אובדן כושר בגין אובדן עין בצה"ל

לדבר  עלולה להיות השפעה "מעכבת" על היתנהגותו בעתיד, למשל, שימנע מפעילויות מסכנות ראיה: ”במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההישתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תתכן סטיה למעלה או למטה.

לצה"ל הוא לא התגייס.

...

טענותיו לנזקים אלה נדחות.

לאור זאת מתקבלת הערכת התובע את נזקו בראש נזק זה. לסיכום: התביעות נגד מדינת ישראל, הנתבעת 3, ו"הפניקס", הנתבעת 5, נדחות.

הודעות צד ג' נדחות.

מאידך, אעצור ואבהיר, כי בנסיבות, בהן מדובר בתאונה שהיא תאונת עבודה (אני מתכוון לתאונה של אובדן הראייה בעין), שאולי התובע ימצא לתבוע בגינה, ובנסיבות שבעניינינו – כפי שאבהיר בהמשך - יהיה נכון ממילא לערוך חישוב גלובאלי, אינני מוצא לקבוע מספרית את הנכות התפקודית שיש לייחס לתובע בגין אובדן הראייה בעינו; זאת - להבדיל מתפיסתי הכללית, שבנכות שנגרמה בתאונה לעין התובע, מדובר בנכות שיש לה משמעות מסוימת בעת שקילת גריעת השכר שיש לייחס לתאונה בעניינינו.

במקרה של קטין, שאינו חייב בשירות צבאי, ובמקרה שלנו לא הוכח שהיה בשירות צבאי, תשלום אובדן ההישתכרות לעבר ייחל בגיל 18; היינו ביום 25.12.15.

קביעת שיעור המכפיל האריתמטי בחישוב הגלובאלי ראוי שתשקף ממצא זה. בהיתחשב בנכות הנוספת כאמור, אני מוצא להעמיד בעניינינו את הפצוי בגין אובדן כושר ההישתכרות לעתיד כפי שהוא מתבטא בגריעת השכר הכוללת בעתיד – בגין התאונה נשוא תביעה זו, על סך של 50% מהחישוב האריתמטי (בהוון) לעתיד.

...

לבקשת התובע לפסוק לו החזר הוצאות נוסף להחזר שכר טרחה, לא אוכל להיעתר.

בכל הקשור לבקשת התובע להחזר שכר טרחה שהוא גבוה ממה שנקוב בדין, אינני מקבל טענה זו; בניגוד לטענת התובע, לא ראיתי פסיקה ברורה של בית משפט העליון בענין זה. סכומים נוספים לסך שנקצב על פי דין, נפסקו לעיתים רחוקות בפסקי דין בתיקים שהתנהלו לפי הפלת"ד, אך זאת - רק במקרים חריגים, בהם נדרש מבא-כוח התובע להוכיח בראיות מורכבות חבות המבטחת.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 16,427 ₪ [108,000X15.21%], וכן - תישא הנתבעת 2 בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – סך 705 ₪ (משוערך בהצמדה בלבד מיום 15.8.16).

הנכות התפקודית - בית המשפט קמא מציין בהקשר זה כי המדובר בתובע שהיה בן 37 בעת התאונה (בשנת 2005, היום בן 47), בעל תעודת בגרות חלקית, לאחר שירות בצה"ל, אשר החל לעבוד בשנת 1995 כעצמאי בענף החקלאות.

יתרה מכך, במקרה אחר פסק בית המשפט העליון לאמור: "... אני סבור כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההישתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תתכן סטיה למעלה או למטה. זאת, לא בשל המיגבלות בפועל בגין אבדן העין, אלא בשל החשש המלווה את מי שאיבד את עינו האחת מפני פגיעה בעינו הבריאה ... חשש זה עלול להשפיע על הנפגע בדרך של המנעות מעבודות מסוימות או המנעות ממאמץ בעבודה בה עוסק. לכך יש להוסיף כי חלק מהמקצועות חסומים בפני נפגע שאיבד את עינו האחת, כמו נהיגה של רכב כבד או כל עבודה הדורשת ראיה תלת-מימדית, וכי יש מעסיקים שיחששו להעסיק עובד שאיבד את עינו. אשר על כן, וגם בהנחה כי נכותו הרפואית של המשיב גבוהה יותר מ-30% עקב הפגיעה האסתטית בעפעף, אציע לחברי להעמיד את אבדן כושר ההישתכרות של המשיב על 30%." ע"א 9721/07 איסכור שירותי גלוון בע"מ נ' גוזלן (12.9.2010), להלן: "פס"ד איסכור").

...

יתרה מכך, במקרה אחר פסק בית המשפט העליון לאמור: "... אני סבור כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תיתכן סטיה למעלה או למטה. זאת, לא בשל המגבלות בפועל בגין אבדן העין, אלא בשל החשש המלווה את מי שאיבד את עינו האחת מפני פגיעה בעינו הבריאה ... חשש זה עלול להשפיע על הנפגע בדרך של הימנעות מעבודות מסוימות או הימנעות ממאמץ בעבודה בה עוסק. לכך יש להוסיף כי חלק מהמקצועות חסומים בפני נפגע שאיבד את עינו האחת, כמו נהיגה של רכב כבד או כל עבודה הדורשת ראיה תלת-מימדית, וכי יש מעסיקים שיחששו להעסיק עובד שאיבד את עינו. אשר על כן, וגם בהנחה כי נכותו הרפואית של המשיב גבוהה יותר מ-30% עקב הפגיעה האסתטית בעפעף, אציע לחברי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות של המשיב על 30%." ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן (12.9.2010), להלן: "פס"ד איסכור").

בהמשך לדברים האמורים אומרת כב' השופטת קמא בסעיף 32 לפסק דינה כי התובע לא הביא כל ראיה להוכחת טענותיו לגבי הכנסותיו ממקומות העבודה הנ"ל, ויש בהימנעותו מהבאת ראיות בהקשר זה כדי לחייב את המסקנה כי הוא לא הרים את נטל ההוכחה לגבי הנזק המיוחד הנטען לעבר.

בנקודה זו, אני סבורה כי קביעותו של בית המשפט קמא היתה על הצד הנמוך, אם כי אכן ניתן היה להעריך את ההפסד באופן גלובלי.

בת"א (מחוזי חי') 1144/94 אחמד עבד אלקאדר נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון (29.3.1999), נדון מקרה דומה של נפגע שאיבד את עינו בעקבות פגיעת קליע גומי.

כאמור, נקבע בענין גוזלן כי למעט במקרים החריגים יש להעמיד את אבדן כושר ההישתכרות בגין אבדן הראייה בעין אחת על 30%; השיקולים עליהם הצביע ב"כ התובע, בענין סכויי הקבלה לעבודה ורמת השכר הצפויה בעיניינו של אדם שאיבד את הראייה בעין אחת, רלוואנטיים לכלל מי שאבדו את הראייה בעין אחת, ואינם מיוחדים לתובע בתביעה זו; והשיקול בענין קושי להיתקבל לעבודה אף צוין מפורשות במצוטט לעיל מתוך ענין גוזלן עצמו.

...

התובע ישלם לנתבעות אלה יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בסך של 6000 ₪.

הנני מחייב את הנתבעות 1 ו-4 יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 1,109,260 ש"ח, בניכוי תגמולי מל"ל בסך 620,979 ₪, ובסה"כ – 488,281 ש"ח. כן ישלמו הנתבעות 1 ו-4 יחד ולחוד לתובע הוצאות בגין חוות הדעת בתחום העיניים בסך של 2340 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 31.12.2018 ועד לפרעון בפועל; בגין חוות הדעת מטעם התובע בתחום הנפשי סך של 6000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור, מיום 25.9.2019 ועד לפרעון בפועל; בגין אגרה סך של 712 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור מיום 4.4.2019 ועד לפרעון בפועל; ושיפוי בסך 200 ₪ בגין שכרו של העד סאמח.

כן ישלמו הנתבעות 1 ו-4 לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 114,258 ₪.

מנגד יש להביא את ההלכה שנקבעה בע"א 9721/07 איסכור נ' שירותי גיוון נ' גוזלן (פורסם בנבו, 12.09.10) לפיה "במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההישתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תתכן סטייה למעלה או למטה". מן הכלל אל הפרט: מדובר בתובע אשר נפגע בהיותו כבן 26 שנים, אשר החל לעבוד אצל הנתבע כחודש טרם היתרחשות התאונה.

זאת ועוד, התובע מגיל צעיר ביותר (14) לא נתמך על ידי הוריו ונאלץ להיתמודד ולכלכל עצמו לבדו, ועל אף כל זה הצליח בכוחות עצמו להתגייס לצה"ל ואף להשלים את רוב מבחני הבגרות.

...

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים ועיינתי בטיעוניי הצדדים, אני קובע כי בסיס שכרו הממוצע של התובע ערב התאונה עמד על סך של 5,300 ₪, ובהעדר אינדיקציה לנכויות זמניות יש להניח כי תקופת האי כושר הינה לתקופה של 3 חודשים.

לאור הנסיבות, הנכות שנקבעה וגילו הצעיר של תובע, נחה דעתי שיש לפסוק לו בגין רכיב זה פיצוי בסך של 90,000 ₪.

משהתובע לא ביקש לפסוק לו פיצוי בגין ראשי נזק אחרים, כגון הוצאות ועזרת הזולת, יש להניח כי לא נגרמו הוצאות כאלה ולכן אינני נדרש לפסוק פיצוי בגין כך. סוף דבר בשים לב לאמור לעיל יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים כדלקמן: · נזק לא ממוני .