אדם בדה חקירה משטרתית וחויב לפצות

הנתבע הגיש תביעה שכנגד בה עתר לחייב את התובעת בתשלום יתרת חוב החזר הלוואה בסך 35,500 ₪ ופצוי בסך 14,500 ₪ בגין עוגמת נפש.

מנגד ניצבת טענתה של התובעת שמכחישה קבלת הלוואה מהנתבע וטוענת כי מדובר בסיפור בדים שהמציא הנתבע כאשר נחקר במישטרה בעקבות התלונה שהגישה כנגדו, בכדי לחלץ את עצמו מהתיק הפלילי לאחר שהודה כי הוציא מהתובעת כספים בדרכי מירמה (ר' פרוטוקול דיון מקדמי מיום 27/09/16, עמ' 1 ש' 19-22); וכעת הוא משתמש באותו סיפור בדיה בכדי להיתגונן מפני תביעתה להשבת הכספים שהוציא ממנה שלא כדין.

התובעת אמרה בעדותה כי ידעה שהנתבע מיתנדב במישטרה ומשכך "הוא יכול לעשות משהו". מעדות הנתבע בחקירה הראשונה במישטרה (גיליון מס' 2 ש' 32-39) עולה כי הוא אכן ניצל את חולשתה של התובעת לטובתו כאשר רק "קפץ על המציאה" שהיא הייתה מספרת לו על הדו"חות שאולי קיבלה כדי לקחת ממנה את הכסף שלטענתו היא חייבת לו. ניתן לומר כי ממסכת העדויות המונחת לפניי בולט כוחו של הנתבע להשפיע באופן לא הוגן על התובעת ולגרום לה לבצע פעולות שונות, שלא מרצון חופשי, לרבות תשלום של כספים לידיו.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה שכנגד, נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 98,774 ₪.

התובעת , ילידת 1986, טוענת כי נפגעה בתאונת דרכים מיום 21.8.12 , וכי הנתבעת (מבטחת החובה של הרכב בו נהגה) חבה בפיצויה בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן "החוק").

כך למשל, אם ארע הארוע במקום אחר, היות ומדובר בבני מישפחה אחת, יכולים היו התובעת ובעלה לבדות גרסה לפיה ארע המקרה בדרך לחיפה ולא בדרך לתחנת הדלק בכיוון נצרת עילית, על מנת להסיר תמיהה בשאלה זו. כפי שציינה התובעת , מותר לצאת לטיול בחג לבד, גם בלי בעלה (שלא רצה להצטרף).

חזקה שלו היו נופלות סתירות בחקירתו של אוסאמה ע"י חוקר הנתבעת, ביחס להודעת התובעת במישטרה, הייתה הנתבעת דואגת לזמן מטעמה את אוסאמה כעד לישיבת ההוכחות, על מנת להבטיח התייצבותו ולאפשר המחשת הסתירות.

...

אני מקבל את גרסת התובעת ביחס לאירוע התאונה, כיצד התרחשה, ואף ביחס לסדר הגעתם של אוסאמה ובעלה.

לסיכום דרישות ההלכה במה שקשור לתיקון או טיפול דרך ראה רע"א 5099/08 נביל נ' הדר; רע"א 372/10 הראל נ' ספנייב; ע"א 3392/09 דהן נ' אריה חברה לביטוח; רע"א 3014/15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני.

אני מקבל התביעה וקובע שהאירוע התרחש לפי גרסת התובעת ועולה כדי תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

ככלל, עדותם של התובע ואמאל הותירו עליי רושם אמין ולא שוכנעתי מטענת הנתבעות כי התובע בדה את סיפור התאונה מליבו כאשר אמאל מסייעת לו. נסיבות התאונה התובע הצהיר בתצהיר הנזק על נסיבות התאונה (סעיף 4 לתצהירו): "ביום 18.4.08 נהגתי באופניים בכפר עילוט, נכנסתי לצומת פנימית בכפר והתנגשתי בג'יפ מסוג טויוטה מ.ר. 31-098-56 אשר היה נהוג על ידי הנתבעת 1 הגברת אמאל אבו ראס. אני נכנסתי לצומת T והתנגשתי בג'יפ אשר היה בתנועה, ונפלתי ליד הגלגל הקידמי השמאלי של הג'יפ" התובע נחקר במישטרה בנוגע לנסיבות התאונה וטען (נ/4): "בתאריך 19.4.08 בשעה 10:30 ברך בבוקר רכבתי על האופניים שלי ונסעתי בכפר שלי לא רחוק מהבית ונכנסתי באוטו בירידה. זה מה שאני יודע. הייתי יורד בירידה הגעתי לצומת ובצומת מצד ימין שלי בא אוטו שלא ראיתי אותי בגלל שיש קיר מצד שמאל של האוטו ומצד ימין שלי ואז נכנסתי עם האופניים שלי באיזור גלגל קדמי שמאלי של האוטו נפלתי על הרצפה וזהו. לא ראיתי איך זה קרה כי הייתי מעולף. סיפרו לי שלקחו אותי לבית חולים. אני לא הייתי בהכרה". התובע נחקר על גירסתו זו והיא לא נסתרה.

התובע עומת עם העובדה שעל פי תיק המישטרה לא נמצאה שריטה ברכבה של אמאל בו פגע לטענתו והשיב כי לאור החבלה בפניו הוא לא סבור כי חייב להיגרם נזק לרכב וטען כי אינו זוכר אם האופניים גרמו לנזק לרכב (עמוד 24 שורות 26 – 30).

בעניינינו, מהות הפגיעה – חבלת ראש, שברים בלסת ואובדם שיניים כאשר התובע נזקק לניתוח ואושפז מס' ימים, והנכויות הזמניות שנקבעו לתובע לאחר התאונה למרות בסופו של יום נקבעה לו נכות מזערית - יוצרת את הסבירות הגבוהה כי אכן נזקק לעזרה בתקופה זו. לעניין שיעורו של הפצוי, וכמפורט בעיניין שושני הנ"ל, יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279ז- 280א), ובהיעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובאלי לטובת התובע (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח’, פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד (3) 720, 730).

...

ככלל, עדותם של התובע ואמאל הותירו עליי רושם אמין ולא שוכנעתי מטענת הנתבעות כי התובע בדה את סיפור התאונה מליבו כאשר אמאל מסייעת לו. נסיבות התאונה התובע הצהיר בתצהיר הנזק על נסיבות התאונה (סעיף 4 לתצהירו): "ביום 18.4.08 נהגתי באופניים בכפר עילוט, נכנסתי לצומת פנימית בכפר והתנגשתי בג'יפ מסוג טויוטה מ.ר. 31-098-56 אשר היה נהוג על ידי הנתבעת 1 הגברת אמאל אבו ראס. אני נכנסתי לצומת T והתנגשתי בג'יפ אשר היה בתנועה, ונפלתי ליד הגלגל הקדמי השמאלי של הג'יפ" התובע נחקר במשטרה בנוגע לנסיבות התאונה וטען (נ/4): "בתאריך 19.4.08 בשעה 10:30 ברך בבוקר רכבתי על האופניים שלי ונסעתי בכפר שלי לא רחוק מהבית ונכנסתי באוטו בירידה. זה מה שאני יודע. הייתי יורד בירידה הגעתי לצומת ובצומת מצד ימין שלי בא אוטו שלא ראיתי אותי בגלל שיש קיר מצד שמאל של האוטו ומצד ימין שלי ואז נכנסתי עם האופניים שלי באזור גלגל קדמי שמאלי של האוטו נפלתי על הריצפה וזהו. לא ראיתי איך זה קרה כי הייתי מעולף. סיפרו לי שלקחו אותי לבית חולים. אני לא הייתי בהכרה". התובע נחקר על גרסתו זו והיא לא נסתרה.

המומחה ציין בחוות דעתו לגבי הצלקות כך: "צלקות בגבה מעל עין ימין ומתחת לסנטר שאינן בולטות ואינן כואבות וודאי שאינן מכערות או הגורמות לשינוי בצורת חלקי הפנים אך בגלל ריבוי הצלקות וגודלן גורמות לנכות מסויימת המתבטאת באחוזים לפי סעיף ביניים". קביעתו של המומחה שלא נחקר על חוות דעתו כי הצלקות אינן מכערות מקובלת עליי.

בהיעדר ראיה כלשהי בנוגע לזהות המסייעים אני סבור, כי נכון יהיה להעריך את הנזק בפרמטר זה באופן גלובלי בסך כולל של 5,000 ₪.

סוף דבר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 95,000 ₪ בצירוף שכ''ט עו''ד והוצאות משפט בסך כולל של 15,500 ₪.

. אמור מעתה כי בין אם מדובר בידיעה של הסבתא או של הנתבעת ובין בבדיה – "קפצה" הנתבעת על הסוגיה כ"מוצאת שלל רב", למרות שבנסיבות העניין היה האדם הסביר נוקט זהירות טרם יפנה לא רק למשטרת ישראל, אלא גם לגורמים נוספים אשר לחלקם אין עם המשפחה והטיפול בה ולא כלום.

בכל הנוגע לפצוי בגין העוולה הנזיקית בחוק איסור לשון הרע, צוין כי אין ספק כי ייחוס מעשים של איומים ותקיפה לתובע, עלולים להשפיל את התובע בעיני הבריות ולבזותו בשל הדברים המיוחסים לו. אין גם ספק כי הגשת תלונה למישטרה מהוה "פירסום" כמשמעותו בחוק.

(ראו: Trocme, N. Bala, False Allegations of abuse and Neglect when Parents separate, )2005( Child Abuse, 1333-1345 כן ראו : דברי ח"כ מיקי זוהר בועדה לצדק חלוקתי מיום 10/7/17 הדנה בהצעה לסדר בנושא תלונות שוא ולפיהם מתוך 20,000 תלונות במישטרה בשנה, 12,000 תיקי חקירה נסגרים ורק ב 180- מהן מתבצעת חקירה משטרתית בגין עדות שקר (קרי מקרים מובהקים שבהם מדובר בתלונות שוא) (פורסם באתר מחלקה ראשונה ובאתר הכנסת)).

הרתיעה מחיוב בפצוי היא בבחינת חלק מ"ארגז הכלים" אשר יכול לשמש להרתעת הורים מנכרים, אך הכרעה בתובענה לפצוי משמעה, כאמור, היוואשות של התובע מסכוייו בטווח הנראה לעין.

...

סבור אני, גם בהולכי בעקבות חבריי, כבוד השופטים נ. שילה וא. זגורי, כי שאלת הניכור ההורי במובנה המשפטי, לאמור ניתוק קשר בין קטין לבין הורהו וללא צידוק, במעשה או במחדל, הפכה למרכז השיח הציבורי.

₪ אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך 150,000 .

₪ אני מחייב את הנתבעת, בנוסף, בהוצאות המשפט בסך 30,000 ניתן היתר לפרסם פסק דין זה, ללא כל פרט מזהה אודות הצדדים.

קשיים נוספים בראיות התובעת במהלך החקירה, התובעת קראה את ההודעה במישטרה וניתנה לה היזדמנות להצביע על כל פרט בה שאינו נכון; היא מסרה שתוכנה אמת זולת האמירה שאינה יודעת מה פגע בה. בהמשך, לא גילתה מחוייבות לכך.

הנטל בעיניין זה חל על התובעת; היא אינה יוצאת ידי חובת הוכחתה של העילה שעליה נסמכה התביעה בעצם פגיעתה מרכב מנועי והיה עליה להוכיח גם את סוג הרכב שפגע בה. היא לא עשתה כן. אילו הייתה עדות התובעת כנה ואמינה – ללא ניסיון לבידוי עדת ראיה לתאונה יש מאין, ללא מתן גרסות סותרות שאין להן הסבר, ללא ניסיון לשבש את עדות הדודה ובלי שהיא תחטא במתן תצהירים כוזבים, אזי צריך היה לבחון אם היתקיימו התנאים הקבועים בדין לחיוב קרנית בפצוי התובעת.

...

נחה דעתי מעל לדרוש במבחן מאזן ההסתברויות כי גרסת הנתבע, אין בה לבדה כדי לקבוע ממצא בדבר היות הרכב המבוטח בהראל מעורב בתאונה.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים בנפרד את הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 17,550 ₪ (כולל מע"מ) בערכי יום פסק-הדין.

עם דחיית התביעה, נדחית ההודעה לצד שלישי ששיגרה קרנית לנתבע 1 וכן ההודעה לצד רביעי ששיגר נתבע 1 להראל.