אובדן חומר חקירה לאחר העתקתו על ידי ההגנה

הוראות נספח C (נספח הסודות) של הסכם ההעסקה של התובע ממשיכות לחייב את הצדדים גם לאחר סיום יחסי העבודה, והפרת הנספח מהוה הפרה של הסכם האופציות על ידי התובע.

בחקירתו נישאל התובע על ידי ב"כ הנתבעת כמה שוות האופציות שלו והשיב כי לפי השיחה שמר דותן וולך ניהל עמו בחודש מאי 2015 ולפי מיטב הבנתו הערך של החברה זה כמה שמוכנים להציע עבורה.

להלן דוגמאות להתרעות שנתן התובע לחברה: בעיות שהיו בגיוס חסר ושימור של עובדים בתחומים הרלוואנטיים לעבודתו, וכן בעיות שהיו בתהליכי פיתוח בצוותים; שיחרור גרסאות שונות של התוכנה ללא הגנה על הקוד; ססמאות החברה שנשמרו ללא הצפנה; אילו הייתה נפרצת מערכת אחת ניתן היה להכנס לכל החשבונות במערכת, הואיל והחברה לא בנתה מערכת הגנה רב שכבתית לתיבות המיילים; מחשבי החברה לא היו מבוטחים ובמקרה של אובדן לפטופ או גניבת מחשב מהחברה לא הייתה נידרשת ססמה בשביל לחשוף קוד מקור וחומרים מסווגים נוספים, לרבות חומרים פרטיים של מיליוני המשתמשים באפליקציה; החברה שמרה את כל המידע בשרתים שלה הנמצאים בארצות הברית (באמזון), למרות שלפי חוקי רוסיה ואירופה, אסור לשמור מידע על אנשים ממקומות אלו מחוץ לרוסיה ולאירופה; החברה לא התקינה עדכוני אבטחה למחשבי החברה, נימנעה מלתעד תחזוקת מערכות קריטיות, חסרה מערכות התראה אמינות לתקלות או חסרה נהלים והיערכות לתקלות צפויות; החברה שלחה בשוגג לציבור ססמאות חסויות לשרתים חצוניים (קניינם של צדדים שלישיים) ביחד עם התוכנה ללא כל בקרת אבטחה.

התובע נישאל על ידי ב"כ הנתבעת מדוע העתיק את כל החומר שהיה מצוי במחשב ולא עשה הפרדה בין המסמכים שלו ובין מה ששייך לחברה, והשיב כי הוא רצה למחוק את כל החומר האישי שלו ולא הייתה לו דרך לדעת אם מחק את כל המסמכים.

...

לסיכום התביעה של התובע נדחית.

התובע ישלם לנתבעות פיצוי בלא הוכחת נזק בסך 20,000 ₪ לפי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות בסך 10,000 ₪.

הוא יצא מנקודת הנחה (סעיף 8.2.3) שאת עלויות השיווק והמכירה של הדואר יש לחשב לפי רבע מזמן הפקיד שייחסו הנתבעות למתן השרות, לפי חוות דעת שערך לבקשתן עורך-הדין אייל ידווב מטעם חברת הייעוץ הפינאנסי גיזה זינגר אבן בע"מ והוגשה למשרד התיקשורת (נספח 6 לתצהירה של עדת ההגנה רותי קלנר-עיקרון) (להלן: חוות דעת גיזה).

העמלה המשולמת לחברת הדואר (מתוך סך התעריף הנגבה עבור בדיקות מישכון רכב) הנה סבירה, וזאת מן הטעמים הבאים: · שיעור הרווח הגולמי[] הנגזר לחברת הדואר על בסיס ניתוח העלויות בפועל[] הכרוכות במתן שירות זה[] עומד על כ-33%, והנו סביר ביחס לשירות הניתן; · העמלה המשולמת לחברת הדואר דומה לעמלות[] הנגבות בגין שירותים דומים במשק, ואף דומה לעמלה הנגבית על ידי משרד המשפטים בגין ביצוע בדיקות מישכון רכב באמצעות פקיד; · השרות המסופק ע"י חברת הדואר טומן בחובו תועלות כלכליות שונות נוספות עבור הלקוח, אשר אינן מגולמות במחירו.

בתצהיר גילוי המסמכים שאליו צורף (כנספח 3), מאת גדעון הירשפלד, מנהל תחום שיווק ופיתוח עסקי בקוו העסקים של דואר שליחים (ת/15), הוצהר: כל תימחור השרות פורט בחוות הדעת הכלכלית אשר נשלחה למשרד התיקשורת, ואשר העתקה מצוי בידי התובעת [.

לאחר חקירה ודרישה שערכתי, לא קיים בידי חברת הדואר מיסמך תימחור אחר, למעט המסמך שכולל את הנתונים הכלכליים שהועברו לעורך חוות הדעת הכלכלית, אשר מצורף כנספח 3.

מכרטסת הנהלת החשבונות של אין אפס למדה התובעת כי משנת 2009 ועד 2014 שילמה החברה לבעלי המניות שלה כ-12.3 מיליון ש"ח. המסקנה מחומר הראיות היא שרווחים אשר חולקו לבעלי מניותיה, ולמִצער חלקם, הוצגו כהוצאות על פיתוח המערכת שתספק את השרות לנתבעות ועל תחזוקתה.

] בוצע הסכם, שאם יהיה טוב יהיה גם לו טוב, ואם לא יהיה טוב הוא יאבד גם את השקעותיו“.

הנתבעות מדגישות כי לפי העמדה שהוגשה לתיק בשנת 2013 המאסדר, בעל הסמכות לפקח על תעריפיהן על-פי הרישיון, סבר לאחר בדיקה מקצועית שערך על-ידי שני מומחים כי ההתערבות בתעריף השרות אינה מוצדקת.

...

בנסיבות המקרה דנן שוכנעתי כי הנתבעות הפרו את החובה הקבועה בדין לגבות את התעריף של הזמנת מסר ממאגר מידע, ולחלופין – לגבות מחיר סביר בעד השירות.

כמו-כן הנתבעות תשלמנה לתובעת המייצגת גמול שסכומו 100,000 ₪, ולבאים-כוח המייצגים – שכר טרחה על סך 1,000,000 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הוצאות חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת.

המזכירות תשגר את פסק-הדין לצדדים, ונוכח הממצאים בו אני מורה לה לשלוח אותו גם למבקר המדינה וליועץ המשפטי לממשלה.

עניינה של החלטה זו בשאלה האם, במסגרת קובלנה פלילית פרטית, עומדת לנאשם טענת הגנה מן הצדק המצדיקה את ביטול הקובלנה, במקרה בו לאחר שהוגשה בנידון תלונה למשטרת ישראל, התלונה נחקרה והוחלט על סגירת התיק מחמת העדר ראיות מספיקות, ולאחר מכן הוגש ערר לפרקליטות המדינה על החלטה זו והערר נדחה, וזאת כשאין חולק שמלוא חומר הראיות נבחן על ידי הגורמים המוסמכים שהחליטו על סגירת התיק ועל דחיית הערר ומדובר בעבירה מסוג שלגביו קיים עניין מובהק לציבור בהעמדה לדין, והכל כשברקע הדברים קיים סיכסוך בין הקובל לבין הנאשם.

הקובל פנה לנאשם ושאל אותו מדוע עשה כן, והנאשם בתגובה דחף אותו, ובהמשך נטל עגלת ברזל שהייתה בחזקתו ודחף אותה בחוזקה לרגלי הקובל, אשר נפגע, איבד את שיווי משקל ונפל לקרקע.

טענתו הראשונה של הנאשם היא כי הקובל הסתיר ממנו חומר חקירה מהותי ומזכה, אשר היה קיים בתיק החקירה של המישטרה, ואשר הועתק על ידי הקובל אך לא נימסר לנאשם.

...

עניינה של החלטה זו בשאלה האם, במסגרת קובלנה פלילית פרטית, עומדת לנאשם טענת הגנה מן הצדק המצדיקה את ביטול הקובלנה, במקרה בו לאחר שהוגשה בנדון תלונה למשטרת ישראל, התלונה נחקרה והוחלט על סגירת התיק מחמת היעדר ראיות מספיקות, ולאחר מכן הוגש ערר לפרקליטות המדינה על החלטה זו והערר נדחה, וזאת כשאין חולק שמלוא חומר הראיות נבחן על ידי הגורמים המוסמכים שהחליטו על סגירת התיק ועל דחיית הערר ומדובר בעבירה מסוג שלגביו קיים עניין מובהק לציבור בהעמדה לדין, והכל כשברקע הדברים קיים סכסוך בין הקובל לבין הנאשם.

מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדות שאינן שנויות במחלוקת, ולפיהן קיים סכסוך משפטי מתמשך בין הקובל לבין הנאשם, וכן הוגשו כנגד הנאשם מספר תלונות, בהן הקובל ובנו אברהם היו מתלוננים או מעורבים, ואשר כולן נגנזו.

סוף דבר בקשת הנאשם להורות על ביטול הקובלנה מחמת הגנה מן הצדק מתקבלת.

לפיכך, אני מורה על ביטול כתב הקובלנה שהוגשה כנגד הנאשם, וזאת מחמת הגנה מן הצדק, מכוח סעיפים 149(10) ו-150 לחסד"פ. בשולי הדברים יוער, באופן עקרוני ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, כי בפני הקובל פתוחה הדרך לשקול לתקוף תקיפה מנהלית של ההחלטה בערר, ככל שהוא סבור שההחלטה לוקה בחוסר סבירות ממשית וככל שהוא עומד בתנאי הסף הנדרשים, וכן פתוחה בפניו הדרך להגיש כנגד הנאשם תביעה אזרחית-נזיקית.

התובע הוא זה שפגע בי, ופוגע בי גם עתה בהליך זה ובמילים הקשות ובלשון הרע כלפיי" (ההדגשה בקוו תחתון במקור) לאחר שבחנתי כאמור את חומר הראיות והתרשמתי מעדויות התובע מזה והנתבע מזה, הגעתי למסקנה לפיה, כמכלול, גרסת התובע לעניין תקיפתו הן בנגיחה הן בשולחן או בכסא על-ידי הנתבע, היא מהימנה, משכנעת ובכל מקרה היא מסתברת יותר מגירסת הנתבע, שלא הותירה רושם חיובי.

שנית: ככל שהנתבע סבור כי חומר החקירה יש בו לתמוך בהגנה, עולה השאלה מדוע חומר זה לא הוגש על-ידו דוקא, אשר ממילא יש לו את הגישה למידע זה מאחר ומדובר בהליך פלילי שהתנהל נגדו.

התובע לא עתר בתביעתו לפצוי בגין אובדן שכר עבור תקופת העבר, ובתצהירו ובסיכומיו אף לא פירט איזה נזק ממוני – ככל שקיים – ביחס לעתיד.

הוא נפסק במקרים חריגים שבהן מדובר בהתנהגות של המזיק שהיא מכוונת או שיש עימה מעין כוונה, היתנהגות זדונית ומקוממת במיוחד ויש מקום להביע סלידה ממנה (ע"א 9656/06 מרציאנו נ' זינגר (11.4.2005); ע"א 140/00 אטינגר נ' החברה לשקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, פ"ד נח(4) 486 (2004)).

...

כמובן סכום זה אינו בר-ניכוי מסך פיצויי התובע, מאחר והוא לא עתר לפסיקת פיצויים בגין הפסדי שכר בעבר וממילא לא נפסק לו פיצוי בראש נזק זה. תוצאה התביעות מתקבלות.

הנתבע ישלם לתובע 1 סך 37,000 ₪.

הנתבע ישלם לתובע 2 סך 13,013 ₪.

לפי גישה אחרת, שהתפתחה בארה"ב לאחר עניין הרפז, יש לצמצם את ההגנה הנתנת לחלקי תוכנה שאינם מלוליים, כלומר במקרה בו אין העתקה של קוד היתכנות (גרינמן, עמ' 257-250; שור-עופרי, עמ' 500-499).

יש די והותר ממצאים ראייתיים כדי לבסס קיומה של העתקה על ידי הנתבע גם לגבי תוכנת תשואה.

בכתב התביעה עתרה התובעת לפצוי בסך 1,301,845 ₪ "בגין אובדן הכנסות עקב מעבר לקוחות... לעשות שימוש בתוכנות המפירות" (סע' 53.1 לכתב התביעה).

לנוכח האמור ולאחר בחינה ושקילה של החומר הראייתי, ולמרות שברי כי תכנת הנתבע שווקה על ידו למספר לקוחות (ומהמפורט לעיל לגבי תצהירו וחקירתו ברור כי עסקינן בלמעלה מ-20 לקוחות אשר בשלב כזה או אחר עבדו עם תוכנת הנתבע), אין במקרה דנן תשתית ראייתית שתאפשר לראות בכל אחד מלקוחות הנתבע משום הפרה נפרדת, ואין בסיס לקבוע קיומה של למעלה מהפרה אחת לצרכי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים.

בחקירתו בהליך הנוכחי, כאשר נישאל כיצד נענה על ידי רשות התחרות, השיב: "לא זוכר" (עמ' 69 ש' 28-27), מענה שאינו מסתבר.

...

שנית, לא שוכנעתי בחוזקם של הטיעונים המובאים על ידי הנתבע בהקשר השוק.

בשים לב לאמור ולמכלול נסיבות העניין, לא שוכנעתי להימנע ממתן צו מניעה.

הערות וסיום סוף דבר – הנתבע הפר את פסק הדין הקודם ואת זכות היוצרים בתוכנת דנאל ויש לחייבו בצו מניעה קבוע ובפיצוי סטטוטורי.