אגרות על "פניות" בתקנות סדר הדין האזרחי

האם "פנייה" כהגדרתה בתקנה 55 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, היא "בקשה בכתב" החייבת באגרה על פי תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007, זו השאלה המרכזית המונחת לפניי.

...

מכל מקום, אף אם התנהלות המדינה בגביית או אי גביית אגרות בבתי המשפט לענייני משפחה מעוררת שאלות, ואיני קובע שכך הם פני הדברים – בהתחשב בכל האמור לעיל ובפרט העובדה שלא נערך כל שינוי בתקנות האגרות וכי אין מחלוקת שבדין נגבתה אגרה על בקשה טכנית קודם לתקנות סד"א החדשות, הפרשנות הלשונית התומכת בכך שאגרה היא בקשה בכתב, אמירתו המפורשת של מחוקק המשנה לגבי מוסד הפניות שאינה גורעת מהחיוב באגרה, והתכלית האובייקטיבית – אין בהתנהלות המשיבה בבית המשפט למשפחה כדי להטות את הכף לפרשנות המבקשים.

בענייננו – פרשנות החקיקה הרלוונטית מביאה אותנו למסקנה ברורה ואין כל ספק פרשני.

עילת תביעה אישית וטענות נוספות משהגעתי למסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בעילת התביעה האישית של המבקשים ובטענות נוספות שהעלו הצדדים כגון האם התביעה מיצתה את עצמה בשים לב לפקיעת הוראת השעה, הקשיים הנטענים להשבת הכספים וכיו"ב. סוף דבר בקשת האישור ביחס לעילת הפניות נדחית משאין אפשרות סבירה כי השאלות המשפטיות יוכרעו לטובת הקבוצה.

בפתח דבריי יצויין, כמצוות התקנות, משמדובר בתביעה בסדר דין מהיר, פסק הדין ינומק באופן תמציתי, על פי תקנה 214 טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א").

צודק הנתבע, כי השטר הוגש לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל למעלה מ- 6.5 שנים לאחר מועד הפירעון בשטר, אך בעניינינו לא נזנחה התביעה, והא-ראיה הן אותן פניות לנתבע לשלם את חובו על פי השטר.

עוד ישלם הנתבע סך של 751 ₪ בגין אגרת בית משפט.

...

השטר מספרו 0970462, על סך של 5,195 ₪, זמן פרעונו 30.1.06, ועל פי המודפס על השטר הוא הוחזר על ידי הבנק ביום 31.3.06 מהסיבה "אכ"מ+נה"ב". הנתבע הגיש התנגדות (באיחור), בית משפט נעתר לבקשת הארכת המועד ונתן רשות להגן.

מאחר שסכום הקרן של 5,195 ₪ הופקד בתיק בית המשפט, אני מורה על העברת סכום הפקדון בתיק, על פירותיו, לב"כ התובע.

כמו כן ישלם הנתבע שכר טרחת עו"ד בסך של 750 ₪.

עוד ישלם הנתבע סך של 751 ₪ בגין אגרת בית משפט.

תחילתו של הליך זה בהגשת תביעה על סכום קצוב ללישכת ההוצאה לפועל בתל אביב, תיק הוצאה לפועל מספר 515965-08-21, ביום 12.8.2021 (להלן – "תיק ההוצל"פ"), לתשלום סך של 12,666 ₪ בגין אי תשלום אגרת רשוי שנתית לרכב 22-256-51 (להלן – "הרכב") שלא שולמה בהתאם לסעיף 3(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] בצרוף הוראת תקנה 15א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

בשים לב הן למסגרת הנורמאטיבית המפורטת לעיל; הן לעובדה כי לכתב התביעה לא צורף דבר המעיד על פניות קודמות למבקש; והן להעדר התגובה מצד המשיב לטענות שהועלו בהתנגדות; הרי שבהתחשב ברף הראייתי הנידרש בשלב זה של ההליך בו על בית המשפט לבדוק אך התכנותה של הגנה אפשרית מתוך הנחה כי טענות המבקש אמת הן (וזאת בשונה מהאפשרות להוכיח טענות אלה), אני סבורה כי יש ליתן למבקש רשות להיתגונן.

הוראות להמשך ההליך בהתאם לתקנה 79(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, על הצדדים לפעול כדלהלן: התובע ימציא לבית המשפט ולנתבע בתוך 45 יום תצהיר לאימות העובדות ואסמכתאות משפטיות אם ישנן כאמור בתקנה 79(א)(1), וכן רשימת מסמכים והעתקיהם, כאמור בתקנה 79(א)(2).

...

בשים לב הן למסגרת הנורמטיבית המפורטת לעיל; הן לעובדה כי לכתב התביעה לא צורף דבר המעיד על פניות קודמות למבקש; והן להעדר התגובה מצד המשיב לטענות שהועלו בהתנגדות; הרי שבהתחשב ברף הראייתי הנדרש בשלב זה של ההליך בו על בית המשפט לבדוק אך היתכנותה של הגנה אפשרית מתוך הנחה כי טענות המבקש אמת הן (וזאת בשונה מהאפשרות להוכיח טענות אלה), אני סבורה כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן.

סוף דבר ההתנגדות מתקבלת.

התובע ישלם מחצית שנייה של האגרה, לא יאוחר משבעה ימים לפני הדיון, שאם לא כן תישקל מחיקת התביעה.

התובעת הוסיפה וטענה כי תביעתה מבוססת על סכום חיוב הקבוע בתקנות רשות השידור (אגרות), על ביקור בית מטעמה אשר דיווח על החזקת מקלט טלויזיה ועל רישומיה אשר הוכרו בפסיקה כרשומה מוסדית לעניין סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

דיון והכרעה: כהוראת תקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

התובעת הציגה מצב חשבון, דו"ח הודעות מצב פעולות לאזרח ופירוט תקופות תשלום המעידים על גובה החוב בשנים הרלוואנטיות, פניות התובעת לנתבעים ועל כך שבתקופה הרלוואנטית לא היתקבל כל תשלום מצד הנתבעים לפקודת התובעת.

...

על כן ובהתחשב בנסיבותיו של המקרה הנדון שוכנעתי כי השיהוי הן בפתיחת תיק ההוצאה לפועל והן בנקיטת הליכים במסגרתו אינו מצדיק מתן סעד של גביית כל החוב שלא התיישן אשר כאמור צבר הפרשי ריבית והצמדה ואני קובעת כי יש לקזז מסכום החוב שלא התיישן את הפרשי הריבית ולהותיר את את הפרשי הצמדה בלבד על סכום זה. בהקשר זה אעיר כי לא מצאתי להורות על דחיית התביעה נוכח אי המצאת התראה כדין לידי הנתבעים.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה.

ביחס לשנים 2007-2011 אני מורה על הפחתת הפרשי ריבית אשר התווספו בתיק ההוצאה לפועל לחוב בגין תקופה זו. 20.

בסיכומו של דבר נדחתה הבקשה לפטור מאגרה על בסיס ההערכה כי "סכויי העירעור קלושים". על החלטה זו הוגש העירעור שלפני.

לאחר עיון בעירעור ובתשובה מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (התקנות) ולדון בעירעור על יסוד החומר הכתוב.

משכך, פטור מאגרה לא ינתן להשגה על סוגיה זו. סוף דבר: ניתן למערערת פטור מתשלום אגרה בעש"א, כאשר לעניין זה העש"א נוגעת רק לפנייה לסיוע המשפטי בעיניין התביעה מול מקדונלד'ס (אליה מתייחס המכתב מיום 10.1.2024).

...

[1: תשובת הסיוע המשפטי לערעור שלפני לא כללה טענה לגבי מועד הגשת העש"א (ולגבי היחס בין ההחלטה מיום 8.2.2023 לבין המכתב מיום 10.1.2024) ומשכך לא מצאתי לתת משקל לסוגיה זו.] בשים לב לרף הנמוך לקיומה של עילה בשאלת פטור מתשלום אגרה סבורני כי אין לחסום את דרכה של המערערת בשל דלותה הבלתי מוכחשת וכאשר היא נפגעה באופן ממשי מהתקיפה, לעתור לכך שהחלטת הסיוע המשפטי תבחן על ידי ערכאת ערעור.

משכך, פטור מאגרה לא ינתן להשגה על סוגיה זו. סוף דבר: ניתן למערערת פטור מתשלום אגרה בעש"א, כאשר לעניין זה העש"א נוגעת רק לפנייה לסיוע המשפטי בעניין התביעה מול מקדונלד'ס (אליה מתייחס המכתב מיום 10.1.2024).

אם כוונת המערערת היא לכלול בערעור נושאים נוספים, היה דין הערעור להידחות (ומשכך, ככל שלא תשולם אגרה, יש לראות רכיבים כאלה בעש"א כמחוקים).