אגרה האם תשלום נוסף הכרחי

לאחר מכן התברר למבקשים כי לצד הגשת כתב תביעה מתוקן יש לשלם אגרה נוספת.

משכך, נקבע כי "כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהיתחשב בכלל נסיבות העניין... אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין (השוו Rechberger הנ"ל, בעמ' 71). ההוצאות צריכות להיות פרופורציונאליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עדוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו Lownds v Home Office, [2002] 1 W.L.R. 2450, הלורד Woolf). פסיקת ההוצאות ושכר הטירחה מבוססת היא איפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו". זאת ועוד, בהתאם לבג"ץ תנובה, פסיקת הוצאות אינה ענישה ויש לקבוע הוצאות מידתיות, סבירות והכרחיות לניהול ההליך.

...

טיעוני הצדדים לטענת המבקשים, כעולה מבקשתם, לאחר תום ההליכים המקדמיים הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה אשר בית המשפט נעתר לה בכפוף להוצאות בסך של 7500 ₪ לכל אחד מהמשיבים.

ואכן- בעת מתן החלטתי על התרת הגשת כתב תביעה מתוקן הוריתי על חיוב המבקשים בהוצאות.

בנסיבות אלו סבורה אני כי בנסיבות העניין, ובעת בה אני בוחנת בקשה זו מטעם התובעים, המאזניים הינן שקולות: מחד, מושכלות יסוד הינן שמקום בו תביעה נדחית/נמחקת, יוטלו הוצאות.

לצד זאת, ולאור האמור לעיל, ולפנים משורת הדין, ובגין הנסיבות הייחודיות אשר פורטו בבקשה, ולאור העובדה כי לא היה בתיק כל מעש של ממש מאז החלטתי בעניין תיקון כתב התביעה, איני עושה צו להוצאות בגין הבקשה למחיקת התובענה, אשר התובעים כעת עותרים לה. סוף דבר הנני מורה על מחיקת התובענה, כמבוקש.

הבקשה להשבת הוצאות בגין החלטתי מיום ה- 11/8/19 נדחית.

כמו כן, הבהירו התובעים כי רק בדיעבד התחוור להם שבתאריך 21.12.2017 רשות העתיקות שלחה אל הנתבע מכתב דרישה לתשלום אגרה נוספת בסך של 27,000 ₪ בשל הצורך לבצע עבודות חפירה נוספות במקום ("חפירות הצלה"), לאחר שאותרו במקרקעין עתיקות, עצמות ושרידים ארכיטקטוניים.

התובעים טוענים כי המנעותו של הנתבע מלקיים את הנחיותיה של רשות העתיקות בלמה כל אפשרות לקבלת היתר הבנייה מטעמה של וועדת השימור, בשל היותה תנאי הכרחי לצורך אישור התוכנית, וכי בשל מצב דברים זה היתנהל בין הצדדים מו"מ ממושך לפיתרון המחלוקות אשר התגלעו ביניהם.

...

סוף דבר : תביעת התובעים מתקבלת בחלקה ואילו תביעת הנתבע נדחית.

אני מחייב את הנתבע להשיב לתובעים את הסכומים המעוכבים בידיו 460,000 ₪, כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסך של הפיצויים מוסכמים בסך של 360,000 ₪, כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף לכל האמור, דן טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר פירוט העולה כדי העדר עילה; מחמת אי-צרופם של כל בעלי-המניות הנוכחיים בחברת דן להליך על אף שהסעדים המבוקשים בתובענה צפויים לפגוע בזכויותיהם; וכן מחמת שלא שולמה אגרה עבור הסעד של השבת המניות.

על-כל-פנים, ספק אם צרופם של בעלי-המניות הנוספים הוא הכרחי, ואין מקום לבחון נושא זה בשלב הנוכחי של הדיון.

...

בכתב התביעה טענו המשיבים כי יש לקבל את התביעה לאור תביעה אחרת שהוגשה בשנת 2008 על ידי 24 תובעים אחרים (להלן: "קבוצת עופר ניב") שהיו אף הם בעבר בעלי-מניות בדן (להלן: "תביעת קבוצת עופר ניב" או "התביעה הקודמת")).

מסקנה זו יפה ביתר שאת ככל שמדובר בטענות למצגי שווא, הטעיה ותרמית שלגביהן ישנה חובת פירוט מוגברת בהתאם לתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

היעדר צירוף בעלי הדין הרלוונטיים דן טענה עוד כי יש לסלק את התביעה על הסף שכן המשיבים לא צירפו אליה את כל בעלי-המניות הנוכחיים של דן. לטענתה, צירופם להליך נדרש משום שאם יתקבלו הסעדים הנתבעים על-ידי המשיבים, בעלי-מניות אלה עלולים להיפגע כתוצאה מכך, שכן סעד ההשבה למשיבים ידלל את אחזקותיהם, ופיצוי המשיבים בסכום הדיווידנדים, יגרע סכומי כסף מקופתה של דן. אינני מקבלת את הטענה.

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף נדחית, בכפוף לכל האמור לעיל בהחלטה זו. המשיבים ימציאו את ההחלטה הנוכחית ואת כתב התביעה לפרקליטות, שתביע את עמדתה בנושא האגרה תוך 20 יום מהמועד בו יומצאו לה כל המסמכים הרלוונטיים בהקשר זה. לאור התוצאה בהחלטה – אינני עושה צו להוצאות.

המבקשים הגישו בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת אי-תשלום אגרה, ולחלופין, לחיוב המשיב בתשלום אגרה נוספת.

ודוק: אין קשר הכרחי בין המועד שבו התקבלו או יתקבלו הטובין, לבין קיומו של אינטרס לגיטימי לבירור התביעה כתביעה לצוו הצהרתי דוקא.

...

מן הכלל אל הפרט יישום הלכות אלה על ענייננו מוליך למסקנה כי יש לקבל, כאמור, את הערעור באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

במצב דברים זה, אין מנוס מהקביעה שמדובר בסעדים כספיים שיש להעריכם ולשלם בגינם אגרה מתאימה.

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שנקבע שהסעדים המתוארים בסעיפים 28 ו-30 לכתב התביעה הם סעדים כספיים.

סעיף 218 לחוק התיכנון והבניה קובע כי: "בית המשפט יצווה על הנשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל על עבירה לפי פרק זה ולחיוב בהוצאות המשפט, לשלם את האגרה או את תשלום החובה האחר הקשורים בעבירה ושהנשפט חייב בתשלומם אותה שעה מכוח חוק זה וטרם שילם אותם, ואם היתה העבירה בקשר לעבודה או לשימוש הטעונים היתר לפי חוק זה – אותן אגרות או תשלומי חובה אחרים שיהיו מגיעים ממנו מכוח חוק זה אותה שעה אילו ניתן ההיתר". תשלום אגרה הוא תנאי הכרחי על מנת לקבל היתר.

...

משכך, איני מקבלת את טענת המערערים כי מרגע שזוכו מעבירות בניה אינם מחויבים בתשלום אגרת בניה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית ערעור 64403-01-22 וקבלת ערעור 26904-01-22 רק לעניין תשלום אגרה.

המערערים ישלמו את אגרת הבניה בתום 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד ההשבה בפועל.