מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אגרת תביעה למתן פסק דין הצהרתי וצווי עשה ומניעה

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בבקשת הפיצול ציינה אגד כי "ככל ותתקבל פרשנותה של המבקשת, תשקול המבקשת להגיש גם סעד כספי ביחס לשנים עד להכרעת בית המשפט הנכבד בהמרצת הפתיחה, וזאת על מנת שהמבקשת תוכל לקבל את החזרי הבלו אותן מנע המשיב בנגוד לפרשנות הנכונה של צו ההשבון." בקשת הפיצול הוגשה "למען הזהירות בלבד" כי לדעת אגד, כאשר תחילה מוגשת תובענה לסעד הצהרתי בלבד, אין צורך בבקשת פיצול סעדים במסגרת תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
תביעה לסעד הצהרתי בלבד כידוע, לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שכותרתו "סמכות כללית לתת סעד", כל בית משפט שדן בעיניין אזרחי "מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". עם זאת, הפסיקה התוויתה גבולות לשיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט, והדברים המוכּרים מסוכמים בספרו הנ"ל של המחבר גורן: "סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. על בית המשפט לבחון בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופראטיבי, ואם התשובה לכך היא חיובית, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט יטה, בדרך כלל, שלא לתיתו.
בדיון בבקשה לסילוק על הסף לא נאמר כי אין ביכולתה של אגד להגיש תביעה כספית בשל תקופה של חודשיים או שנה – דבר שעשוי להפחית את הקף האגרה הנדרשת באופן משמעותי ביותר לעומת תביעה כספית כוללת המתייחסת לכל התקופה הפתוחה לפי חוק מסים עקיפים (והשוו טענתה של קבוצת טבע כפי שהיא מובאת בסעיף 8 לפסק דין טבע תעשיות פרמצבטיות הנ"ל: "... ממילא [חברות הקבוצה] יכלו להגיש תביעה ניסיונית על סכום נמוך יחסית המתייחס להישבון מס קנייה בגין תשלום מס קנייה במקרה בודד בשנת מס נתונה. לטענתן הכרעה בתביעה בודדת להישבון אף אם סכומה היה נמוך - הייתה יוצרת ממילא מעשה בית דין שתחולתו גם לגבי יתר החיובים השנויים במחלוקת בין הצדדים." לפי הצהרתה של המשיבה, היא הייתה מכבדת פסק דין הצהרתי נגדה מבלי לאלץ את אגד להגיש נגדה תביעה כספית כלשהיא, אזי קל וחומר אם ייפסק נגד המדינה בתביעה כספית לגבי אחת התקופות (או אז אף עשוי לקום השתק פלוגתא מכוח הדין).
...
אולם לנוכח המסקנה אליה הגעתי, טענת המשיבה בדבר מעשה בית דין ממילא איננה דורשת הכרעה.
סיכום ביניים על פי מכלול החומר המונח לפניי, וכאשר אני מונחה על פי פסיקה רבת שנים בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי אכן ההיבט המרכזי המניע את אגד בנושא ההישבון הוא הכספי, כי קרוב לוודאי תבוא תובענה כספית בהמשך, וכי הצורך בהכוונה והדרכה לגבי העתיד (בנושא תפעול מערך האוטובוסים) הוא משני ולא הוכח כדבעי.
סוף דבר - הכצעקתה? עם הסילוק על הסף של התובענה לסעד הצהרתי, פנויה בפני אגד הדרך להגשת תביעה כספית רגילה.
לאור כל האמור לעיל, בקשת המשיבה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף מתקבלת והתובענה נמחקת מכוח תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2022 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

כותרת כתב התביעה היא "תביעה למתן צוי עשה ופסק דין הצהרתי". בגדרי התביעה, עתרו המערערים לסעדים אלה: צוי עשה – להורות על השוואת תנאי העסקה בין התובעים לבין עובדים אחרים המועסקים בהעסקה ישירה, ובכלל זאת, זכאות התובעים, עובדים בבית חולים ברזילי – הנתבע 2, לזכויות תלויות ותק למן תחילת עבודתם אצל הקבלן [חברת שלג לבן – ל.ג.].
מנגד, המדינה טענה כי בהתאם לדין, המועד לתשלום האגרה הוא בעת פתיחת ההליך ולא בסופו, לאחר קבלת התביעה; הטענה הכללית באשר לחשש מפני פגיעה בזכות הגישה לערכאות, על רקע היות המערערים עובדים מוחלשים, המשתכרים שכר נמוך, אינה יכולה לשמש, כשהיא לעצמה, כלי "לשינוי שיטת ניהול הדיונים" ואינה יכולה לפטור מחובת הכימות; חובת הכימות ותשלום האגרה בהתאם, משרתים תכליות שונות - מניעת הגשת תובענות כספיות באיצטלה הצהרתית במטרה להיתחמק מתשלום אגרה; עמידה על הכדאיות הכלכלית של ניהול התובענה תחת סיומה בפשרה; מתן אפשרות לנתבע להיתגונן כראוי; מניעת יצירת מסלול היתדיינות שיאפשר לתובע קבלת חוות דעת בדבר מהות זכויותיו, אשר אינו מתפקידו של בית הדין; מניעת יצירת מסלול עוקף היתיישנות; אי כימות התביעה עלול להביא לפיצול הדיון, שכן יתכן ויתעוררו מחלוקות בנוגע למשמעותו הכספית של פסק הדין, ודוקא העידר הכימות יגרום לסירבול הדיון והארכתו; גם בידי המערערים המידע הנחוץ לכימות התובענה, באמצעות תלושי השכר וגישה מלאה לתיק האישי שלהם; ודאי כך ביחס לרכיב עוגמת הנפש שנתבע על ידם.
לטעמנו, בנסיבות המקרה הנידון, יש מקום לחרוג מהכלל לעניין כימות התביעה, ולדון במסגרת תביעה למתן פסק דין הצהרתי בזכאות המערערים כי הותק בעבודה אותו צברו במסגרת עבודתם בחברת שלג לבן יוכר כוותק לעניין תשלום זכויות תלויות ותק המגיעות להם כעובדי מדינה.
...
בהסכמת הצדדים, ומשסברנו כי לא יהיה בכך משום פגיעה בזכויות הצדדים, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על פי הרשות, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות).
לעומת זאת, בנסיבות המקרה הנדון, אנו סבורים שאין לחייב את המערערים לכמת את רכיבי התביעה, גם לאחר שיוגש כתב תביעה מתוקן, מנימוקים אלה: ראשית, המערערים כולם עדין עובדים במדינה, ותביעתם עניינה תחולתן של הנחיות נש"מ עליהם ויישומן, וזאת לצורך זכויותיהם התלויות בותק, לעבר ולעתיד.
בעל דין שנמנע מלכמת את רכיב הפיצוי שבגין עוגמת הנפש שנכלל בתביעתו, לא יישמע אפוא, בטענה כי לבית הדין מסור ממילא שיקול דעת באשר לרכיב פיצוי זה. סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו: על המערערים להגיש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו יפרטו את רכיבי התביעה כאמור בסעיף 17 לעיל.
כפועל יוצא מכך, המערערים ישלמו הפרשי אגרה, ככל הנדרש.

בהליך רשות ערעור תביעות קטנות (רת"ק) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בקשת רשות העירעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, הועברה לעיוני לשם מתן החלטה בבקשותיו של המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.
סמכות מתן סעדים על-פי סעיף 75 בחוק, שעל-פיו "כל בית משפט הדן בעיניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו", אינה נתונה לבית המשפט לתביעות קטנות.
הסעדים שנימנו בסעיף 60 לחוק בתי המשפט מוציאים מגדר סמכותו את הכוח להעניק סעד הצהרתי (ראו: בר"ע 2347/06 אטיאס נ' בן אלי (13.8.07)) צו מניעה, וכן צו עשה שאינו צו להחלפת מצרך (ראו: טל חבקין ויגאל נמרודי, התביעה הקטנה (2017) עמ' 113).
...
לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי בפסק דינו חרג בית המשפט הנכבד קמא מסמכותו.
בנסיבות אלו דומה כי לא רק שישנה הצדקה להיעתר לבקשותיו של המבקש לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, אלא דומה כי יהיה זה נכון ויעיל לקבל כבר בשלב זה את בקשת רשות הערעור (גם אם לא מטעמיה) ולהורות על ביטול פסק הדין.
לפיכך ומהטעמים שיפורטו להלן, מבוקשת עמדת המשיבים בעניין האפשרות האמורה, שאותה יגישו כאמור בסופה של החלטה זו. בקשת רשות הערעור הנדונה הוגשה בעניין פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כבוד הרשם הבכיר אהרן אורנשטיין) בת"ק 46808-10-19 מיום 22.9.2020.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

כפי שיפורט להלן, לא מצאתי ממש בטענה זו. סעיף 15 לחוק קובע כלהלן: "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה" פרשנות סעיף זה נדונה בפסק דינו של בית המשפט העליון ב-ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פד"י נז(5) 166 (2003)‏‏, שם נקבעו שלושה תנאים להפסקת מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 15 לחוק: האחד, ההליך הראשון עניינו בתובענה שנדחתה; השני, התביעה בהליך השני הנה בעילה זהה לזו שבהליך הראשון; השלישי, התובענה הראשונה נדחתה באופן שאינו מונע הגשת תובענה חדשה באותה עילה.
כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו" ראו גם: רע"א 6500/19 ד"ר שרון גבריאל נ' ורד אשד (07.05.2020), פסקה 27; וכן יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (התשפ"א-2021), בעמ' 101-100, ובעמ' 106.
בעיניין זה אפנה גם לדבריו של כב' השופט א' גרוניס (כתוארו אז) ב-רע"א 7644/09 תרכובות ברום בע"מ נ' פרופ' שאול לדני ואח' (11.04.2010): "נעיר, כי התייחסנו לסעד של פיצוי בגין נזק גוף ולסעד כספי רגיל כאל סעדים שונים. זאת, שכן אין מנוס מכך לאור השיטה שבתקנות האגרות (החדשות והישנות). עם זאת, יש לזכור כי לפחות לעניין אחד אחר, זה של פיצול סעדים, יש להתייחס לסכומים שונים הנתבעים בתובענה כסעד אחד" (ההדגשה שלי, א"ס) (שם, פסקה 10) כפי שכבר נפסק, לא ניתן לפצל סעד אחד ובכך "לאפשר ניהול שני הליכים נפרדים בגין אותה עילה תביעה אשר במסגרתם נתבעים שני חלקים של אותו סעד משפטי" [רע"א 7617/21 מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' מ.ר.ר.ג. יזמות בע"מ (08.08.2022), פסקה 9].
מנגד, התובעים טענו כי פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה מסדיר רק את התביעה שנדונה בפני בית המשפט המחוזי ואילו רצו הצדדים להכליל בפשרה את כלל העניינים שביניהם, היו מציינים זאת במסגרת הסכם הפשרה (סעיפים 6-5 לתגובה).
...
לסילוק מלא וסופי, ישלמו הנתבעים לתובעים סכום כולל (כולל ש"ט, הוצאות וכיוצ"ב) בסך 800,000 ₪.
התוצאה אשר על כן, אני מקבל את בקשת הסילוק ומורה על דחיית התביעה מחמת התיישנותה, ולגבי מרכיבי התביעה שעניינם אובדן הרווחים בשל המכירה המוקדמת וכן השבת חלק יחסי של התמורה בשל מסירת בתים בשטח יותר קטן, גם מחמת השתק עילה.
אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 10,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן – הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי ובהתאם לו התובעים, שהם יורשי המנוחה לאה בן לולו ז"ל (ת.ז. 070365010) שנפטרה ביום 10/5/21 (להלן: "המנוחה"), הם בעלי הזכויות בחלק המהוה 70/32660 במקרקעין הידועים כחלקה 5 בגוש 6979 (להלן: "החלק במקרקעין").
לאור זאת, התבקשו סעדים כדלקמן: צו עשה המורה לרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין (הנתבעת 1), לרשום בפנקס הזכויות את התובעים כבעלים של הבית ובהתאמה למחוק מפנקס הזכויות את זכויות הבעלות הרשומות על שם כבאזה לטיף נסים בן ציון.
זאת, על מנת למנוע את העברת הזכות שלא כדין מידי בעליהם החוקיים.
עוד הוגשה על ידי התובעים בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכמה בינם לבין הנתבעים 2-4 ולפיה יורה בית המשפט בצו על רישום זכויות הבעלות בחלק המקרקעין על שמם של התובעים.
אשר לנושא האחרון הוער כי ככל שהתובעים בהליך שהם יורשי המנוחה בן לולו ז"ל, הם גם כל יורשי המנוח מר מנשה ז"ל, הרי שראוי כי לתיק בית המשפט יומצא צו ירושה או צו קיום צוואה המלמד על כך. עוד שבה הרשות וביקשה כי בכל מקרה – ככל שבית המשפט ימצא לנכון להורות על שינוי הרישום, הרי שבהחלטתו יובהר כי שינוי זה יתבצע בכפוף להמצאת אישורים מטעם רשויות המס הרלוואנטיות בדבר תשלום מיסים, אגרות ובצוע שאר תשלומי החובה המוטלים על פי כל דין בגין הסעד המבוקש ובכפוף לנוהלי המירשם והוראות כל דין.
...
השאלה הראשונה – שאלת הזהות בין המוכר לפי הסכם המכר לבין הבעלים הרשום של המקרקעין – לאחר שבחנתי את הראיות אשר הוצגו בפני, נחה דעתי כי כבאזה לטיף נסים בן ציון הרשום כבעלים של 70/32660 מהזכויות בחלקה 5 בגוש 6979 ללא אמצעי זיהוי, הוא נסים לטיף חבזה/חבסה ששם אביו ציון אשר נשא ת.ז. מספר 276421 ואשר בעת פטירתו מספר תעודת הזהות שלו היה 072764210 והוא זה המופיע כמוכר בהסכם המכר נשוא הדיון, אשר במסגרתו נמכרו הזכויות בחלק המקרקעין לחלוף לטיף ז"ל. קביעתי זו מושתתת ראש וראשונה על עמדת האפוטרופוס הכללי ולפיה, בהתאם לנתוני מרשם האוכלוסין, התגורר בעבר מר ניסים חבסה אשר תעודת הזהות שלו: 072764210, בכתובת הנכס ברחוב כג' 8 בשכונת התקווה.
סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט הנני קובעת כי מר כבאזה לטיף נסים בן ציון הרשום כבעלים של 70/32660 מהזכויות בחלקה 5 בגוש 6979 ללא אמצעי זיהוי, הוא נסים לטיף חבזה/חבסה ששם אביו ציון אשר נשא ת.ז. מספר 276421 ואשר בעת פטירתו מספר תעודת הזהות שלו היה 072764210 והוא זה המופיע כמוכר בהסכם המכר נשוא הדיון, אשר במסגרתו נמכרו הזכויות בחלק המקרקעין לחלוף לטיף ז"ל. עוד הנני קובעת כי הסכם המכר במסגרתו נמכרו הזכויות לחלוף לטיף ז"ל הוא אותנטי ויש ליתן לו תוקף וכן, הנני קובעת כי בהמשך לכך אמנם הועברו הזכויות בחלק המקרקעין נשוא הדיון מהרוכש על פי הסכם המכר- לטיף אלוף אשר שינה שמו למנשה אלוף – למנוחה- לאה בן לולו ז"ל, אשר זכויותיה הועברו בהתאם לצו קיום צוואה מיום 26/7/21 לתובעים.
לאור כל האמור הנני קובעת כי התובעים זכאים להירשם כבעלי הזכויות בחלק המקרקעין המהווה 70/32660 בחלקה 5 בגוש 6979 וזאת, במקום רישומו של כבאזה לטיף נסים בן ציון.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו