אגרת טלויזיה ביחידת דיור נפרדת מאוחר

במסגרת פסק הדין נקבע כי אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי, אשר הכריע בתביעה כדלקמן (להלן - פסק הדין): "בנסיבות המקרה נראה לי כי הבעל יוצא ידי חובת מזונות אישתו במעשה ידיה, ועל כן דין תביעתה למזונות מהבעל להדחות, ואני דוחה את תביעתה... מאחר ועלי למצוא פיתרון למזונות הבן, ונושא אחזקת הדירה, במסגרת יחסי הניכור, בין בני הזוג, ומאחר ובני הזוג מתגוררים זה במחיצת זה, תחת קורת גג אחת, אני מוצא לנכון להסדיר את העניינים הכספיים השוטפים ביניהם כלהלן: א. הבעל ישלם את כל הוצאות הבית הקבועות. היינו, מיסי ערייה, כולל מים, מיסי ממשלה, חשמל, גז, טלפון, ועד בית, אגרות רדיו וטלוויזיה, ביטוח הדירה (אם נהגו לבטח את הדירה עד היום), ובדק בית, לרבות תיקון מכשירים חשמליים..." 2.5.

מקום בו לא התגוררה התובעת עם המנוח והוחזקו שתי דירות אשר שולמו חשבונות נפרדים לכל אחת מהן, יש להסיק כי התובעת עמדה כיחידה כלכלית עצמאית ובלתי תלויה במנוח.

ככלל, בתביעה מול המוסד לביטוח לאומי, יעדיף בית הדין התבטאויות בפני חוקר המוסד, על פני טענות מאוחרות שהועלו לצורך הדיון המשפטי (דב"ע נז/0-37 חיים אוחנה - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לא(3) 66 (1998), דיון (ארצי) נב 0-13 לאה מירון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 82 (1992)).

...

במסגרת פסק הדין נקבע כי אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי, אשר הכריע בתביעה כדלקמן (להלן - פסק הדין): "בנסיבות המקרה נראה לי כי הבעל יוצא ידי חובת מזונות אשתו במעשה ידיה, ועל כן דין תביעתה למזונות מהבעל להידחות, ואני דוחה את תביעתה... מאחר ועלי למצוא פתרון למזונות הבן, ונושא אחזקת הדירה, במסגרת יחסי הניכור, בין בני הזוג, ומאחר ובני הזוג מתגוררים זה במחיצת זה, תחת קורת גג אחת, אני מוצא לנכון להסדיר את העניינים הכספיים השוטפים ביניהם כלהלן: א. הבעל ישלם את כל הוצאות הבית הקבועות. היינו, מיסי עירייה, כולל מים, מיסי ממשלה, חשמל, גז, טלפון, ועד בית, אגרות רדיו וטלויזיה, ביטוח הדירה (אם נהגו לבטח את הדירה עד היום), ובדק בית, לרבות תיקון מכשירים חשמליים..." 2.5.

מסקנתי היא כתוצאה מפטירתו של המנוח תישאר הכנסת התובעת פחות או יותר כפי שהייתה לפני מועד הפטירה.

סוף דבר 32.1.

התביעה נדחית.

בה"פ 8048/06 (מחוזי באר שבע), קבוץ אורים ואח' נ' רשות השידור (פורסם במאגרים משפטיים), ביקשו התובעים להצהיר על זכותם של הקיבוצים ו/או חבריהם לקזז מחובות עתידיים או הקיימים כיום, שהם חבים לרשות השידור, עבור אגרת החזקת מקלט טלויזיה, את אותם סכומים המשקפים הנחה של 5% מאגרת הטלויזיה הנ"ל, בגין כל אותם תשלומי אגרה ששולמו לרשות בין השנים 1981 – 1994 על ידי הקיבוצים.

הצדדים לא חלקו שם כי לו חפצו הקיבוצים להגיש תביעה כספית כנגד הרשות ולבקש לחייבה לשלם להם את כספי ההנחה שלא זוכו בהם, יכלו להתקל במחסום דיוני של היתיישנות מהסיבה שהעילה לכך התגבשה, לכל המאוחר, עם ביטול התקנה המקנה את אותה הנחה, כלומר בשנת 1994.

בהמשך קובע בית המשפט כי יתכנו מקרים חריגים בו בהם כן יתאפשר ניהול תביעת קזוז על אף היתיישנות, כפי שאירע בעיניין "רשות השידור", המוזכר לעיל, שם עשויה הייתה ההיתדיינות לחסוך היתדיינות נפרדת של 106 מתדיינים.

ראו בעיניין זה האמור בסעיף 24 לכתב התביעה: "הדרך הנאותה, ואף היחידה לברור טענת הקזוז שיש לתובעים כנגד חיובי העיריה נגדם הנה במסגרת תובענה זו, כפי שהמליצו בתי המשפט..". אם בתי המשפט המליצו על הגשת התביעה בחודש 03/10, מדוע היא הוגשה רק בחודש 12/15? אוסיף ואציין כי לא ברור אם כן מדוע שוב מבקשים התובעים בהליך שבפני סעד הצהרתי.

...

בעניין זה ראו למשל בש"א (תל-אביב-יפו) 16728/02 יגאל פיראיזן נ' רן גזית (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "... עם זאת, בנסיבות המקרה דנן אין צורך להכריע בכך, באשר נחה דעתי כי דין עמדת החייב להידחות מטעם אחר, והוא כי היה לאל-ידו לעורר את טענת הקיזוז בתובענה נשוא פסק הדין אשר יצר את החיוב.

לסיכום לאור מסקנתי כי דין התביעה להדחות בגין התיישנותה ובנוסף כי התובע מנוע כיום, לאור הסכם הפשרה שנחתם, לטעון לתשלום סכום הפשרה בדרך של קיזוז - לא מצאתי לנכון לדון ביתר הטענות שהעלתה העירייה בבקשה זו. פסק דין אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך של 8,190 ש"ח וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיהם.

" המומחה שלל בעמוד 14 טענת התובעים שלא הותקנו רולקות בדירה: "העד, מר אורמן: לא עשינו חידשנו את הכל, חידשנו עוד פעם את האיטום ברולקות, הוא פירק את הכל עם קונגו את הריצפה והכל ואז אתה חייב לחדש איטום, אבל רולקות היו, זה לא שיפוצניק שעשה את הדירות, זו חברה שבונה אלפי יחידות דיור בשנה, אין דבר כזה זה אלפבית של בנייה לעשות רולקות. " המומחה הסביר בעמוד 19 מדוע לא ביצע בדיקות הצפה בדירות: העד, מר אורמן: אדוני זה כבר פעם 5,תשמע את זה בהקלטה, אם אני לא רואה רטיבות מתחת לחדר הרחצה בדירה למטה סימן שהאיטום תקין, אם אין איטום ברולקות המים נכסים מאחורה, נכסים מתחת לאיטום ואני רואה את זה מיד בחדר הרחצה מתחת בתיקרה.

כאשר המומחה מטעם ביהמ"ש ביקר בדירה, במועד מאוחר יותר, היא הייתה יבשה.

גרי העיד שהייתה בעיית איטום בחלון המטבח וכן העיד על מוקד רטיבות בקיר טלויזיה ומקלחת הורים ובאיזור מכונת הכביסה.

בעיניין חוות הדעת שהוכנה עבור שלוש הדירות, ביהמ"ש ידון בנפרד.

...

אולם, על אף שהעלתה טענה זו בשם התובעים כאן כנתבעים בתביעה קטנה, ביהמ"ש באותו הליך, לא קיבל הטענה שכן בסופו של דבר, על אף שהתובעים כאן הגישו שם תביעה שכנגד, הוא קיבל תביעת השוכר, גם אם באופן חלקי.

" מעיון בעמוד 5 בשורה 24 לפרוטוקול הדיון בתביעה הקטנה (נספח כ"ג) עולה שעד התובעים כאן, גרי, העיד בדיון בתביעה הקטנה כלהלן: "השוכרים הם הגורמים לכך שהיה עובש בדירה, זה נמצא על איילון ואנשים לא פותחים חלונות והבית סגור במיוחד בחודשי הקיץ לא באנו אליו בטענות." למרות האמור לעיל, ועל אף חוסר הנוחות מהטיעון הסותר של גרי בעניין דירה 138, ניתוח הראיות שהובאו בעניין דירה 136, דומה למצב הדברים לגבי דירה 138 ולכן ביהמ"ש קובע כי גם בעניין דירה זו הובאו ראיות המבססות המסקנה כי הדירה סבלה מרטיבות ועובש בעת שיוחאי התגורר בה בתקופת הבדק והאחריות ובשל כך התובעים חויבו בתביעה הקטנה לשלם לו פיצוי, תוך שביהמ"ש מביא בחשבון תרומת השוכר להחמרת המצב.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעות לבצע התיקונים עליהם הורה המומחה בחות הדעת המקורית והמשלימה תוך 60 יום מהיום.

נטען כי הנתבעים מונעים מהתובעת ומיתר דיירי הבית המשותף את הגישה לגג, ובין היתר מונעים הצבת דודי שמש וקולטים על הגג ובחלל הגג, והצבת אנטנה לטלויזיה.

לטענת הנתבעים הם רכשו זכות חזקה ושימוש בלעדי בחלל הגג, כלפי כל הבעלים והדיירים בבנין, לאחר שרכשו את מלוא הזכויות בחלל הגג ממי שהיו אז הבעלים של כל יחידות הדיור בבנין.

צויין כי הקונים יהיו רשאים לסדר לדיירי הבית כניסה נפרדת לגג שמעל הדירה, רק לצורך טפול בדוודי הבית.

לענין התביעה העקרית: למעשה אין מחלוקת ממשית על כך שאייזדורפר, בהסכם המכירה של הדירה לנתבעים, ציין כי הוא מוכר להם גם את הזכויות בחלל גג הרעפים, כפי שאישר גם במכתבים מאוחרים יותר.

...

לאור האמור לעיל, יש מקום להיעתר לחלק מתביעותיה של התובעת: (1) לענין בניה בחלל הגג-הטענה לגבי בניה בחלל הגג הוכחשה על ידי הנתבעים בכתב ההגנה ולא הובאה כל ראיה הסותרת הכחשה זו. למעשה, התובעת, אשר טענה כי נעשתה במקום בניה, העידה כי לא היתה במקום ולא ראתה מה נעשה בחלל הגג.

לפיכך אין כל מקום לתת צו לענין זה. (2) עם זאת, לגבי העתיד, מאחר שמדובר ברכוש משותף, אני מורה לנתבעים להימנע מבצוע כל עבודות בניה בחלל הגג, אלא בהתאם לכללים הקבועים בחוק לגבי בניה בכלל ובניה ברכוש משותף בפרט.

לפיכך התביעה שכנגד נדחית.

עוד אדגיש; כי שלא כטענת ב"כ הנתבעת, אינני מוצאת כי אגף ל"וילה" עם מטבחון נפרד הוא מציאות רווחת שאין בו להעיד על "יחידה נפרדת בבית מגורים". זאת ועוד; על פי תקנה 5 (ב) (1), לא תוטל אגרה בעד אחזקת מקלט טלויזיה אם לדעת המנהל-מנהל רשות השידור, הוא מוחזק ביחידת הדיור שבה מתגורר מחזיק במקלט טלויזיה אחר, אשר בעדו שולמה אגרה בעד אותה שנה.

...

המחלוקת שנותרה היא, האם קיים מעבר פנימי מחלק אחד של הבית-חלקה של האם, לחלק אחר של הבית, שם מתגוררת הנתבעת, באופן שיוביל למסקנה כי חדרה של הבת-הנתבעת אינו יחידת דיור נפרדת.

לסיכום; מהנספחים שצורפו לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, ניתן ללמוד על מגעים חוזרים ונשנים בין הנתבעת לתובעת החל משנת 2003 לעניין תשלומי אגרת טלוויזיה.

כמו כן ניתן ללמוד, כי מנהל רשות השידור בהחלט הפעיל שיקול דעתו בטרם החליט כי עסקינן ביחידת דיור נפרדת, שלח סוקר אשר ביקר במקום, פגש את בעלת הבית, שאל אותה בנוסף על מראה עינייו לעניין המבנה הפנימי של הבית, קיבל ממנה את המידע הרלוואנטי, הפעיל שיקול דעתו והגיע למסקנה.

אין בידי לקבל טענה זו. שוכנעתי מדוח הפעולות של רשות השידור, כי הובהר לנתבעת חד משמעית ע"י התובעת כי טענתה למגורים נפרדים נדחית.