לנוכח כך, המליצה ד"ר קוסטיס להכיר באובדן כושר עבודה זמני בשיעור של 50% ממועד היתרחשות התאונה השנייה (7.2.17) ועד ליום 31.1.21 (תקופה של כשנה ממועד עריכת חוות הדעת).
הנתבעת 2 טוענת, בתמצית, כי שיעור הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה השנייה הנו נמוך משמעותית מהנטען על ידי התובע, כי התובע ניצל את התאונה, בסיוע בני משפחתו (מעסיקיו בחברה המשפחתית בה עבד עובר לתאונה השנייה) כדי לא לחזור לעבודה מאז היתרחשות התאונה השנייה וכי התובע נימנע, ללא הצדקה עניינית, מלפעול לשקם את עצמו ולחזור למעגל העבודה, לרבות באמצעות מיצוי זכויותיו במוסד לביטוח לאומי ובלשכת התעסוקה.
בהמשך לכך, קיבל התובע פצויי פיטורים מהעבודה; דמי אבטלה מלשכת התעסוקה; כספים מביטוח אובדן כושר עבודה שהיה לו בחברת מגדל והוא מקבל מאימו, מדי חודש, כספים למחייתו (בעמ' 28 מש.15 ובעמ' 29 ש.22 לפרוטוקול).
...
מסקנה זו דרה בכפיפה אחת עם שיעור הנכות הנמוך יחסית שנגרם לתובע בעקבות התאונה השנייה אשר אינו מצדיק את בחירתו שלא לעשות כל ניסיון שהוא להשתלב בשוק העבודה, לשקם את עצמו או לבקש סיוע תעסוקתי ומקצועי.
מאידך, אין בידי לקבל במלואה את טענת הנתבעת 2 לפיה לא קיימת לתובע כל נכות תפקודית וכי הוא "מנצל" את אירוע התאונה השנייה כדי להימנע מלחזור למעגל העבודה, וזאת בסיוע בני משפחתו שהפיקו לו, בין היתר, מכתב פיטורים "מפוברק". זאת, משנכותו התפקודית של התובע נשענת על נכותו הרפואית הקיימת והמוכחת של התובע, אשר את חלקה הכולל נכות אורתופדית ו-1/3 מהנכות הראומטולוגית- יש לייחס לאירוע התאונה השנייה.
סה"כ: 592,453 ש"ח.
סוף דבר
התביעה מתקבלת.
