אובדן כושר עבודה לשחקני כדורגל

המוסד הדגיש כי לא זו בלבד שארגון שחקני הכדורסל בחר שלא להצטרף לעתירה בבג"ץ מכנס, בנגוד לאירגון שחקני הכדורגל שנימנה עם העותרים, אלא שבעתירה שהוגשה בשנת 1995 על ידי שחקני כדורסל, לעניין תשלום דמי ביטוח לאומי על ידי שחקני כדורסל בשנים 1987 - 1995, לה הצטרף ארגון שחקני הכדורסל, הושגה הסכמה בגדרה נמחקה העתירה והוסכם כי לא יחול שינוי לעניין תחולת צו הסווג על שחקני כדורסל בתוקף משנת 1996 ולא בגין תקופה קודמת לכך (בג"ץ 6233/95 רוזנברג נ' שר העבודה והרווחה.

נוסיף ונציין, כי לא זו בלבד שפסק הבוררות אינו מטיל חובה על הקבוצה לשלם דמי ביטוח לאומי בגין המערער בתקופה בה חויבה הקבוצה בתשלום שכרו, אלא אף אינו מקזז מהסכומים הנפסקים למערער דמי פגיעה שהמערער היה זכאי לקבלתם עקב הארוע התאונתי אילו סברו הצדדים כי הוא מבוטח ואין בו היתייחסות לתחולת סעיף 11 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, שעניינו זכאות לדמי מחלה (תחליף שכר) במקרה בו הארוע שגרם לאובדן כושר העבודה מזכה בפיצויי לפי דין לרבות דיני הנזיקין.

...

עם זאת, משפסק הבוררות הוגש לבית הדין האזורי ללא התנגדות המוסד והמוסד אף טען לתוכנו של הפסק, הגם שהקפיד לטעון כי תוכנם של פסק הבוררות וקביעותיו אינם מחייבים את המוסד, בחנו את פסק הבוררות לגופו ומצאנו כי אמנם ניתן לאתר בפסק הבוררות קיומם של סממנים מסוימים המתקיימים גם ביחסי עבודה, כגון קיומו של הסכם התקשרות ומחויבות המערער לעמוד לרשות הקבוצה, אך ההתקשרות בין המערער לבין הקבוצה מתוארת בפסק הבוררות בלשון "ניטראלית" של התקשרות חוזית, שאינה מאפיינת דווקא יחסי עבודה אם כי אינה עומדת בסתירה להם, ואינה כוללת מונחים מתחום יחסי העבודה לבד מהתייחסות למונח "משכורת". אף החבות הכספית שהוטלה על הקבוצה אינה נובעת מזכויות כלשהן מתחום יחסי העבודה (פיצויי פיטורים, דמי מחלה, פדיון חופשה, פיצויי הלנה וכיוצא באלה) אלא נובעת מההתחייבויות החוזיות ומהפרתן.

בנסיבות אלה, דין ערעור העובד להידחות.

סוף דבר – הערעור נדחה.

רקע עובדתי והשתלשלות העניינים בהליך המערער, יליד 1974, שחקן כדורגל.

יש לו אבדן כושר עבודה מלא.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, במכלול חוות הדעת של היועצת ובחומר המונח לפניי, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

בטרם אחתום אוסיף, כי לא נעלמה מעיני התנגדות המערער להחלפת היועצת, ככל שיש בכך לטענתו כדי לבטל את הנכות הנפשית שנקבעה לו בשיעור 5%; ברם, בנסיבות העניין, ומשמדובר כאמור בהחזרה שלישית ליועצת שקביעותיה אינן ברורות אף לאחר שני פסק דין עם הנחיות מפורשות, ועקב החשש הממשי שהיועצת "נעולה" בדעתה – אין מנוס מהחלפתה, על כל המשתמע מכך.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

יחסי העבודה בין הצדדים הושתתו על הוראות "טופס הסכם שחקנים" שהנו טופס סטנדרטי להתקשרות עם שחקני כדורגל, שניסחה ההתאחדות, ובו הזכויות והחובות של השחקן וכן התמורה בגין העסקתו.

בין היתר נקבעו בהם התנאים הבאים: · סעיף 4ד להסכם מחייב את הנתבעת לבטח את השחקן על חשבונה בביטוח תאונות אישיות למקרה מוות ו/או אובדן כושר עבודה.

...

כן תשלם הנתבעת לתובע בתוך 30 יום מהיום - פיצוי בגין פגמים בעריכת תלושי השכר בסך של 2,000 ₪.

התביעה בגין חופשה, הבראה, השלמת הפרשות לקרן הפנסיה ועוגמת נפש – נדחית.

בנוסף לאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.

במהלך שמיעת התיק, ויתר התובע על רכיב תביעתו בגין אובדן כושר עבודה והעמיד את התביעה על סכום מתוקן של 50,000 ₪, המהוה 5% מסכום הכסוי הבטוחי המלא בגין נכות התאונה בפוליסה.

בחקירתו, אישר גם התובע שיכולות להיות סיבות שונות להפסקת המשחקים ("הכל יכול להיות בכדורגל, אולי הייתי חולה, כאבי ראש, יש הרבה סיבות שבגללן שחקן לא משחק... כל אימון הייתה קורית לי חבלה" – עמ' 11 שו' 28 לפרו').

...

לאור כל האמור, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את אירוע התאונה מיום 4.10.2015, ולא הוכיח שהנכות ממנה הוא סובל בגבו היא תוצאה של האירוע התאונתי שטען לו. התוצאה היא שלא הוכח שהתובע זכאי לתשלום תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, ודין תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת את הסכום הנ"ל תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לפי תאור זה, ביום הארוע: "ניחבל ונפגע שחקן בשורות הקבוצה בשם עומר עבד אלג'ני נושא ת.ז. 207664053 יליד 12.5.99 , לאחר שנתקל בשחקן אחר שפגע ברגלו השמאלית של השחקן עומר עבד אל גני הנ''ל, כאשר רגעים ספורים לאחר מכן לאחר שהתאושש והמשיך באימון התחיל השחקן עומר עבד אל גני להתלונן על חבלה בברכו השמאלית לאחר הפגיעה סיבובית שנגרמה לו ברגל". כלומר על פי תאור זה מדובר למעשה בהתקלות בין שני שחקנים ולא מדובר כלל בהחלקה של אחד מהם.

בע"א 715/79 גדעון ****י נ' אורט ישראל, נתניה, פ"ד לה(2), 764, 773 נאמר: "בעניינינו מדובר במשחק כדורגל, ואשר כשלעצמו – גם כאשר הוא מיתנהל על פי הכללים – כרוך בסיכונים מסוימים, או מתיחות חורגת מהרגיל, תיתכן, באופן סביר, האפשרות ששחקן אחד ידחף את השני בעת המשחק, שני שחקנים יתקלו זה בזה, שחקן יפול ללא כל דחיפה תוך כדי ריצה וכדומה". כך גם בע"פ 119/93, ג'ייסון לורנס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4), 1 נפסק: "... פעילות ספורט סטנדרטית היא אמנם פעילות העשויה להיות מסוכנת במידת מה. אולם זוהי פעילות אנושית המסיבה הנאה רבה למשתתפים בה והחברה רואה אותה ככלל בחיוב שכן היא משפרת את כושרם הגופני של המשתתפים בה, תורמת לגיבוש חברתי, ומעודדת תחרותיות בריאה והפניית אנרגיות גופניות לאפיקים חיוביים. ועל כן, איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בפעילות זו, ובין החסרונות המועטים שנלווים לה, מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית הנה 'סיכון סביר', אדם שהולך לשחק כדורגל, צופה או צריך לצפות שהוא עלול, כתוצאה נלווית למשחק, להיפצע בנפילה, בהתנגשות בשחקן אחר, במכת כדור וכולי". ובשלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ, [פורסם בנבו] נקבע: ע"א 4493/05, אייל ירו "... העיסוק בפעילות המסוכנת עלול להוביל, בהסתברות ממשית, לנזקים בלתי מבוטלים אשר לא ניתן יהיה להטיל בגינם אחריות נזיקית במסגרת עוולת הרשלנות, שהרי במבט כולל מדובר בפעילות סבירה ואף רצויה". בת.א 12760/07 דינה ג'נדר נ' המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן [פורסם בנבו] (ניתן ביום 02/05/12) נקבע: "כאשר עוסקים בספורט יש סיכוי לא מבוטל להפגע מסיכונים הכרוכים והשלובים באותה פעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות אין בגינם אחריות. מי שלוקח חלק בספורט כזה מקבל את הסכנות הטמונות בו במידה שהן ברורות ונחוצות" נתיב ההלכה דלעיל יושם לאורך כל הפסיקה בערכאות השונות: ת"א (טבריה) 3002/96 אלוני נ' עריית טבריה ואח'; ע"א 773/89 ברדה נ' אורט ישראל בע"מ ואח'; ת"א (חיפה) 6496/92 פחרי נ' הפועל גת הגלילית, (פורסם בנבו); ת"א (טבריה) 1976/95 הישאם נ' מועצה המקומית מגאר (פורסם בנבו); ת"א (נת) 9015/98 אבוטבול אלי נ' מועצה מקומית פרדס-חנה כרכור [פורסם בנבו]; ת"א 14170-09-16 פלוני נ' מועדון כדורגל מכבי ערוני קריית אתא (פורסם בנבו); ת"א 12860-11-14 פלוני ואח' נ' ביצורית בע"מ ואח' (פורסם בנבו).

עם זאת, חישוב אקטוארי של אובדן כושר הישתכרותו בעתיד המביא לסכום של כ – 500,000 ₪, אינו משקף לדעתי את מגבלתו האמיתית הנמוכה ממנה.

...

על כן אני מורה על דחיית התביעה וכפועל יוצא גם דחיית ההודעה לצד ג'.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בסך כולל של 15,000 ₪.

בכל הנוגע להוצאות בגין הודעת צד ג' אני סבור כי הגשתה היתה מוצדקת שכן מעדות המאמן ואביו של התובע שלא נסתרו, הוכח כי צד ג', שלא הביאה ראיות מטעמה, היא המתחזקת, באמצעות עובדיה, את המגרש ומטבע הדברים אחראית למצבו.