אגרת פינוי אשפה חוק עזר עירוני מאוחר

העותרים טוענים כי על פי הוראות הדין (סעיף 242 לפקודת העיריות[נוסח חדש]) ופסיקת בתי המשפט (בג"צ 1756/10 עירית חולון נ' שר הפנים (פורסם בנבו 2.1.13 ולהלן "בג"צ חולון") פינוי אשפה נימנה על חובותיה של העיריה והיא אינה יכולה להיתנער מחובה זו. על אף שהעיריה אינה צריכה לממן את פינוי האשפה העודפת מכספי הארנונה, היא חייבת לפנות את האשפה העודפת ביחד עם האשפה הבסיסית ובסמכותה 'לגלגל' את עלות פינוי האשפה העודפת על יצרני האשפה במתוה שנקבע בבג"ץ חולון, דהיינו, באמצעות אגרת פינוי אשפה שתוטל בחוק עזר ערוני שיאושר כדין.

...

כך נקבע בענין קריון "סבורני כי יש לקבוע בחוק העזר קריטריונים ברורים לצורך בדיקת קיומה של אשפה חריגה בנכסים בתחומה ולחייב באגרת פינוי אשפה אך ורק למימון הוצאות החורגות מהשירות הרגיל לתושב בגין פינוי אשפה" כך אף נקבע בעת"מ (מרכז) 31264-10-14 אסף סנטר ניהול בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב (פורסם בנבו 14.1.16) סעיפים 14, 15: "המשיבה אינה רשאית להשית את חובת פינוי האשפה על העותרת מבלי שקבע קריטריונים ברורים בחוק העזר לאבחנה בין אשפה 'רגילה' ל'חריגה'. לא די בקביעת המפקח אשר לא נסמכת על קריטריונים כפי שנקבעו בחוק העזר.

סוף דבר אני מקבלת את העתירה וקובעת כי על העיריה לספק לעותרת שירותי פינוי כל האשפה, אלא אם יחוקק חוק עזר שיקבע אחרת.

את סמכותה לעשות כן עיגנה הנתבעת בסעיף 3 לחוק העזר אשר קובע כך: "המפקח רשאי להסדיר פינוי אשפה או פסולת או זבל מנכס באמצעות כלי אשפה או כלי קיבול, וכן רשאי הוא לקבוע את אופן פינוי האשפה, הפסולת, הזבל, מועדי הפינוי וכל הוראה אחרת הדרושה לכך" לפיכך, כבר מתחילת פעילותו של המרכז המסחרי פינתה התובעת את האשפה בעצמה באמצעות קבלנים פרטיים, ובמקביל נימנעה מלחייב הנתבעת מלחייב את התובעת באגרת פינוי פסולת.

בהתאם לתצהיר הגב' קופרשמיד מטעם התובעת הסכום ששולם לשני קבלנים ששכרה בתקופות שונות, בגין פינוי אשפה מהמרכז המסחרי לתקופה 1.10.2007-1.11.2016 עמד על הסך של 640,276 ₪ כולל מע"מ. התובעת טענה בכתב התביעה כי פינוי אשפה מצוי בליבת השירותים הערוניים אותו מחוייבת הנתבעת לספק, ובשים לב למימצאי פסק הדין בעתירה המנהלית, הרי שעל הנתבעת לשפותה בגין הוצאותיה מכח עילות הרשלנות, הפרת חובה חקוקה, ומטרד לציבור.

הפסיקה ביחס להוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הידועה ככלל הגילוי המאוחר, קובעת כי במקרים המפורטים בו יידחה תחילת מועד המרוץ עד למועד גילוי העובדות הרלוואנטיות.

...

אני סבור שבנסיבות אלה, מוצדק להתחשב בקביעת הפיצוי הנזיקי לו היא זכאית גם בעובדות אלה, וזאת מכח חובתה של התובעת להקטין את ניזקה ואשמה התורם.

כאמור, אני סבור כי יש לחייב הנתבעת בראש זה בשיפוי בגין הסכום המלא.

נוכח כל האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הכולל של 297,659 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

עיקר הסדר הפשרה שאושר: במסגרת הסדר הפשרה שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין, התחייבה המשיבה שלא לפנות אשפה בין השעות 22:00 ל- 6:00 בבוקר, אלא אם כן יאושר תיקון בחוק העזר הרלוואנטי באופן שיאפשר פינוי אשפה, בשעות ספציפיות אסורות לכאורה, בחריגים של שלג, פסטיבל ה"כלייזמרים" ובתקופות חרום.

בנוסף, נטען שהמשיבה התכוונה לתקן את חוק העזר העירוני בכל מקרה, וכי אין קשר בין הסכם הפשרה לבין התיקון.

לטעמי, התובענה הביאה תועלת לחברי הקבוצה המוגדרת שהרי על פי הפשרה שגובשה, פינוי האשפה בשעות האסורות יעשה אך ורק בנסיבות חריגות, וגם במקרים אלו הפינוי יעשה בשעות הערב המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות.

יושם אל לב שבעניין יונס חובת הפניה אל הרשות יסודה בהגשת התובענה בעילה לפי פריט 11 לתוספת השניה בחוק תובענות ייצוגיות – "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" – להבדיל מענייננו, וכך דבריו של השופט רובינשטיין בעיניין יונס: "הקביעה שלפיה יש להקדים פניה לרשות בטרם הגשת תובענה ייצוגית, מכוונת ככלל לתובענה המוגשת על פי פרט 11 לתוספת השניה; ואילו תובענות ייצוגיות המוגשות כנגד הרשות בכובעיה האחרים, כגון כעוסק, הנחת המוצא זהה לנסיבות שבהן העוסק הוא גוף פרטי – שכן המדינה פועלת שם בכובעה הפרטי, ולא השלטוני (רע"א 97/2701 מדינת ישראל נ' צ'רטוק, פ"ד נו(2) 876 (2002) (להלן עניין צ'רטוק); ת"א 96/382 (מחוזי תל-אביב) לנגברט נ' מדינת ישראל (2002) (להלן ענין לנגברט). במקרים כאלה אין אותה חובה כללית להקדים פניה, אף שבית המשפט רשאי בנסיבות מסוימות להיתחשב באי פניה." בקשת האישור בהליך דנא הוגשה בעילה לפי פריט 6 לתוספת השנייה בחוק התובענות הייצוגיות: "תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע", המפנה לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק למניעת מפגעים סביבתיים", "החוק"), וממנו נגזרת גם חובת הפנייה המוקדמת.

...

באשר לטענת בא כוח המשיבה להיעדר פנייה מוקדמת בטרם הגשת בקשת האישור, מצאתי כי דין טענה זו להידחות.

באשר לסיכון בהגשת התובענה משום חדשנותה, סבורני כי יש לשקול זאת לאור העובדה שהמשיבה היא רשות ציבורית.

גם בעניין זה, יפים דבריו של השופט רובינשטיין בעניין יונס: " ... בעת פסיקת גמול ושכר טרחה בתובענה ייצוגית כנגד הרשות, מתחשב בית המשפט בשיקול השמירה על הקופה הציבורית, שכבר קיבלה ביטוי מסוים בהגנה הניתנת למדינה במסגרת הוראת סעיף 9(ב) לחוק (שם, בפסקה 36). יצוין, כי מובן שאין לה לרשות לעשות שימוש ציני ומגמתי בטענה בדבר השמירה על הקופה הציבורית, ובמקרים בהם התקבלה תובענה ייצוגית שהוגשה נגדה – או כאשר הוגשה הודעת חדילה בעקבותיה – אין לשכוח כי הרשות פעלה שלא כדין עד להגשת התובענה." סוף דבר לאור האמור, ובהציבי את כל השיקולים הרלוונטיים לנגד עיניי, לרבות מידת החידוש שהייתה בהליך זה, התוצאה המטיבה עם חברי הקבוצה, הטרחה ומשך הדיונים, הבקשות שהוגשו, מידת מורכבות ההליך וכן תקופת ניהול ההליך, ומנגד, שקלתי את העובדה שהמשיבה היא רשות מקומית והכספים שתחויב בהם בתיק זה הם כספי ציבור, עוד יש לציין את העובדה שבסופו של יום הושגה פשרה טובה ומיטבית.

שכר טרחת בא כוח המבקש יעמוד על סך של 65,000 ₪ בתוספת מע"מ. החזר ההוצאות עבור חוות דעת המומחים על סך של 28,000 ₪ בתוספת מע"מ. המשיבה תשלם את הסכומים לעיל למבקש ולבא כוחו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

" בהמשך, קבעה כב' השופט דפנה ברק-ארז: "22. לצד עצמאותה הניהולית, כפופה הערייה, במידה רבה, לפיקוחו של השילטון המרכזי, וכך גם בשני התחומים שבפנינו – קביעת שיעור הארנונה והטלת תשלומי חובה אחרים. כיום, הפיקוח על שיעור הארנונה מוסדר ב"דיני ההקפאה" כפי שיפורט להלן, ואילו הטלת תשלומי חובה נוספים כפופה לאישורו של שר הפנים, מאחר שכל חוק עזר ערוני חדש טעון אישור של השר, כמפורט בסעיף 258 לפקודת העיריות.

כאמור סעיף 242 לפקודת העיריות וסעיף 19 לחוק שמירת הניקיון מלמדים על חובתן הכללית של הרשויות המקומיות לדאוג לפינוי האשפה מנכסים שבתחומן המוניציפאלי ומעגנות את סמכותן של הרשויות המקומיות לקבוע אגרות לשם פינוי אשפה חורגת, שכאמור בבג"צ חולון, הטלתן נעשית בגין פינוי אשפה עודפת בלבד, ובכפוף לקביעת קריטריונים ברורים לשם כך במסגרת חוק העזר.

...

" בהינתן האמור, מתחייבת המסקנה, כי המשיבה אינה רשאית לגבות אגרה בגין פסולת רגילה שמצטברת בנכסי העותרות, זאת להבדיל מפסולת חריגה.

בנסיבות אלה ובהעדר קריטריונים ברורים להבחנה בין פסולת רגילה לפסולת חריגה, מקובלת עלי טענת העותרות, כי המשיבה אינה מוסמכת לדרוש את מימון פינוי הפסולת על חשבון העותרות עצמן.

סוף דבר סיכומו של דבר, אני מקבלת את העתירה, וקובעת, כי על המשיבה לספק לעותרות שירותי פינוי וסילוק אשפה שמצטברת בנכסים נשוא העתירה, ולשאת בכל העלויות הנובעות מהפינוי, אלא אם יחוקק על ידי המשיבה חוק עזר חדש שיקבע אחרת.

על פי הנטען בבקשת האישור חיובו של המבקש ושל שאר חברי הקבוצה באגרת פינוי אשפה בגין השנתיים שקדמו להגשת הבקשה נעשה בנגוד להוראות חוק העזר העירוני מודיעין, ובנגוד לפסיקת בתי המשפט בעיניין זה. בפרט, התבסס המבקש על פסק דינה של כבוד השופטת רות רונן בעתירה מנהלית עת"מ (ת"א) 2176/09 א.ש. ברקאי בע"מ נ' עריית מודיעין מכבים רעות (ניתן ביום 13.1.2011, להלן: "פסק הדין בעתירת ברקאי").

עם זאת קובע הסעיף כי "לכל אחד מיחידי הקבוצה מוקנית בזאת זכות להשיג בפני הערייה על חיוב אגרת אשפה שיוטל או שהוטל אך טרם שולם, זאת בתוך 30 ימים מיום אישור הסכם זה או מיום קבלת החיוב, לפי המאוחר. אם לדעתו נפלה טעות חישובית ביישום התבחינים על חיוביו, כגון טעות בגודל הנכס לחיוב, טעות במס' כלי האצירה וכיו"ב טעויות חישוביות, אם יפלו – ובנימוק זה בלבד. הערייה תהא רשאית להאריך את המועד ב- 15 ימים נוספים מטעמים מיוחדים. לא הוגשה השגה במועד, ייחשב הדבר כויתור סופי ומוחלט על זכות ההשגה". יצוין, כי הסדר הפשרה יוצר מעשה בית דין רק ביחס למי שנידרש לשלם אגרת אשפה עד למועד חתימת הסדר הפשרה (דהיינו עד ליום 10.12.2014), וזאת בשל אופן הגדרת חברי הקבוצה (וזאת לאור התיקון שהוכנס בהגדרת הקבוצה לפי הערת באת כוח היועמ"ש).

...

השיקולים שצוינו לעיל, בצד עמדת ב"כ היועמ"ש והעדר התנגדויות או בקשות לצאת מן הקבוצה, מובילים אותי למסקנה כי יש מקום לאשר את הסדר הפשרה כמבוקש, ולתת לו תוקף של פסק דין.

מינוי בודק ופרסום הסדר הפשרה במקרה שלפני מצאתי כי ניתן לאשר את הסכם הפשרה ללא מינוי בודק ולו בשל העדר המורכבות הכרוכה בחישוב אגרות פינוי האשפה שנגבו בפועל על ידי העיריה כמו גם האפשרות להסתמך על הצהרות העירייה לעניין זה. גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ולאחר ששקלתי את נסיבות המקרה, סברתי כי ראוי להעמיד את הגמול למבקש על סך של 10 אלף ש"ח ואת שכר הטרחה לבאי הכוח המייצגים על סכום של 50 אלף ש"ח (בתוספת מע"מ).

סוף דבר לאור האמור הריני מאשר את הסדר הפשרה, בהתאם למפורט בפסק דין זה. הצדדים יפרסמו, על חשבון המשיבה, הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בשניים מהעיתונים המקומיים הפועלים בתחומי עיריית מודיעין מכבים רעות.