אובדן גימלת מלל עקב אשפוז

זהו השובר, הבא בצד השטר של הסדר האחריות המחמיר שמציע הפלת"ד. בהתאם לנסיבות תיק זה: מועד התאונות, גילו של התובע, שעורי הנכות הרפואית, וימי האישפוז בגין כל אחת מתאונות הדרכים.

סך הפיצויים לפני נכויים מצאתי לקבל את התביעה, כך שהסכום שאמור להיות משולם לתובע הוא פיצוי כולל בסך של 677,000 ₪ (לפני נכויים), הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר 166,000 ₪ אובדן כושר הישתכרות לעתיד 160,000 ₪ הפסד פנסיה ותנאים סוצאליים (לעבר ולעתיד) 34,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) 200,000 ₪ הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) 25,000 ₪ כאב וסבל בגין התאונות 92,000 ₪ סך הכל (לפני נכויים) 677,000 ₪ נכויים הנתבעת הגישה בנידון מטעמה חוות דעת אקטוארית שנתן האקטואר סלע מרגוליס, להיוון ולחישוב סך הנכויים שיש לטעמה לבצע בנידון בגין קיצבאות הנכות הכללית ששולמו וישולמו לתובע.

...

אם כן, מכל האמור לעיל עולה כי, כמפורט לעיל – דין תביעה זו להתקבל בסכום כולל של 677,000 ₪; כאשר מסכום זה יש לנכות קצבאות מל"ל בסכום של 257,841 ₪, וכן יש לנכות את התשלומים התכופים בסך 22,052 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום כולל של 397,107 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר שכר טרחת עורך דין בסך 60,400 ₪, וכן - החזר האגרה ששילם התובע בנדון.

סך הכול, היה המערער מאושפז בגלל פגיעותיו בתאונה במשך 82 ימים.

מאחר שנכותו של המערער הועמדה במל"ל על 28% והוא אינו מקבל קצבת נכות, לא נוכו קיצבאות מל"ל (למעט סכום זניח של כ-11,000 ₪ ששולם בשעתו למערער בגין נכויות זמניות).

לעניין אחוזי הנכות ואבדן כושר ההישתכרות נטען כי שגה בית המשפט משהפחית אחוזי נכות בגין מצב קודם לתאונה; משהעריך כי קיימת חפיפה בין הנכות הנוירולוגית לנכות הפסיכיאטרית; משלא ראה כי הפגיעה התפקודית עולה על הנכות הרפואית בבחינת "גדול השלם מסך חלקיו"; ומשלא נפסק הפסד ההישתכרות מלא לעבר מיום התאונה ועד יום מתן פסק הדין.

...

דין הערעור והערעור שכנגד להידחות.

לא מצאתי כי המקרה שלפנינו מצדיק התערבות מעין זו. לאחר שבחנתי את הטענות שהעלו בפנינו הצדדים מצאתי כי יש לאמץ את ממצאי ומסקנות בית משפט קמא, מטעמיו.

סיכומו של דבר, ובהתחשב בכך שהסכום הכולל שנפסק לזכות המערער אינו חורג מהמקובל למעלה או למטה באופן המצריך התערבות ערכאת הערעור, אציע לחבריי לדחות את הערעור והערעור שכנגד מטעמיו של בית משפט קמא על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וללא צו להוצאות.

גם ד"ר לנגר הסכים בחוות דעתו, כי התובע במצבו לא יוכל לחזור לעבודה מכניסה והוא ממליץ על הפעלתו במסגרת חברתית כגון מתנ"ס. לטענת התובעים בסיכומיהם לא יכולה להיות מחלוקת כי התובע איבד את כושר עבודתו באופן מלא ולצמיתות.

בתקופה שמיום 16.7.15 ועד ליום 30.9.15 התובע צרף לתצהירו חשבונות בגין העסקת מטפלים ישראלים בסך כולל של 29,130 ₪ שהתחייב לשלם לפי עדותו של האריס ובהיתחשב בכך שמדובר בתקופה הראשונה לאחר האישפוז ובהנחה שבני המשפחה סייעו לתובע גם בתקופה זו בהיקפים משתנים מעבר לטפול של המטפלים הישראלים, אני פוסק שהנתבעות ישלמו לתובע בגין עזרת הזולת בתקופה זו פיצוי בסך כולל של 40,000 ₪ בערכי היום (לחודש לפי 16,000 ₪).

לפי חוות הדעת האקטואריות העדכניות של האקטואר אייל בוכבינדר מיום 14.1.19 שהוגשו לתיק בית המשפט ביום 30.1.19, עולה כי: סך כל שערוך והיוון קיצבאות ניידות עומד על 863,561 ₪ בתוספת ריבית על תשלומי עבר בסך של 5,519 ש"ח; סך כל שערוך והיוון קיצבאות נכות כללית עומד על 314,208 ₪ בתוספת ריבית על תשלומי עבר בסך של 2,659 ש"ח וסך כל שיערוך קיצבאות שר"מ עומד על 664,299 ₪ בתוספת ריבית על תשלומי עבר בסך של 3,624 ₪.

...

אני מאשר לתובע עלות מנוי שנתי במרכז ספורט לנכים כדי שיפעיל את עצמו במידת האפשר ובהתאם ליכולותיו במרכז פעילות זה לפי עלות חודשית של 190 ₪ שהיא עלות המנוי בתשלום בכרטיס אשראי (נספח יא' לתצהיר תובע – הצעת מחיר).

לנוכח כל האמור לעיל, יש לנכות מהפיצויים שנפסקו לתובע סך כולל של 1,853,870 ₪ בגין קצבאות המל"ל. לסיום אשר על כן אני מחייב את הנתבעות לפצות את התובעים בגין נזקים שנובעים מהתאונה כדלקמן: בגין הפסדי שכר לעבר לעתיד- 654,000 ₪ בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד- 2,462,000 ₪ בגין הוצאות לטיפולים ותרופות לעבר ולעתיד- 100,000 ₪ בגין אביזרים וציוד מתכלה לעבר ולעתיד- 201,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד- 173,000 ₪ בגין התאמת דיור- 600,000 ₪ בגין עלויות עודפות מזגן ייבוש וכביסה- 25,000 ₪ בגין עלות מנוי שנתי במרכז ספורט לנכים- 21,000 ₪ בגין נזק שאינו נזק ממון - 800,000 ₪ סה"כ - 5,036,000 ₪ בניכוי תשלומי המל"ל - 1,853,870 ₪ סה"כ 3,182,130 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 23.4% 744,618 ₪ סה"כ כולל שכ"ט עו"ד 3,926,750 ₪ (מעוגל) סופו של יום, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים את נזקיהם בסכום של 3,926,750 ₪.

כן ישלמו הנתבעות לתובעים את הוצאותיהם בגין חוות הדעת של פרופ' איסקוב, מר קצין, מר צדוק, מר ברלינר ומר האריס ובגין זימונם של המומחים הנ"ל לעדות בבית המשפט, הכל כנגד קבלות שיציגו התובעים לנתבעות, ובנוסף אגרת משפט.

ענין חננשוילי עסק בקביעת האחריות לאובדן כושר השתכרות של נפגע כתוצאה מתאונה מוקדמת, ביחס לתקופה שלאחר התאונה המאוחרת והתייחס למצב בו תוצאות התאונה המאוחרת "בולעות" את תוצאות התאונה המוקדמת באופן שתוצאות התאונה המוקדמת חדלות להתקיים ואינן ממשיכות לייצר נזק.

התובע אושפז בגין תאונה זו במשך 15 יום, ובגין אשפוז זה יש לפצותו בסכום נוסף של 296 ש"ח × 15.

ניכויים הנתבעות בת.א. 1408/98 טוענות כי היה וייפסק לתובע פיצוי בגין תקופת אי כושר לאחר התאונה השניה, הרי יש לנכות את דמי קצבאות האבטלה שקבל בתקופה זו. עוד נטען, לניכוי קיצבאות הנכות הכללית שהתובע קיבל ולניכוי רעיוני בגין קיצבאות המל"ל שהיה זכאי להן לו פנה למל"ל בהיות התאונה תאונת עבודה.

...

לאחר ששקלתי את הגורמים השונים, נראה לי כי נכון לקבוע שבתקופה זו מ-8/00, עד 10/04, איבד התובע כתוצאה מהתאונה השניה 10% מבסיס שכרו שהועמד על ידי על 4,795 ₪ לחודש להיום.

לאחר ששקלתי את הנתונים כולם, נראה לי כי נכון להעמיד את בסיס שכרו לענין חישוב הפסד כושר ההשתכרות לעתיד על סכום של 5,000 ₪ נטו ולהעמיד את הפסדו על 10% מסכום זה. החישוב הוא 500 ₪ × 241.9952 = 120,998 ₪ בעיגול.

לא שוכנעתי כי התובע היה זקוק לעזרה מעבר לתקופת אי הכושר שאושרה לו בגין התאונה השניה.

נוכח אשפוזו של המנוח, בבי"ח רעות, עברה האלמנה להתגורר בדירה שהייתה שייכת לאמה המנוחה, בתל אביב.

על פי חוות הדעת האקטוארית, בדבר קצבאות המל"ל (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים) לא זו בלבד שלא נגרמו לעיזבון הפסדים כתוצאה מאבדן קצבת הזקנה ששולמה למנוח, אלא שבחישוב כולל של הקצבאות ששולמו עובר לפטירה ולאחריה, נותר רווח של 1,365 ₪, בגין קיצבאות המל"ל. התובעים טוענים כי אין להביא בחשבון את קצבת הנכות הכללית, המשולמת לאלמנה ואת הגידול שחל בקצבאות, נוכח הגדלת שיעור נכותה של האלמנה שכן אין קשר בין הפטירה לתשלום גמלאות הנכות הכללית ומשום שהגמלאות שימשו במלואן, למימון תרופות להן נזקקת האלמנה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. קצבת הנכות הכללית המשולמת לאלמנה, הינה בגדר הכנסה שיש להיתחשב בה לצורך חישוב ההפסדים שנגרמו לעיזבון על פי עיקרון הקופה המשותפת ואין "לייחד" את הכספים על פי המטרה לה נטען כי שימשו שהרי גם רכישת תרופות, הינה בגדר הוצאות מחיה המשולמות מתוך הקופה המשותפת.