אובדן כושר עבודה ודמי אבטלה

כמו כן ציין הנ"ל כי אינו זכאי לדמי אבטלה והוא עלול להשאר קירח ללא עבודה וללא הכנסה.

תמצית טענות התובע: התובע טוען כי ביום 30.8.20 נכרת בין הצדדים הסכם עבודה, ולפיכך ההסכם מחייב את הצדדים לנהוג זה בזה בהגינות, ביושר, בנאמנות ובתום לב. נטען כי הפרת ההסכם וביטולו באופן חד צדדי ע"י הנתבעת מזכה את התובע בפצוי בעד כל הנזק שניגרם לו. התובע טוען כי ההסכם בין הצדדים הקיף את כל הפרטים, ולפיו התובע יעבוד 6 ימים בשבוע, 9 שעות ביום למעט שישי, שעה הפסקה ביום, שכר נטו של 9,000 ₪ בחודש (לא כולל שעות נוספות), פנסיה מלאה, וביטוח חיים הכולל גם אובדן כושר עבודה.

...

כפי שעולה מהתמליל, תשובות מנהל הנתבעת היו קוהרנטיות ואחידות במהותן: בחודש החנוק ישלם התובע 70% מהשכר ואחרי זה רגיל 100% כמו שסגרו.

סליחה על החפירה פשוט אני רוצה לסגור כמה שיותר סימני שאלה לפני שאני מתחרט שוב בפני המנהל הנוכחי שלי שלא יחזיר אותי לעבודה" הודעה מאת תמיר (התובע) מיום 5.10.20 שעה 14:50: "יניב אני מנסה לסגור את כל סימני השאלה שלי שלא אגיע למקום עבודה חדש עם ספק מה קורה איתי." (לעניין זה ראו: הודעות התובע מיום 5.10.20 משעה 14:00 ומשעה 14:03 ותשובות מנהל הנתבעת כפי המופיע בתמליל המצורף בנספח ת/3 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע) על יסוד כל האמור, הגענו למסקנה כי על אף שהצדדים הגיעו לשלב מתקדם במשא ומתן ביניהם והסכימו על מרבית הפרטים ביחס לתנאי העסקתו של התובע, עדיין נותרו ביניהם נקודות מהותיות במחלוקת.

ס ו ף ד ב ר: התביעה על כל רכיביה נדחית.

שאלת הנזק התובע הפנה בסיכומיו (סעיף 20) לעניין שאלת הנזק לתחשיבי הנזק מטעמו וכן הוסיף טיעונים לעניין עזרת הזולת ואובדן כושר הישתכרות לעתיד.

התובע הועסק כנהג משאית עד ליום 31/12/20 אז פוטר מעבודתו והחל מחודש 1/2021 מקבל דמי אבטלה.

...

לאור המקובץ מעלה הגעתי לכלל מסקנה , כי אף אירוע זה הינו בגדר תאונת דרכים כפי משמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

סוף דבר אשר על כן הנתבעת תפצה את התובע בסכומים הבאים: בגין התאונה הראשונה כאב וסבל 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 1,500 ₪ בגין התאונה השנייה כאב וסבל 7,507 ₪ הפסדי שכר לעבר 6,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד 16,791 ₪ הפסדי פנסיה 2,099 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד 5,000 ₪ ____________________________________________ סה"כ 43,897 ₪ ניכויי מל"ל – כאמור בסיכומי הנתבעת, מהסכום האמור ינוכו תשלומי המל"ל בסך 20,201 ₪ כך שיתרת סכום הפיצוי תעמוד על סך- 23,696 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% .

זאת משום שהתובע החל לקבל לאחר התאונה תגמולי ביטוח מפוליסת אובדן כושר עבודה פרטית שהייתה לו והסתפק בהם, ולכן נימנע ללא סיבה נראית לעין מלשוב ולהשתלב במעגל העבודה.

מאידך בחקירתה הנגדית העידה אשת התובע כי במועדים בהם הפסיקה לעבוד בשנים 2020-2019 היא קיבלה כספים מהמוסד לביטוח לאומי בגין דמי אבטלה ומענקי קורונה.

...

משכך, אני סבורה כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאותיו בעבר על פי קבלות שצורפו בסך כולל של 47,268 ₪.

משכך, בהתחשב בכך שהתובע לא הגיש ראיות להוכחת ראש נזק זה, אינני פוסקת סכומים בגין ראש נזק זה. אני סבורה שהתובע לא הוכיח טענותיו לעניין זה בנוגע להוצאות בעבר, ולאור ההודאה שלו ושל אשתו בעדותם בפניי כי התובע שב לנהוג ברכב רגיל ועשה בו שימוש יומי להגיע לעבודתו, אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה. נזק לא ממוני – כאב וסבל התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך של 400,000 ₪, אילו הנתבעת טוענת כי סכום זה מוגזם ואינו משקף כראוי את נסיבות התיק דנן, פיצוי בסך של 100,000 ₪ יהיה נכון בנסיבות העניין.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת מתקבלת במלואה, ואינני משיתה אשם תורם על התובע.

גובה דמי אבטלה ששולמו לתובע עמדו על סך של 3,434 ₪ [ ראה אישור מיום 9.6.21].

בפרק המסקנות נקבע " מר נמצא במצב של אובדן כושר עבודה מוחלט לעיסוקו וגם לכול עיסוק סביר אחר – החל מ- 1.1.2021 ולמשך עוד שנתיים ועד 1.1.2024 זאת לצורך שקום מקצועי. הוא לא יוכל לחזור לעבוד בעיסוקים הטכניים [ ]. לאחר שקום מקצועי המתאים ללקויי ראייה הוא יוכל בעתיד להישתלב בעבודה המתאימה ללקויי ראייה". די באמור במסמך בכדי ללמד כי אין המדובר בפגיעה לצמיתות אלא לאחר הליך של שקום מקצועי, התובע יכול להישתלב בעבודה מתאימה.

...

על כן, ביום 31.3.2022 ניתן פסק דין בתלה"מ 43743-01-19 שבו נקבע : " 1. בהתאם להסכמת הצדדים, אני קובע כי תביעת האב למשמורת מסתיימת בקיבוע המצב הקיים בו הקטינים שוהים אצל האב עד יום ג' בבוקר. לאחר מכן אצל האם עד יום ו' בבוקר וסופי שבוע לסירוגין. בנוסף, השהות בימי חמישי מתחלפת בין ההורים, כך שההורה שמבלה עם הילדים בסופ"ש שוהה עמם מיום חמישי" [ ראה סע' 1 לפסק דין מיום 31.3.2022, ראה עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 31.3.2022].

טעם זה מחזק את המסקנה אליה הגעתי בדבר דחיית התביעה.

סיכום ותוצאה, נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

הגריעה מכושר הישתכרות אכן, שכרה של התובעת כיום גבוה משכרה עובר לתאונה; עם זאת נפסק, כי גם כאשר תובע ממשיך לעבוד ושכרו אינו נפגע ואף עולה, עדיין יש לפסוק לו פיצוי בגין אובדן כושר ההישתכרות, ולו בשל החשש כי השלכות התאונה ישפיעו עליו בנקודת זמן עתידית כלשהיא, וכי אם ייפלט לשוק העבודה, עלולה נכותו לפגוע ביכולתו למצוא עבודה ברמת הישתכרות דומה לזו שהיתה לו, או להפריע בקידומו, והכל תוך היתחשבות במהות נכותו ושיעורה, גילו, שנות העבודה שנותרו לו וכדומה (ע"א 395/81 ברוק נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד לח(1) 537 [1984]; ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' בורבה [23.11.1994]).

דמי אבטלה לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2016, 2,211 ₪ לכל חודש, שהתובעת קיבלה לאחר סיום עבודתה במכון "מדנט"; סכום זה מהוה שיפוי חלקי של ניזקה של התובעת, הוא שולם לתקופה בגינה נפסק לה פיצוי בגין הפסדי שכר מלאים, ועל כן יש לנכותו במלואו.

...

אינני סבורה כי במצבה הרפואי והנפשי היתה התובעת מסוגלת לכל עבודה בתקופה זו, ועל כן אני סבורה כי הינה זכאית לפיצוי בגין הפסד שכר מלא בתקופה זו. מחודש אפריל 2017 לתובעת נכות צמיתה במישור האורתופדי-פלסטי בשיעור 14.5%; אכן, סבורה אני כי הנכות בגין הקרסול הינה מזערית, התובעת אינה צולעת וטווח התנועה הוא בגדר הנורמה; עם זאת, נותרה צלקת מכאיבה, בעלת מרכיב תפקודי; אעמיד איפוא את נכותה האורתופדית התפקודית הצמיתה של התובעת על שיעור 10%.

בנוסף ועד לסוף חודש אוגוסט 2018 לתובעת, כאמור, נכות פנימית זמנית של 10% ונכות נפשית זמנית של 20%; אני סבורה, איפוא, כי בתקופה זו זכאית התובעת לפיצוי על פי נכות זמנית משוקללת של 35% (למעט חודש אחד של הפסד מלא, לאחר הניתוח להוצאת הקיבוע).

מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת בגין ראש נזק סכום גלובלי של 15,000 ₪, עבר ועתיד.