אובדן כושר עבודה עקב הרמת משקל כבד

לפני שתי תביעות מאוחדות משנת 2015 לקבלת תגמולי ביטוח בשל אובדן כושר עבודה בגין תאונת עבודה נטענת מיום 25.9.2011 (להלן: "התאונה").

מסקנתו של ד"ר סקולסקי היתה כי "בהתאם למצבו הנוכחי, התובע אינו מסוגל לעבוד בכל עבודה הכרוכה בעמידה, הליכה ו/או ישיבה ממושכות, הרמת נשיאת משאות כבדים, כיפופים ממושכים או כיפופים חוזרים ונשנים הן של עמוד השידרה הצוארי והן של עמוד השידרה המותני, והפעלת כח תפיסה בידיים. הגבלות אלו בתוקף מתאריך 25.9.2011, מועד הארוע הנידון. לאור סוג מחלותיו ואופיין הכרוני, לא צפוי שיפור משמעותי במצבו בעתיד, ואם יחול שינוי במצבו הבריאותי, צפוי שהשינוי יהיה לכיוון החמרה במצבו. לכן המיגבלות לעיל לצמיתות. מיגבלות אלה לא מאפשרות את חזרתו לעבודתו או כל עבודה מפרנסת אחרת, באופן מלא או באופן חלקי, ויש לראות בו כמי שאיבד את כשירותו לעבוד באופן מלא ולצמיתות לכל עיסוק. המלצה זו תקפה מאז הארוע הנידון". ביום 25.10.16, היתייחס ד"ר סקולסקי לחוות הדעת התעסוקתית שהוגשה על ידי הנתבעות, באמצעות ד"ר חיים כהן והבהיר כי בחוות דעתו היתייחס לכל "המדדים הקובעים" את כושרו התיפקודי של התובע "כלל הממצאים לרבות אורתופדיים, נוירולוגים ובדיקות עזר". אשר לחוות דעתו של ד"ר חיים כהן, המתייחסת להגבלה רק בישיבה ממושכת, הבהיר כי מקצועו של התובע הוא הנדסאי אלקטרוניקה וטכנאי אלקטרוניקה, אולם עבודתו כרוכה בפעילות פיזית כבעלים של מוסך "מר חזן אינו מהנדס אלא טכנאי והנדסאי, מיקצוע המהוה בסיס לעיסוקו כמתקן מערכות ברכבם, עבודה הכרוכה במאמץ גופני כמתואר" (עמ' 2).

עוד, לטענתו בעקבות התאונה ולאור מצבו הרפואי אינו מסוגל לעסוק בכל עיסוק סביר אחר שכן הוא מתקשה ללכת למרחקים, לעמוד זמן רב או לשבת, לעבוד בעבודה פיזית ולהרים משקל כבד.

...

סופו של דבר, המומחים היו תמימי דעים כי משקלו של הטכוגרף, סוג העבודה הטכנית, לרבות עליה וירידה מרכב, אפשריים במצבו של התובע.

טענה זו נתמכת בכותרת המכתב "הודעת דחייה בתביעה אובדן כושר עבודה – השלמת חלף לתאונה – אירוע מיום 25/9/11 פוליסה מס' 7094667". אשר לנתבעת 1, אני מקבלת את שנטען בסיכומיה, כי עיון במכתב הדחיה מעלה כי טענת התובע אינה נכונה – משפטית ועובדתית.

מכל אלו, אני קובעת כי דין התביעה בגין אובדן כושר עבודה ודרישותיו הכספיות הנוספות להידחות, לאור תנאי הפוליסות והעובדה שהתובע לא הוכיח כי נגרם לו אי כושר מוחלט לעבודה.

(1) האם התלונות שמצאת בתעוד הרפואי מעברו היו תלונות ספורדיות? (2) האם התובע איבד את כושר עבודתו בגין אותה בעיית גב שהנך מייחס לעברו? (3) האם נכון כי בגין תלונות שהנך מציין בשנים 2003, 2010, 2011, 2015 ו-2016 לא נימצאו ממצאים כפי שנמצאו לאחר הארוע מיום 28.3.18? אם לא, אנא הסבר למה לא נכון? (4) האם נכון כי בגין תלונות שהנך מציים בשנים 2003, 2010, 2011, 2015 ו-2016 התובע שב לאותה עבודה וללא כל מיגבלה ו/או איסור?"

כידוע, נוהג בית הדין לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעמו, וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי (2.11.1999)).

אף בשנת 2016, התלונן התובע כל כאבי גב תחתון לאחר הרמת משא כבד, וביום 28.2.2018, כחודש לפני התאונה ציינה רופאת המשפחה של התובע כי הוא סובל מכאבי גב תחתון חוזרים משך שנים.

...

(ההדגשות במקור, ד.ח.ז) התובע הגיש בקשה להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה, ובהחלטה מיום 7.8.2019 נעתר בית הדין לבקשה בחלקה.

" לשאלה: "האם נכון שיש הבדל בין תלונות בודדות לבין אירוע אחד שבעקבותיו נאסר על התובע לשוב לאותה עבודה ע"י רופא התעסוקה ומקום העבודה עצמו?" השיב המומחה הרפואי: "להערכתי, לא הייתה שום סיבה אובייקטיבית אשר בגינה נאסר על התובע לשוב לעבודתו." לשאלה: "האם נכון שבדיקות הדמיה שבוצעו לתובע לאחר האירוע מיום 28.3.18 גילו שלתובע בלטי דיסק?" השיב המומחה הרפואי: "כאמור, בלטי דיסק מינימליים – ללא חשיבות או ביטוי קליני." לשאלה: "האם נכון שממצא זה לא היה קיים לפני האירוע מיום 28.3.2018?" השיב המומחה הרפואי: "ממצא מינימלי זה היה קיים לפני האירוע הנדון." עיקר טענות הצדדים לטענת התובע, דין התביעה להתקבל, שכן לדידו מתקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק שנגרם בגבו וקיימת הצדקה משפטית ועובדתית יוצאת דופן לכך שבית הדין לא יסמוך ידו על חוות הדעת.

מנגד טען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה על יסוד חוות דעתו של המומחה.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובמענה שנתן לשאלות ההבהרה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מחוות דעתו של המומחה, ומשכך, דין התביעה להידחות.

סוף דבר על בסיס חוות דעתו של המומחה הרפואי, התביעה נדחית.

התובע מבצע עבודות קלות כגון נהיגה ברכבם, הסעת פועלים ומדי פעם מרים משקלים כבדים.

בנוסף לזה עתר התובע לסעד הצהרתי לפיו התובע שרוי במצב של אובדן כושר עבודה ולכן זכאי למלוא זכויותיו מהנתבעת עד לתום תקופת הפוליסה.

...

התובע לא הוכיח כי הנתבעת התעמרה או עיכבה את התשלום בכוונת תחילה ואני סבור שהנתבעת האמינה בנכונות טענותיה וחיכתה לבירור המשפטי דנן.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את מלוא התגמול החודשי הקבוע בפוליסה בגין אובדן כושר העבודה בעקבות התאונה מושא התביעה, וזאת מיום 8.11.15 ועד למתן פסק הדין, כשהוא מחושב ומשוערך לפי הוראות הפוליסה וכן השבת הפרמיות בסך כולל של 57,864 ₪ לסכום זה יתווספו ריבית והצמדה כדין.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט וכן תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה, מהיום ועד התשלום בפועל.

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר מיום 26.8.2021 (להלן: הועדה), אשר קבעה למערערת אי כושר בשיעור 100% בגין אובדן כושר עבודה (בשל מצב לאחר ניתוח גב) מיום 6.11.2021 ועד ליום 31.12.2021 וכן כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להישתכר, החל מ – 1.1.2021.

דיוני הועדה ונימוקים לקביעה: "הגיעה בלווי עורך דינה ומוסרת שהפסיקה לעבודה לפני 3 שנים כמוכרת בחנות בגדים, עברה ניתוח בגב ומאז אינה עובדת ואינה מסוגלת לכל עבודה עקב ליקויים שמפורטים בפרוטוקול.

מצב אחרי ניתוח גב תחתון לתקופה זמנית, 6.11.20-31.12.20 ובה קיבלה 50% לתקופה זה מסוגלת לעבוד יום עבודה חלקי ללא הרמת משאות כבדים וללא התכופפויות חוזרות.

...

דיון והכרעה : לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן: בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי  [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד.

סיכומו של דבר, לא מצאתי טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה.

לפיכך, הערעור נדחה.

בעדותו הראשית הסתפק התובע ב: "באוזניים אני חש ירידה בשמיעה שמלווה בצפצופים ובעיקר בשקט או שעות הלילה (לפני השינה), טנטון קבוע באוזניים שמקשה על הרדמות, בעבודה מפריע בריכוז ועוד". ומעדותו לפניי עולה לראשונה הגרסה: "אני ישן כל יום עם טלויזיה, עם רדיו, אם לא אני לא מצליח לישון. אני חייב רעשי רקע כדי להתגבר על הטינטון ועל הצליל הקבוע שיש לי באוזניים". התובע מעיד כי אישתו מודעת לנוהג זה, אך לא מצא להביא את עדותה – גם בהקשר זה. במאמר מוסגר אעיר, כי אינני מקבל את טענת התובע בסיכומי התשובה מטעמו (שמבקשת להסתמך על הסבר שהתובע נותן לראשונה בעדותו לפניי) כי העדויות שבחר שלא להביא מטעמו הן עדויות שממילא אין להן כל משקל או אינן קבילות.

באותו מקרה נקבעו לתובע בגין תאונת דרכים 15% נכות אורתופדית בגין פגיעה ביד ימין דומינאנטית, ובית המשפט המחוזי קבע לו פיצוי בגין אובדן כושר הישתכרות לעתיד על פי אומדן, המתבסס על מחצית התחשיב האקטוארי של ההפסד על פי הנכות הרפואית; בית משפט העליון הודיע כי איננו מצא להתערב בהערכה וקביעה זו, והבהיר [בעמ' 262 לפסה"ד]: "עוד טוענת המערערת נגד קביעת בית המשפט קמא בעיניין הפסד הישתכרותו של המשיב בחברת "אלול". בית המשפט קמא (בעמ' 21לפסק הדין) קבע ש"התובע (המשיב שלפנינו - צ' א' ט') חזר לעבודתו המלאה כקצין רכב משני .

כאמור, לא הובאה עדות לסיוע ולא הוצגו הוצאות בעין בהקשר זה. בעדותו לפניי התובע מזכיר גם עזרה מאת אביו ובנו, לגירסתו – בשל קושי להרים משאות כבדים.

...

אינני מקבל את העולה מטענת הנתבעת בסיכומיה, שניתן לסכם שבאופן גורף ד"ר לוטן מסכים עם קביעותיו של ד"ר עובדיה, כאשר לפחות דעתו של ד"ר לוטן לענין שיעור הנכות שיש לייחס לתאונה, כאמור – שונה.

סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 145,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 22,055 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרות ששילם התובע בנדון (704 + 35 ₪), ובהחזר שכר טרחת ד"ר עובדיה בחקירתו ושכר טרחת ד"ר לוטן בגין חוות דעתו (לפי חשבוניות).