

אין בידי לקבל את טענת המערער, כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה שלא פירטה לגבי הליקוי הנשימתי הנטען שהוכר בענף נכות כללית ותרם להפסקת העבודה.

לכן, חובת הוועדה לברר באיזו מידה מקשה הנכות עקב פגיעת העבודה על המערער לעשות כן. סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול שוב את קביעתה לגבי הפעלת תקנה 15 וזאת באופן מנומק ומפורט תוך התייחסות להשפעת הליקוי על יכולתו לשוב לעבודתו ולמקצועו.

תחילה, נפנה לחוות דעתו של ד"ר פרישמן, מומחה לחיתום רפואי, אשר הוגשה מטעם התובע, ובה נטען כך: - באופן כללי – לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה יש חובה לבטח כל עובד בביטוח פנסיוני; עובד הזכאי לביטוח פנסיוני, רשאי לבחור את מסלולי הביטוח שבהם הוא יהיה מבוטח, וכן את הגוף שבו יהיה מבוטח; שעורי ההפרשות על פי דין הועלו במהלך השנים; במהלך תהליך הקבלה לביטוח מנהלים ו/או לקרן פנסיה נידרש המבוטח לעבור הליך חיתום, במסגרתו עליו למלא הצהרת בריאות; להצהרת הבריאות ישנה חשיבות רבה עבור חברות הביטוח / קרנות הפנסיה, ובין היתר על מנת לאמוד את גובה הסיכון שהן נוטלות על עצמן; על סמך הצהרת הבריאות מחליט החתם של חברת הביטוח או קרן הפנסיה אם יש לקבל את המועמד/ת, ובאלו תנאים; במידה שהמועמד לביטוח סובל מליקוי בריאותי, מחלה קיימת או פגיעה כלשהיא, ייתכן שהחתם יסרב לקבל אותו, או יתנה את קבלתו בהחרגות מסוימות, או תוספת פרמיה; החרגה משמעה הכנסה של סעיף שקובע שאם מבוטח/ת יאבד את כושר העבודה לעבוד בשל פגיעה שהיתה ידועה מראש, לא ישולמו תגמולי ביטוח כלל, או שישלמו לו תגמולים מופחתים; התגמולים המוסכמים ישולמו במלואם רק במידה שאובדן כושר העבודה יתקיים בשל פגיעה שאיננה קשורה למוזכר בהצהרת הבריאות; - ספציפית, ואשר לתובע - ירידה במשקל: בעת הרלוואנטית לתובע היה עודף משקל קל בלבד, ומשקלו היה 88 ק"ג, בגובה 178 ס"מ, וכאשר מדד ה-BMI שלו היה 27.77; הירידה במשקל היתה במשך כשנה, ולפי דברי התובע נעשתה על ידי דיאטה ואורח חיים בריא; אין המדובר בירידה במשקל שאינה מוסברת ו/או ממקור לא ידוע ו/או כתוצאה ממחלה פתולוגית כלשהיא; אין כל בסיס רפואי עדכני לטענה כי התובע נטל ליפיטור ללא מירשם, וכחתם – הוא לא היה נידרש לכך; לסיכום נושא המשקל וההרזיה, אם כלל המידע הנ"ל היה מובא בפניו, וכחתם סביר, הוא סבור שהתובע היה מתקבל לביטוח חיים ולביטוח נכות (אובדן כושר עבודה) בתנאים רגילים לחלוטין; - עישון – נכון למועד ההצטרפות התובע עישן 15 סיגריות ונעזר בתרופה לגמילה מעישון מסוג צ'מפיקס; אצל התובע לא היה ידוע על מחלות רקע נילוות לעישון, כמו מחלה ריאתית או יתר לחץ דם; טפול בצ'מפיקס כדי להיגמל מעישון הנו טפול שכיח ונחוץ, ובדרך-כלל מלווה בתופעות לוואי קלות בלבד; מדובר בתרופה בטוחה ויעילה המאושרת על ידי משרד הבריאות הישראלי, מינהל המזון והתרופות האמריקאי והסוכנות האירופית לתרופות; אין המדובר בתרופה הניטלת באופן כרוני, אלא לזמן קצוב של 14-12 שבועות בלבד; אם המידע על העישון והשמוש בצ'מפיקס היה מובא בפני חתם סביר, התובע היה מתקבל לביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח ריסק בתנאים רגילים, או לכל היותר בתוספת רפואית של 25%; - לסיכום הנתונים הגופניים – אם התובע היה מבוטח על ידי מעסיקתו, החברה, בביטוח שאליו הוא ביקש להצטרף (קרן הפנסיה "הראל", מסלול "עתיר ביטוח") – הרי שבסופו של יום, ובהיתחשב בכלל האמור לעיל – ביחס למשקל, הירידה במשקל, העישון ותרופת הצ'מפיקס – הוא היה מתקבל לקרן בכפוף להצהרת בריאות שנתן, בתנאים רגילים לחלוטין; - טענות נוספות שהעלה ד"ר פרישמן – לא ידוע על יתר לחץ דם או שומנים בדם אצל התובע, לפני מועד ההצטרפות, כאמור לעיל; לא ניתן לקבוע מה הגורם לארוע המוחי שממנו סבל התובע, והאם יש קשר בין יתר לחץ הדם והממצא של שומנים בדם, בהם התובע אובחן בעת האישפוז בשל הארוע המוחי, ו/או קשר לעישון ו/או לטפול התרופתי בצ'מפיקס; המומחים מטעם הנתבעים מעלים השערות, על סמך "חוכמה בדיעבד", שאין להן מקום במסגרת הליך חיתום תקין; קביעת הנכות, ואם התובע זכאי לקיצבת אובדן כושר עבודה / קצבת נכות, מסורה לוועדה של הקרן; בחוות דעתו של ד"ר שראל, מומחה לחיתום רפואי, אשר הוגשה מטעם הנתבעים, נטען כך: - עודף משקל – התובע סבל טרם מילוי הצהרת הבריאות מעודף משקל, ולפי היתרשמות הנתבעת הוא ירד משקל רב בזמן קצר, וללא מעקב רפואי.

...

מנגד, הנתבעים התכחשו לכלל טענותיו של התובע, וטוענים כי יש לדחות את התביעה בכללותה.

הנתבעים טוענים, כך: - כטענה מקדמית, הנתבעים טענו כי התביעה כנגד הנתבעים האישיים דינה להידחות, היות שהחברה יציבה מבחינה כלכלית, ואין כל עילה להרמת מסך.

במסגרת פסק הדין המשלים שיינתן בתיק, תינתן החלטה משלימה לעניין זה. לבסוף, ואשר לסעד הנתבע בגין הנפקת תלושי שכר שאינם נכונים, הרי שנציין כי הוא נזנח בסיכומי התובע, ומשכך נשמט הצורך לדון בו. סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: התובע היה צריך להיות מבוטח בביטוח פנסיוני ביום 20.5.2018, בעת שאירע לו האירוע המוחי, ושהיה אמור להיעשות על ידי החברה.

גם לא הוכח שהתובע ביקש שלא לערוך לו הסדר פנסיוני, ובכלל זה מפאת היותו בתהליך פש"ר באותה עת; טענות הנתבעים ביחס לסוכן הביטוח ו/או לחברת הראל דינן להידחות במלואן, ולא הוכחה התרשלות ו/או מעשה בלתי ראוי מצידם כלפי הנתבעים; תביעתו של התובע כנגד הנתבעת והנתבע עצמם, ובהתבסס על עילת הרמת מסך, דינה להתקבל ביחס לנתבעת, ולהידחות ביחס לנתבע, קרי – התביעה כנגד הנתבע נדחית כעת במלואה; בכל הקשור למישור הנוירולוגי, אנו מאמצים את האמור והנטען בחוות הדעת מטעם התובע, אשר נכתבה על ידי ד"ר רואשדה, ודוחים את חוות הדעת מטעם הנתבעים, אשר נכתבה על ידי ד"ר סווירי; בכל הקשור למישור החיתומי, אנו מאמצים את האמור והנטען בחוות הדעת מטעם התובע, אשר נכתבה על ידי ד"ר פרישמן, ודוחים את חוות הדעת מטעם הנתבעים, אשר נכתבה על ידי ד"ר שראל; בכל הקשור למישור אובדן כושר העבודה, אנו מאמצים את האמור והנטען בחוות הדעת מטעם התובע, אשר נכתבה על ידי ד"ר נווה; בכל הקשור למישור האקטוארי, ומשעה שלא הוגשו חוות דעת בתחום זה מטעם הצדדים, אנו קובעים בזאת כי ימונה מומחה מטעם בית הדין, שהחברה והנתבעת יישאו בשלב זה בשכר טרחתו, והכל כפי שמתואר בסעיפים 139-138 דלעיל.

משכך ולאור כל האמור לעיל, וללא כל קשר לתוצאה שתינתן בפסק הדין המשלים, יישאו החברה והנתבעת, ביחד ולחוד, בהוצאות ושכר טרחת ב"כ התובע בסך של 12,000 ₪.

המערער הגיש ערר על החלטת רופא מוסמך שקבע כי לא חל אובדן כושר הישתכרות בכדי 50% לפחות, וכי המערער מסוגל לעבוד במשרה מלאה ללא מאמץ גופני ניכר.

בהחלטתה מציינת ועדת הערר את מגבלותיו של המערער במאמץ גופני לנוכח מחלת הריאות וכן את הקושי לעבודה בתנאי דחק ולחץ בשל מצבו הנפשי וכן מציינת כי הוא זקוק לעבודה בסביבה מאווררת היטב ונטולת חומרים מגרים.

...

אשר לפער הנטען בין שיעור הנכות הרפואית ובין דרגת אי הכושר - בהלכת מוהרה נקבע כי שיעור הנכות הרפואית יהיה נקודת מוצא ביחס לדיון בשיעור הנכות התפקודית, אך קיומו של פער בין שיעור הנכות הרפואית ובין שיעור הנכות התפקודית אינו מלמד, כשלעצמו, על פגם משפטי, אלא על היקף ההנמקה לו תידרש הוועדה על מנת להסביר פער זה. סבורני כי בנסיבות העניין ועדת הערר עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה לצורך סטייה מדרגת הנכות הרפואית.

לנוכח האמור שוכנעתי שהוועדה עמדה בחובת ההנמקה וביססה את מסקנתה באופן מפורט, כך שאין מקום להתערבות בית הדין בהחלטתה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המומחה לרפואה פנימית אף ציין בחוות דעתו כי התובע מוגבל מאוד תפקודית בגלל שילוב של כאבי גב וקוצר נשימה – בקביעה זו יש כדי לתמוך, אמנם, בכך שלנכותו של התובע בגב בגין התאונה יש כדי להשפיע על תיפקודו ועל הפגיעה בכושר הישתכרותו בשל התאונה, ואולם ברי כי יש לייחס חלק ממגבלתו התפקודית למצבו הקודם ולנכות בגין חסימת הריאות וקוצר הנשימה, כפי שעלה גם מעדותה של אישתו בעיניין זה. במצבו הרפואי של התובע שלא כתוצאה מהתאונה יש איפוא כדי להשפיע על תיפקודו של התובע, כך שיש להניח כי מחלות הרקע של התובע השפיעו וישפיעו בעתיד על כושרו לעבוד ויכולת הישתכרותו.

בסיכומי התשובה טען התובע כי יש לקחת בחשבון את בסיס שכרו עובר לתאונה במומו, מבלי להתייחס ולהפחית מכושר הישתכרותו בשל מחלת הריאות ממנה הוא סובל, או לחילופין לערוך חישוב על בסיס שכר גבוה יותר, שממנו יחושבו הגריעה משכרו בגין נכותו בגב התחתון עקב התאונה ומחלת הריאות.

הפסד שכר לעתיד התובע העמיד בסיכומיו את אובדן כושר ההישתכרות שניגרם לו לפי גריעה של 10% מבסיס השכר בסך 15,947 ₪ משוערך למועד הסיכומים, הנו גריעה של 1,594 ₪ לחודש, למשך 13 שנים ובהיוון של 129.04, ובסך הכל ביקש לפסוק לו פיצוי בסך של 205,689 ₪, בתוספת פנסיה, בסך של 24,682 ₪.

...

לנוכח כל האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון כלל השיקולים כמפורט לעיל בפרק הנכות התפקודית, אני פוסקת לתובע סכום פיצוי גלובלי של 7,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר ולעתיד.

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסד שכר לעבר הפסד שכר לעתיד (כולל פנסיה) 46,508 ₪ 78,415 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 7,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 2,000 ₪ כאב וסבל סך הכל 7,904 ₪ 141,827 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 141,827 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל.

הגב' ככל שניסתה לתפקד תפקדה אך היא עבדה בצורה מזדמנת משנת 2012-2014, בשנים 2014-2015 אושפזה בשל מחלת ריאות.

הועדה בדעה כי השינוי המהותי שחל במצבה והביא לאבוד כושרה לעבוד באופן מלא נבע ממצבה הנפשי בעיקר אשר חייב אשפוז במוסד פסיכיאטרי בשנת 2018 (על פי סיכום ביקור במח' פסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש באר יעקב מיום 20.5.2019 אישפוז ראשון בתאריך 12.7.2018).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול ועדת הערר ובכל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

אף את טענת המערערת כי נפל פגם בכך שוועדת הערר לא התייחסה להמלצות עובדת השיקום אין בידי לקבל.

ומשכך, ונוכח כל המפורט לעיל, מצאתי כי דין הערעור להידחות.