הנתבעים טענו במסגרת בקשתם כי התובע עתר לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי ל- 30% מנכס מסוים ומרווחיו, ודרש פירוק שתוף, כאשר למעשה מדובר בסעד כספי והיה על התובע להעריך ולכמת את שווי הנכס ו/או דמי השמוש ולתבוע סעד כספי מוגדר אשר בגינו תשולם האגרה.
ביום 26.10.21, ולאחר שהוגשה תגובה מטעם התובע, נקבע ע"י בית המשפט (כב' השופט שרעבי) כי על התובע לתקן את כתב התביעה על דרך של ביצוע הערכה כספית לשווי הזכויות הנטענות על ידו, לרבות סכומי הכסף הנתבעים וציון הסעד הכספי הנידרש בכתב התביעה המתוקן.
...
הנתבעים טענו כי במקום שהתובע ישלם אגרה כנדרש, הוא העמיד בכתב התביעה המתוקן את תביעתו על סכום של 2,000,000 ₪ ולכן, יש לדחות את התביעה על הסף.
התקנה הרלוונטית לעניין זה הינה תקנה 14(ז) לתקנות האגרות, אשר מאפשרת לבית המשפט להורות, בהתאם לשיקול דעתו, על תשלום האגרה לשיעורין בתוך פרק זמן קצוב שייקבע, וכך מורה התקנה :
"דחה בית משפט את הבקשה, או פטר מתשלום חלק מהאגרה בלבד, רשאי הוא להרשות למבקש לשלם את האגרה, שלגביה לא ניתן הפטור, לשיעורין, ובתוך הזמן שיקבע; שולמה האגרה בתוך הזמן שנקבע, יראו כאילו נעשה התשלום ביום שהובא ההליך; נדחה מועד תשלום האגרה, ישלם המבקש את האגרה בתוספת הפרשי הצמדה מיום התשלום לפי תקנות אלה אילולא הוגשה הבקשה, והוראות תקנה 13 יחולו בהתאמה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת".
כפי שעמדנו על כך לעיל, תנאי למתן פטור מתשלום אגרה הינו חוסר יכולת כלכלית.
יתירה מכך, בסעיף 1 לבקשה, טען התובע כי עסקו קרס עקב התפשטות מגיפת הקורונה כשמנגד, בסעיף 4 טען כי עבד לפני הקורונה, בחברת "מעלה ההר". לא ממש ברור במה עסק התובע לפני הקורונה ובמה הוא עוסק היום, ובנסיבות אין מקום להסתפק בהצהרה כללית כי כיום "הוא לא מוצא פרנסה", ודאי לא כדי להיעתר לבקשה לפריסה על פני 3 שנים !
במכלול הדברים, בשים לב לסכום המחצית הראשונה של האגרה שעל התובע לשלם כנגד תיקון כתב התביעה ולסכום שגוייס על ידו, כשברקע עומד הצורך לקדם את ההליך, אני מורה על פריסת היתרה כפי שתחושב ע"י המזכירות (סכום של כ- 30,000 ₪) לשלושה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים.
תשלומים אלה הינם מעבר לסכום של 30,000 ₪, אותו ישלם התובע תוך 7 ימים.
