אגרה בתביעה למתן פסק דין הצהרתי נגד רשות המיסים

בתמצית, תחילת ההליכים, בתובענה אשר הוגשה בבית-משפט השלום בירושלים (ת"א 47088-08-15), לסילוק יד ומתן צו מניעה זמני לבצוע עבודות בניה במקרקעין, בהמשך, לאחר שניתן סעד זמני, הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה, שנדחתה (רע"א 2716-09-15).

ביום 4.3.2019, על-פי התנאים לחידוש ההליכים, כפי שנקבעו בגדרי ההסדר הדיוני ומהשלב בו הופסקו, הגישו התובעים את התובענה שלפניי, ת"א 6128-03-19, כנגד הנתבע, למתן פסק-דין הצהרתי ולסילוק יד מהמקרקעין, כפי שנטען מלכתחילה במסגרת ת"א 28187-09-15.

בנוסף, ובתמיכה לרכישת הזכויות, הגיש התובע דיווח כדין לרשויות המיסים ותשלום אגרות "קו ביניין" לעירייה (נספחים א7-א9, א13, א14 לתצהירו).

...

עם זאת, למען הסר ספק, נחה דעתי לבחון את העברת הזכויות במקרקעין מרדואן לבנו עותמאן ורכישת הזכויות על-ידי התובע.

לאור האמור, במארג הראיות בתיק, ומכל הטעמים שהובאו, שוכנעתי כי התובע רכש כדין את הזכויות במקרקעין, על-פי הסכם המכר שנחתם ביום 2.1.1997.

אשר על כן, בתובענה שלפניי, ובהינתן כי הזכויות במקרקעין הנטענות על-ידי צדדים שלישיים במסגרת ת"א 22999-01-16, לא הוכרעו והתובענה בעניינם הופסקה, כאמור, ועד למתן פסק הדין בהליך שלפניי, הנני נעתר ונותן צו הצהרתי (ביחסים שבין התובעים לנתבע בלבד), לפיו התובעים הינם בעלי הזכויות ביחס למקרקעין, כמפורט בכתב-התביעה המתוקן.

התובע הגיש תביעה זו, למתן פסק דין הצהרתי לפיו איננו חייב לנתבעת, עריית באר שבע (להלן: "הערייה"), סכום בסך 29,560 ₪, בו חוייב כהוצאות בהליכים משפטיים שניהלה נגדו הערייה בגין אגרת שלוט, במסגרת ת"א (של' ב"ש) 15112-03-15 וערעור עליו ע"א (מח' ב"ש) 1895-01-20.

העידר ניקיון הכפיים יכול לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים, כגון ניצול לרעה של הליכי המשפט, שהוי מצד המבקשים או הסתרת עובדות מהותיות, והוא עשוי בנסיבות מסויימות למנוע מתן פסק דין הצהרתי (ע"א 8986/10 שהאב חמד מנאסרה נ' אבו ליל ח'אלד סעיד עבד אלרחים (21.01.2013)‏‏ ; ר' גם: ה"פ (מחוזי ת"א) 49026-06-19 אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' רשות המסים אגף המכס והמע"מ (נבו 20.07.2020)‏‏ פסקות 23 – 28 לפסה"ד).

...

סיכומו של דבר נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה.

התביעה נדחית אפוא.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחה והוצאות התובענה בשיעור כולל של 5,000 ₪.

בתביעתה עותרת היא למתן פסק דין הצהרתי לפיו יוותרו בבעלותה זכויות בעלות המשקפות שטח של 32.94 מ"ר בדירה.

כמו כן, לטענת המבקשים, "ככל הידוע להם", חלק מבעלי המניות הרשומים אינם בין החיים; לא נמצא מידע על מינהלי החברה הרשומים, ולא נימצאו נתונים על אישור ניהול ספרים ברשות המסים.

המבקשים מבססים טענה זו על נסח רשם החברות, ועל אותו "דו"ח חקירה כלכלית", המורכב מגבב מסמכים בלתי חתומים ואשר מקורו, מעמדו ותוכנו מוטלים בספק רב, והם אינם מהוים עדות להעדר יכולת כלכלית; המשיבה הציגה מסמכים המעידים על שינוי תקנות החברה מיום 6.5.15 ביחס לזהות עדכנית של מנהליה וכן אישור על תשלום אגרה לשנת 2022; כמו כן, טוען בא כוח המשיבה שרשימת תיקי בית המשפט אליה מפנים המבקשים אינה מעלה כל ממצא שלילי נגד המשיבה או מנהליה; מנגד, "העלימו" המבקשים מידע אודות הליך משפטי בו זכה מנהל המשיבה בתביעה בסך של כ - 1 מיליון ₪.

...

על כן, הנני מחליט לדחות את הבקשה.

אשר על כל האמור לעיל הנני מחליט כדלקמן: (ב) הנני דוחה את הבקשה.

(ב) הנני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 5,850 ₪.

לפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי ובהתאם לו התובעים, שהם יורשי המנוחה לאה בן לולו ז"ל (ת.ז. 070365010) שנפטרה ביום 10/5/21 (להלן: "המנוחה"), הם בעלי הזכויות בחלק המהוה 70/32660 במקרקעין הידועים כחלקה 5 בגוש 6979 (להלן: "החלק במקרקעין").

עוד הובהר בנוגע לסעד אשר התבקש כי, ככל שבית המשפט ימצא כי יש מקום להורות על שינוי הרישום בפנקסי המקרקעין, הרי שבית המשפט התבקש להורות כי שינוי זה יתבצע בכפוף להמצאת אישורים מטעם רשויות המס הרלוואנטיות בדבר תשלום מיסים, אגרות ובצוע שאר תשלומי החובה המוטלים על פי כל דין בגין הסעד אותו יקבע בית המשפט ובכפוף לנהלי המירשם והוראות כל דין.

עוד העיד עד זה כי אביו נתן במתנה לאימו את שני הבתים מכיוון שההורים שלו התגרשו, אביו השאיר את אמו לטפל בתשעה ילדים ועל מנת שאביו יקבל גט. בסיום אותו דיון ראשית, נמחקה התביעה כנגד רשות הרישום.

...

השאלה הראשונה – שאלת הזהות בין המוכר לפי הסכם המכר לבין הבעלים הרשום של המקרקעין – לאחר שבחנתי את הראיות אשר הוצגו בפני, נחה דעתי כי כבאזה לטיף נסים בן ציון הרשום כבעלים של 70/32660 מהזכויות בחלקה 5 בגוש 6979 ללא אמצעי זיהוי, הוא נסים לטיף חבזה/חבסה ששם אביו ציון אשר נשא ת.ז. מספר 276421 ואשר בעת פטירתו מספר תעודת הזהות שלו היה 072764210 והוא זה המופיע כמוכר בהסכם המכר נשוא הדיון, אשר במסגרתו נמכרו הזכויות בחלק המקרקעין לחלוף לטיף ז"ל. קביעתי זו מושתתת ראש וראשונה על עמדת האפוטרופוס הכללי ולפיה, בהתאם לנתוני מרשם האוכלוסין, התגורר בעבר מר ניסים חבסה אשר תעודת הזהות שלו: 072764210, בכתובת הנכס ברחוב כג' 8 בשכונת התקווה.

סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט הנני קובעת כי מר כבאזה לטיף נסים בן ציון הרשום כבעלים של 70/32660 מהזכויות בחלקה 5 בגוש 6979 ללא אמצעי זיהוי, הוא נסים לטיף חבזה/חבסה ששם אביו ציון אשר נשא ת.ז. מספר 276421 ואשר בעת פטירתו מספר תעודת הזהות שלו היה 072764210 והוא זה המופיע כמוכר בהסכם המכר נשוא הדיון, אשר במסגרתו נמכרו הזכויות בחלק המקרקעין לחלוף לטיף ז"ל. עוד הנני קובעת כי הסכם המכר במסגרתו נמכרו הזכויות לחלוף לטיף ז"ל הוא אותנטי ויש ליתן לו תוקף וכן, הנני קובעת כי בהמשך לכך אמנם הועברו הזכויות בחלק המקרקעין נשוא הדיון מהרוכש על פי הסכם המכר- לטיף אלוף אשר שינה שמו למנשה אלוף – למנוחה- לאה בן לולו ז"ל, אשר זכויותיה הועברו בהתאם לצו קיום צוואה מיום 26/7/21 לתובעים.

לאור כל האמור הנני קובעת כי התובעים זכאים להירשם כבעלי הזכויות בחלק המקרקעין המהווה 70/32660 בחלקה 5 בגוש 6979 וזאת, במקום רישומו של כבאזה לטיף נסים בן ציון.

אלה הן העובדות הדרושות: ביום 14.11.22, התובע הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו התובע וה"ה צבי נווה, חנה אלישביץ, רינה לופי, מאיר הדד הם בעלי זכויות החכירה של דירה ברחוב איציק מנגר 5 קריית חיים חלקה 26 גוש 11572 (להלן: "הדירה"), וכן לצוו המורה לרשם המקרקעין לרשום את הזכויות בדירה על שמם.

התובע טוען, כי הנתבעות מקשות ללא צורך וכי הוא והמבקשים זכו בדירה בירושה לאחר שתי עיסקאות מכר שלא נרשמו בלישכת רישום המקרקעין אך דווחו לרשות המיסים ודי בכך כדי לקבוע עובדה מוגמרת וליתן פסק דין כמבוקש.

צעדים אלה ינקוט רק המעוניין בדבר, ואין להגדיר כך את הבורר עצמו; וכן אין מקום להוצאת צוים כלשהם נגד בנו של הנפטר או בני משפחתו האחרים, אשר אינם במעמד של "יורשים" עד למתן צו הקובע את זהותם, והם כשלעצמם אינם חייבים להוציא צו ירושה.

כמו כן, מורה על השבת האגרה בהתאם לתקנות.

...

משכך, לשיטת הנתבעות טרם בשלה העת להיעתר למבוקש.

לשיטת התובע, מחיקת התביעה תוביל "לסחבת מיותרת". לאחר עיון מוחלט, כי דין התביעה מחיקה.

היה על התובע לעשות את כל האמור לעיל עובר להגשת התביעה ולא תוך כדי ניהולה.