אגרה מופחתת בהתאם לתקנה 3 לתקנות האגרות

אשר לתשלום האגרה טענו המבקשות כי המשיבים עתרו לקבלת סעד הצהרתי ושילמו אגרה בהתאם, אך בפועל הסעד הכספי החלופי שהתבקש על-ידם הוא הסעד היחיד האפשרי, ולכן תביעתם במהותה היא לסעד כספי ועליהם לשלם את האגרה הנדרשת בגינו.

לגופו של עניין סבורה המדינה כי בהליכים כמו ההליך דנן בהם מדובר בתביעה מכוח סעיף 195(2) לחוק התיכנון והבנייה, יש להחיל את תקנה 3(8) לתקנות האגרות ולחייב את התובע בתשלום אגרה מופחתת.

...

אשר לפסק הדין בתביעה השנייה, טוענת המדינה כי אין בו כדי להשפיע על ההליך דנן נוכח אי הזהות המוחלטת בין התביעות ובהינתן עמדתה העדכנית של המדינה בהליך זה. דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית, אפוא.

טענות המדינה בע"א 8901/13 המדינה מערערת על שלוש סוגיות: (1) המדינה קובלת על כך שבית המשפט המחוזי אימץ את חוות דעתה של השמאית בשאלת שיעור דמי השמוש הראויים, וקבע כי אלה ייקבעו על פי שווי הקרקע כפנויה לבניה למגורים, במכפלת אחוז מהם לשנה, ולא על פי השמוש שנעשה במקרקעין בפועל (היינו, כמסלול טיסה), על פי "שיטת ההשוואה". (2) רשם בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים ישלמו אגרה בהתאם לתקנה 3(8) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות), ולא כתביעה כספית רגילה, היינו 2.5% מסכום התביעה.

לגופו של עניין, טוענת המדינה, כי טעה בית המשפט המחוזי כשקיבל את בקשתם של המערערים להפחתת האגרה, בהתבסס על תקנה 3(8) לתקנות האגרות.

...

סוף דבר לאחר כל הדברים הללו, אמליץ לחבריי לדחות את שני הערעורים, על כל רכיביהם.

השופט צ' זילברטל: אני מסכים עם חברי, השופט י' דנציגר כי דין שני הערעורים להידחות.

לפיכך סברתי שיש לדחות את ערעור המדינה בנושא האגרה כיוון שלא קמה לה הזכות לערער בסוגיה זו, ולהותיר לעת מצוא את השאלה האם צדק רשם בית המשפט המחוזי בהחלטתו בענין סכום האגרה הראוי במקרה דנא.

בועדת החוקה אמרה נציגת משרד המשפטים: "אנחנו מבקשים להקל על מישפחות של נפגעי טירור, ונפגעי טירור כאשר הם מגישים תביעה לפצוי לדוגמא, שזה המונח השגור בדברי חקיקה, לא 'פיצוי עונשי', כך שיקבע בסכום שאינו עולה על 20 מיליון שקלים לכל תובע, תשולם אגרה מופחתת לפי פרט 3 או פרט 10 לתוספת. כמו כן אנחנו מבקשים לקבוע שזה יחול על תביעות תלויות ועומדות בבית משפט". נוסח הטיוטה תוקן כך שבוצעו בתקנה 3א שני שינויים עקריים: סכום תביעה מופחת אגרה עלה מ-10,000,000₪ (בטיוטה) ל-20,000,000 ₪ (בתקנה).

טענת התובעים, המתבססת על האמור, היא כי הסכום 20 מיליון ₪ איננו מספר רנדומאלי, אלא סכום שהמחוקק חכך בדעתו, ולאחר שקילה ועיון אמר את דברו בצורה ברורה ובהירה: רק אם ייתבעו מעל 20,000,000 ₪ לתובע, רק אז תשולם האגרה בהתאם לתקנה 6 לתקנות האגרות.

...

בנוסף, אמורים הדברים בנוגע לאוריאל בן שלום, בת אל בן שלום, אודליה משה בן שלום, ומשה עצמון – אחיהם וגיסם של המנוח יניב בן שלום ז"ל, ולאור זאת, גם תביעותיהם נדחות.

כ.7 הפיצויים לאסתר בן שלום תובעת מס' 10 – אסתר בן שלום – היא אמו של המנוח יניב בן שלום ז"ל. מן הטעמים המנויים למעלה, אני קובע כי היא עונה על הדרישה הראשונה שבהלכת אלסוחה.

הגעתי למסקנה כי הגב' אסתר בן שלום – כמו ההורים של הנרצחים האחרים – זכאית לפיצויים עונשיים בסכום של 5,000,000 (חמישה מיליון) ₪.

הבקשה לפטור מתשלום אגרה בהתאם לתקנה 20(4) בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן – תקנות האגרות), הליך שעניינו בקשה לפטור מתשלום אגרה, לרבות ערעור על החלטה בעיניין זה, פטור מתשלום אגרה.

אף נוסיף, כי אפילו נכונה טענת המערער בהודעת העירעור, כי בנגוד לאמור בהחלטה הראשונה של בית הדין לעררים (מיום 9.2.2020), המערער כן נידרש בבקשה לאופן מימון שכרו של בא-כוחו, אין בכך כדי להועיל לו. שכן, עיון בבקשותיו לפטור מאגרה – הבקשה המקורית והבקשה לעיון חוזר – מעלה בבירור כי המערער לא הראה שהתקיימו כל התנאים המצטברים הקבועים בתקנה 3 בתקנות האגרות בבית הדין לעררים.

אך דומה כי נעלמה מעיניו העובדה שבאותו עניין דוקא נקבע, כי אף אם היה מקום להפחתת האגרה בין השאר, לנוכח מצבה הכלכלי של המבקשת ולנוכח נושא העירעור שנידון שם, לא נמצאה כל הצדקה להתערב בסכום הערבון שכבר הופחת כאמור, לסך 2,000 ₪.

...

החלטה בבקשה לפטור מתשלום אגרה (בסך 1,410 ₪) ומהפקדת עירבון (בסך 2,000 ₪) בקשר לערעור שהוגש על פסק-דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (כב' הדיין שלומי ויזן) בערר (ירושלים) 1509/20, שעל-פיו הערר נדחה בשל אי תשלום אגרה.

לא מצאנו לנכון להידרש לשאלת התקיימותו של תנאי זה, מאחר שכאמור, בכל מקרה המערער לא עמד בשני התנאים האחרים.

למעלה מהדרוש נוסיף, כי אף ספק רב אם המערער עמד בתנאי זה. שכן, מאחר שהמערער העלה נימוק רפואי, היה מקום לבחון אם בהתאם לנוהל הרפואי הייתה הצדקה להיעתר לבקשתו לקבלת מעמד ורישיון ישיבה בישראל.

לעומת זאת, הבקשה לפטור מהפקדת עירבון או להפחתה נוספת של סכום העירבון, נדחית.

החלטה זו עניינה בבקשת המשיב לסילוק התביעה מחמת אי תשלום אגרה מספקת, או לחילופין לחיוב המבקשת בתשלום אגרה בהתאם לתביעה בשווי של 10 מיליון שקלים.

תקנה 6 לתקנות האגרות קובעת כי בתביעה לסעד כספי יש לשלם אגרה (כ- 2.5% מסכום התביעה), ותקנה 3 לתקנות האגרות, קובעת רשימה של הליכים שרואים אותם כבלתי ניתנים לביטוי בכסף, ואשר סכום האגרה בגינם הוא מופחת, והקובעת כדלקמן: "3. בענינים כמפורט להלן תשולם אגרה לפי פרט 3, 5 או 10 בתוספת, לפי הענין:

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי אין לחייב המבקשת בתשלום אגרה מעבר לסכום ששולם על ידה.

ההכרעה אם מדובר בסעד ששוויו ניתן לביטוי כספי אם לאו תהיה תלויה, בסופו של דבר, באופן בו נוסחו הסעדים בכתב התביעה (השוו: רע"א 9920/17 כהן סולל נ' KEYRUS SA FRANCE פסקאות 12-11 (12.4.2018)).

על כן הבקשה בסוגיית האגרה נדחית.