כותרת כתב התביעה היא "תביעה למתן צוי עשה ופסק דין הצהרתי". בגדרי התביעה, עתרו המערערים לסעדים אלה:
צוי עשה –
להורות על השוואת תנאי העסקה בין התובעים לבין עובדים אחרים המועסקים בהעסקה ישירה, ובכלל זאת, זכאות התובעים, עובדים בבית חולים ברזילי – הנתבע 2, לזכויות תלויות ותק למן תחילת עבודתם אצל הקבלן [חברת שלג לבן – ל.ג.].
מנגד, המדינה טענה כי בהתאם לדין, המועד לתשלום האגרה הוא בעת פתיחת ההליך ולא בסופו, לאחר קבלת התביעה; הטענה הכללית באשר לחשש מפני פגיעה בזכות הגישה לערכאות, על רקע היות המערערים עובדים מוחלשים, המשתכרים שכר נמוך, אינה יכולה לשמש, כשהיא לעצמה, כלי "לשינוי שיטת ניהול הדיונים" ואינה יכולה לפטור מחובת הכימות; חובת הכימות ותשלום האגרה בהתאם, משרתים תכליות שונות - מניעת הגשת תובענות כספיות באיצטלה הצהרתית במטרה להיתחמק מתשלום אגרה; עמידה על הכדאיות הכלכלית של ניהול התובענה תחת סיומה בפשרה; מתן אפשרות לנתבע להיתגונן כראוי; מניעת יצירת מסלול היתדיינות שיאפשר לתובע קבלת חוות דעת בדבר מהות זכויותיו, אשר אינו מתפקידו של בית הדין; מניעת יצירת מסלול עוקף היתיישנות; אי כימות התביעה עלול להביא לפיצול הדיון, שכן יתכן ויתעוררו מחלוקות בנוגע למשמעותו הכספית של פסק הדין, ודוקא העידר הכימות יגרום לסירבול הדיון והארכתו; גם בידי המערערים המידע הנחוץ לכימות התובענה, באמצעות תלושי השכר וגישה מלאה לתיק האישי שלהם; ודאי כך ביחס לרכיב עוגמת הנפש שנתבע על ידם.
לטעמנו, בנסיבות המקרה הנידון, יש מקום לחרוג מהכלל לעניין כימות התביעה, ולדון במסגרת תביעה למתן פסק דין הצהרתי בזכאות המערערים כי הותק בעבודה אותו צברו במסגרת עבודתם בחברת שלג לבן יוכר כוותק לעניין תשלום זכויות תלויות ותק המגיעות להם כעובדי מדינה.
...
בהסכמת הצדדים, ומשסברנו כי לא יהיה בכך משום פגיעה בזכויות הצדדים, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על פי הרשות, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות).
לעומת זאת, בנסיבות המקרה הנדון, אנו סבורים שאין לחייב את המערערים לכמת את רכיבי התביעה, גם לאחר שיוגש כתב תביעה מתוקן, מנימוקים אלה:
ראשית, המערערים כולם עדין עובדים במדינה, ותביעתם עניינה תחולתן של הנחיות נש"מ עליהם ויישומן, וזאת לצורך זכויותיהם התלויות בותק, לעבר ולעתיד.
בעל דין שנמנע מלכמת את רכיב הפיצוי שבגין עוגמת הנפש שנכלל בתביעתו, לא יישמע אפוא, בטענה כי לבית הדין מסור ממילא שיקול דעת באשר לרכיב פיצוי זה.
סוף דבר
הערעור מתקבל בחלקו: על המערערים להגיש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו יפרטו את רכיבי התביעה כאמור בסעיף 17 לעיל.
כפועל יוצא מכך, המערערים ישלמו הפרשי אגרה, ככל הנדרש.