אדריכל תובע אדריכל על לשון הרע בוועדת ערר

נזקים נוספים הנטענים על ידי התובע, עניינם "הכפשת התובע, לשון הרע, הפירסום בעתון ובטלויזיה ופגיעה במוניטין" (סעיפים 60 ואילך לכתב התביעה), וזאת בגין כתבה שהתפרסמה בעתון גלובס ביום 26.6.11, וכתבת טלויזיה בערוץ 3 של רשת הוט כשבוע לאחר מכן, במסגרתם התראיינו ריכטר וסיני בקשר לבנייה, וכן הפירסום בדרך הגשת ההיתנגדות לועדה המקומית ולועדה המחוזית.

גם המומחה מטעם התובע, האדריכל שילה, אישר (עמ' 11 לפרו'): "אני מסכים שברגע שהם הסירו את ההיתנגדות הם לא היו מעורבים". גם נימוקי ועדת הערר, שהמליצו לתובע למחוק את הערר נסמכו על נימוקים תיכנוניים מובהקים, כמפורט בהרחבה לעיל, שאין להם דבר עם ההיתנגדות שהוגשה על ידי הנתבעים.

...

מטבע הדברים, המתנגד מצביע על פגמים בבקשת ההיתר, ומנסה לשכנע את הועדה התכנונית שלא להיעתר לבקשה.

התביעה הראשית – תוצאה התוצאה היא, שלא הוכחה כל עילת תביעה ראויה בתביעתו של התובע כלפי הנתבעים.

תוצאה התביעה הראשית והתביעה-שכנגד – נדחות.

אשר ללקוחות שנותרו לעבוד עמו, הוא נאלץ לשכור הנדסאית אדריכלות על מנת שתחתום עבורו על התכניות, כדי למנוע היתנגדות של הנתבעת.

התובע טוען, כי גב' לוין בתקופה בה כיהנה כמנהלת הוועדה לתיכנון ובנייה חולון, אף הכפישה את שמו באופן שהצריך הגשת תביעת לשון הרע מטעמו שהתנהלה בבית משפט השלום בראשון לציון בה זכה.

עוד מציינת גב' לוין, כי ועדת הערר היא גוף מוסמך לידון במחלוקות תכנוניות ומקצועיות והתובע יכול היה לפנות לועדה זו שהנה בלתי תלויה, אם רצונו בכך.

ד"ר סורוקר אומנם קיבלה את תביעת הדיבה שהגיש התובע אולם בסוגיה המקצועית ציינה כי : "בחוות דעתו של האדריכל אריה שילה מטעם הנתבעת פורטו 175 ליקויים 'קשים' שהמומחה מצא בבקשות שהגיש התובע, בהתייחס ל-9 מבנים שונים". אני סבורה, ככל שנקף הזמן התחדדה המחלוקת בין הצדדים עד שקבלה גוונים אישיים.

...

משכך, אני דוחה את טענות התובע גם במישור זה. הנזק : התובע טען לסדרה של נזקים כספיים שנגרמו לו: 200,000 ₪ בגין פגיעה בחופש העיסוק; 100,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש; 170,000 ₪ פגיעה בהכנסות; 295,000 ₪ נזקים ישירים; מאחר ודחיתי את בסיס תביעתו של התובע כי התנהלות הנתבעת כלפיו היתה נגועה ברמה האישית והמקצועית, ואני סבורה כי חופש העיסוק שלו לא נפגע כתוצאה מהנחיה שהוציאה הנתבעת, פטורה אני מלדון מטענותיו לנזקים כספיים.

סיכום: מן המקובץ לעיל אני מחליטה לדחות את התביעה.

בנסיבות העניין וכמבואר לעיל, אני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.

אשר לכספי הארנונה נקבע, כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי בשנים אלה לא היה המבנה ראוי לשימוש, וזאת במיוחד שעה שהמערער עצמו, והאדריכל מטעמו, הצהירו שנים קודם לכן את ההיפך; כן נטען לעניין זה כי אין לייחס חשיבות יתרה למסמך עליו חתם גזבר המשיבה והדבר אינו עולה כדי הבטחה שלטונית, שכן ברי כי לא הייתה בכוונתו להעניק פטור מתשלום הארנונה לתקופה בלתי מוגבלת, והדבר גם לא היה בסמכותו.

אשר לארנונה לשנת 2007 ספציפית, נקבע גם כי העניין תלוי ועומד בפני ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד המשיבה, ועל כן אין מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי במסגרת הליך זה. לעניין היטל התקנת תאורה וסלילת מדרכה נקבע, כי החיוב לכשעצמו מוצדק, ואף שהמשיבה מסרה למערער בתחילה מידע שגוי בנוגע לכך, תיקנה את טעותה במהרה, ועל כן אין הדבר עולה לכדי רשלנות.לעניין הנזקים שנגרמו לו בגין מכירה מוקדמת לכאורה של המבנה, קבע בית המשפט כי לא ניתן להסתמך באופן מוחלט על חוות דעת השמאים, אשר היתעלמו שניהם מנתונים רלבאנטיים להערכת שווי הנכס, ועל כן אין לקבל את טענת המערער לעניין זה. לבסוף, אשר ללשון הרע נקבע, כי שעה שמדובר בחובת הרשות לפרסם את צווי העיקול, נתונה לה ההגנה מכוח סעיף 13(9) לחוק לשון הרע, התשכ"ה-1965, לפיה פירסום מכוח הדין אינו מאפשר תביעה בגין לשון הרע.

...

הכרעה לאחר עיון בטענות שבכתב ושמיעת הצדדים, לא מצאנו להיעתר לעיקרו של הערעור, וזאת מנימוקי בית המשפט המחוזי ובהתאם ל[תקנה 460(ב)](http://www.nevo.co.il/law/74880/460.

אולם, סבורני כי ענייננו שונה מכך: ראשית, בשונה למשל מעניין שקד, קשה לומר כי כל שנדרש כאן, מעבר לאישור הגזבר, היה בגדר אישור פורמלי במהותו, שכן גזבר המועצה לא היה מוסמך מעיקרא להעניק פטור מתשלום ארנונה לתקופה בלתי מוגבלת (ראו גם עע"מ 5666/09 עיריית פתח תקווה נ' איי.די. איי חברה לביטוח, פסקה 29 (2011)); וגם השכל הישר אינו מאפשר מתן פטור בלתי מוגבל מתשלום ארנונה שעה שהמערער הודיע שבניית הנכס הושלמה וניתן טופס 4 (בר"מ 10194/05 יהלומית פרץ נ' עיריית אשדוד (2006)).

בהתאם, סבורני כי הדבר מצדיק שסכום ההוצאות ושכר הטרחה אותו קבע בית המשפט המחוזי יופחת, ויועמד על 10,000 ₪ חלף 80,000 ₪.

בכפוף לאמור בפסקה י"ב לעניין ההוצאות ושכר הטרחה שפסק בית המשפט המחוזי, אין בידינו לקבל את הערעור.

תובענה בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק") של תובע, אדריכל במקצועו, אשר נבחר בזמנים הרלוונטיים לתביעה לתפקיד ממלא מקום בועדת ערר לתכנון ובניה במחוז צפון (להלן: "ברבן" או "התובע" ולהלן: "ועדת ערר") כנגד נתבע, אדריכל במקצועו (להלן: "רטנר"), שהיה בזמנים הרלוואנטיים חבר בועד אגודת האדריכלים בישראל.

...

" (הדגשה שלי ש.א) מהאמור לעיל מתבקשת המסקנה כי מתקיים הייסוד השלישי של הגנת סעיף 15(3) לחוק.

אכן צדק רטנר כאשר הצביע במכתבו השני על בעיה זו. מהאמור לעיל אני קובעת כי לרטנר עומדת הגנת סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע.

לפיכך אני דוחה את תביעת התובע ומחייבת אותו לשלם לנתבע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בצרוף מס ערך מוסף, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

עוד העיד כי כל פניותיו בעיניין בין לוועדת הערר ובין לוועדת האתיקה של מועצת המהנדסים והאדריכלים הינן פניות לגיטימיות בהיותן לצורך הדיון ובקשר ישיר אליו, ומהוות תלונה לממונה, ולפיכך, המדובר בפרסום מותר.

באשר לתביעת התובע, העיד כי אין המדובר בדברי לשון הרע כי אם פנייה ליו"ר ועדת הערר על מנת שיתרה בתובע להפסיק את ההתקפות כנגדו.

...

" כן נקבע בת"א 7165/84 פישמן נ' בר און, פ"מ מז (3) 120, 124-125 (1986), כדלקמן: "מקובלת עלי הטענה, כי פנייתו של לקוח בתום לב בתלונה על פרקליטו ללישכת עוה"ד נכנסת בגדר סעיף 15(8) הנ"ל, שכן הלישכה ממונה עפ"י חוק לטפל בתלונות נגד עו"ד שהתנהגותו אינה עולה בקנה אחד עם חובתו לפי כללי האתיקה המקצועית. הדברים אמורים כאשר הפניה נעשית בתום לב, אף אם יתברר בדיעבד שלגופו של ענין לא היתה נכונה, תום לבו של המפרסם את לשון הרע נבחן בכך אם הוא עצמו האמין בכנות בנכונות הפרסום. הלשכה היא הרשות המוסמכת לקבלת תלונות על עו"ד ולחקור בענין המשמש נושא התלונה וכפי שתלונה למישטרה על מעשה פלילי נופלת במסגרת ההגנה שבסעיף הנ"ל, כך גם תלונה ללשכת עוה"ד, על היתנהגותו של עו"ד, ובילבד שהיא נעשתה בתום לב." עוד ראה ספרו של המלומד אורי שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז), בפרק 20, כדלקמן: "סעיף 15(8) מעניק הגנה מותנית למפרסם שהגיש תלונה על הנפגע. ההגנה חלה בשני מקרים, המאופיינים על פי זהות מקבל התלונה ועל פי תוכן התלונה. במקרה הראשון ההגנה תחול כאשר התלונה הוגשה לאדם ה"ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה". התלונה תהיה מוגנת רק אם תוכנה נוגע לעניין שבו קיימים יחסי ממונה-כפוף בין מקבל התלונה לבין הנפגע.

" ובהמשך נקבע: "יש לציין, כי רשות מוסמכת איננה רק המישטרה. כך נקבע, כי לישכת עורכי הדין "היא הרשות המוסמכת לקבלת תלונות על עו"ד ולחקור בעניין המשמש נושא התלונה" וכי הגשת תלונה ללשכה תהיה מוגנת אם הוגשה בתום לב." 60. מכל האמור לעיל, מקבלת אנוכי את התביעה שכנגד, באופן חלקי, ומורה כי הנתבע שכנגד ישלם לתובע שכנגד הסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע שכנגד לתובע שכנגד הוצאות משפט וכן שכר טירחת עורך דין בסך של 8,500 ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.