מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אגודה שיתופית חייבת לאפשר שוויון הזדמנויות לחברות

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפנינו תביעתה של גב' ענת דרך אגבר (להלן: "התובעת") כנגד גב' מור מאירה (להלן: "הנתבעת") בשל פיטוריה לאחר חזרה מחופשת הלידה, ללא עריכת שימוע ובנגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ולחוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שויון הזדמנויות בעבודה").
הפסיקה הכירה במשמעויות הכלכליות מרחיקות הילכת שעשויות להיות להסכם עבודה לתקופה קצובה, ולכן קבעה כי הסכם כאמור חייב להיות חד משמעי וברור.
עוד נפסק בעיניין ישקר ובדב"ע נה/3-91 ב.ג. פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ - זהבה שטול, פד"ע כח 421 (1995), כי לאור העובדה שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה הוא החריג לכלל, הרי שנטל ההוכחה מוטל על הטוען לקיומו.
סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע, כדלהלן: "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו." בע"א 4628/93 מדינת ישראל - אפרופים שיכון וייזום בע"מ, פ"ד מט (2) 265 (1995) (להלן: "הילכת אפרופים"), נקבע כי הדרך לאיתור אומד דעתם הסובייקטיבי של צדדים לחוזה הנה באמצעות שיטה פרשנית חד-שלבית, הכוללת בחינה במקביל של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו, "תוך יצירת חזקה הנתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה". פסיקת בית המשפט העליון אשררה את הילכת אפרופים כרלוונטית ותקפה גם לנוסחו של סעיף 25(א) לאחר התיקון, וכך נפסק ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי - סהר חברה לתביעות בע"מ, 26.2.12: "חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית - ניתנת לסתירה - שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה - עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי." מן הכלל אל הפרט הסכם העבודה בין הצדדים נחתם, כאמור, בתאריך 16.12.15.
לשון ההסכם (סעיף 7) היא כזו המאפשרת את ביטול ההסכם בהתאם לחוק הודעה מוקדמת ואין כל היתייחסות לסיום קבוע של ההסכם בתאריך מסוים או עם קרות ארוע מסוים.
...
לטעמנו, הצעת הנתבעת לתובעת לחזור לעבודה ולמנוע את העימות המשפטי הייתה הצעה אמיתית וכנה וחבל שהתובעת סירבה לכך ובחרה לפנות להליך המשפטי.
בכל מקרה, אנו סבורים (ונאמר זאת במלוא הזהירות) כי התנהלות התובעת כלפי הנתבעת לא הייתה תמת לב (ראו דבריה בחקירה הנגדית "בסופו של דבר שיקרתי. כי לא התכוונתי בעצם לעמוד מאחורי ההתחייבות הזאת שלי" עמ' 11 לפ' ש' 30) ולבית הדין ביקורת על דרך התנהלות זו שאינה ראוייה.
סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

אקדמה: הרשאי אדם שזכה במיגרש במסגרת הרחבת מושב, לצורך הקמת בית למגוריו במושב, למסור את זכויותיו לאחר, ולחייב את ועד האגודה של המושב להמליץ על המכירה? העובדות: מושב רמות המנוהל על ידי האגודה השיתופית – המשיבה, הנו מושב הממוקם ברמת הגולן – צופה לכנרת – באיזור אשר הוכרז כאיזור "עדיפות לאומית" – על פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל.
כמו כן הם התקשרו בחוזה לפיתוח המקרקעין עם החברה הכלכלית לישובי הגולן בע"מ, שכונה "הסכם משתכן", במסגרתו היה עליהם לשלם את דמי הפיתוח והתשתיות הנוגעים לשכונת ההרחבה בסך של 118,155 ₪ וכן סך 45,949 ₪ עבור פיתוח המיגרש.
האגודה מחוייבת לפעול בשויון ובהגינות כלפי המבקשים, ללא הפליה וללא שיקולםי זרים "תוך מתן היזדמנות לתחרות בתנאים של שויון". חובה זו מוטלת על המשיבה כגוף דו מהותי, החבה חובה בתחום המשפט הצבורי.
האגודה מחוייבת לגבות את הסכומים שאושרו, ואין היא רשאית לאפשר, בין בעצמה ובין כל מי מטעמה, לגבות כספים נוספים בתמורה למגרש הרחבה במידה והאגודה תמליץ על מועמד אשר "רכש" את הזכויות במיגרש ממועמד קודם, הרי היא עצמה מאפשרת עשיית מסחר אסור במגרשים אלה.
...
מעמדה של ההסתדרות הציונית דומה למעמדה של הסוכנות היהודית כגורם מיישב, אשר פעילותו אמורה להשתלב במדיניות חלוקת הקרקעות הכללית במדינה, הנקבעת בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, כפי שמצאנו בפסק הדין בע"א 1257/01 הנ"ל: "הסוכנות היהודית הינה גורם מיישב אשר מעמדו בכל הקשור להקצאת קרקעות הוסדר בהחלטה מס' 14 של מועצת מקרקעי ישראל. מנוסחה של החלטה זו עולה כי אף שהסוכנות מעורבת בהליך ההחכרה של הקרקע החקלאית, זו נעשית על-פי קווי המדיניות של מועצת מקרקעי ישראל ובכפיפות לה. עקרונות מדיניות אלה באים לידי ביטוי גם בחוזה התלת-צדדי, בין המינהל, הסוכנות והאגודה. הסוכנות כגורם מיישב משתלבת במדיניות הקרקעות אשר נקבעת על-ידי הרשות המוסמכת, ואין היא בעלת מעמד לפעול בניגוד לה." (עמוד 644).
סבורני כי במקרה שלפנינו, פעל המושב כראוי.
התובענה נדחית.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2014 בעליון נפסק כדקלמן:

האם בכך פוגע החוק בזכות חוקתית של העותרות? הזכות לאוטונומיה ובכללה זכותו של האדם על גופו מצויה ב"גרעין הקשה" של הזכות החוקתית לכבוד (ראו: רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 525 (1995); ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526, 571 (1999) (להלן: עניין דעקה); ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) 13, 48 (2005); ע"א 4576/08 בן-צבי נ' היס, פסקה 25 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (7.7.2011); ע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי נ' עיזבון המנוח ראבי, פסקה 33 (4.12.2011); ע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים, פסקה 31 (5.3.2012)).
איני מציעה גם במסגרת חוות דעת זו להכריע בשאלת קיומה של זכות חוקתית של זוגות חד-מיניים כי יתאפשר להם שימוש שוויוני בטכניקות הולדה מלאכותיות בדומה לזוגות הטרוסקסואלים (ראו עע"ם 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עריית ירושלים, פסקה 40 (14.9.10) (להלן: עניין הבית הפתוח)).
על מעביד נאסר להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה על רקע נטייתם המינית (סעיף 2(א) לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988).
מכל מקום, קיומם של הליכי חקיקה עכשוויים להרחבת מעגל הזכאות הקיים בחוק הפונדקאיות מצדיק מטבע הדברים ובצו השכל הישר ריסון שפוטי בבית משפט זה, כדי שלא לזנב במחוקק (פסקה 17 לפסק דינה של השופטת חיות; בג"ץ 9682/10 מילועוף אנטגרציית פטם אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' שר החקלאות - משרד החקלאות ופיתוח הכפר (2011)).
השופטת א' פרוקצ'יה עמדה שם על המורכבות הטמונה בשאלה אם קיימת זכות לפרט לחייב את המדינה לסייע לו בתהליך יצירת הורות: "השאלה בזוית אחרת היא האם מהזכות החוקתית לחיי מישפחה והורות, הנתונה לכל אדם באשר הוא, נגזרת גם הזכות לחייב את המדינה לנקוט פעולה כדי לאפשרה מקום שאדם אינו מסוגל, או אינו רוצה להגשימה באופן טבעי, למשל בדרך של אימוץ, או באמצעות פונדקאיות, או בהפרייה חוץ-גופית. האם העידר פעולה מצד המדינה שקולה כ'פגיעה' שחוקיותה נבחנת על-פי פיסקת ההגבלה? שאלות אלה הן מורכבות ורבות פנים. הן נוגעות בזיקה שבין הזכות החוקתית לבין האמצעים הנתונים בידי אדם למימושה של הזכות. הן מעלות סוגיות בעלות השלכות נרחבות, נורמאטיביות, מוסריות, חברתיות, ואחרות. הגישות לפתרונן נתונות להשפעות הזמן, המקום והנסיבות...
...
האחראית הארצית על תחום הפונדקאות הוסיפה וציינה בתשובתה כי צוות שמונה במשרד הבריאות לצורך בחינה ויישום של המלצות ועדת מור יוסף טרם סיים את עבודתו ומכאן שלא ניתן בעת הזו להיעתר לבקשתה של ליאת.
לגבי החלופה האלטרנטיבית, שהועלתה ע"י חברתי, השופטת (בדימ') ע' ארבל, ככל שהיא מקורית ויצירתית, והיא אמנם כזו – אף היא מקובלת עלי.
לסיכום – אף שהדרך לתוצאה בה צידדנו, חברותי ואני, שונה בהנמקה, הרי שכולנו סברנו שדין עתירת העותרות להתקבל.
דבר זה יש בו גם אישור להשקפתי הכללית כי אם בירור של סוגיות משפטיות בסיסיות – מנקודות ראות נבדלות של דינים נפרדים הבאים בחשבון – מוביל, בכל נתיב, למסקנה דומה – אות וסימן הוא שמכח תורת המשפט הכללית התוצאה נכונה (עיינו: פסק דיני ב-ע"א 4244/12 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' ניצב אפרים ברכה (19.02.2014), שם בפיסקה 35).

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2006 בעליון נפסק כדקלמן:

מאותה עת, "חוק-יסוד: חופש העיסוק... העניק לזכות זו הכרה חוקתית פורמאלית ומעמד על-חוקי. היא הפכה לזכות יסוד מוגנת, העומדת על רמה נורמאטיבית גבוהה יותר מדבר חקיקה רגיל, או מהמשפט המקובל נוסח ישראלי" (ע"א 239/92 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' משיח, פ"ד מח(2) 66, 71).
בבסיסו של חופש זה עומדת התחרות בין פרטים, "בזכות האמורה (חופש העיסוק) מצויים היבטים נוספים, שהחשובים שבהם הם חופש התחרות ושויון ההזדמנויות" (בג"ץ 28/94 צרפתי נ' שר הבריאות פ"ד מט(3) 804, 817).
זאת מן הטעם כי חיי אדם בחברה אנושית מחייבים הכרה גם בזכויות נוגדות של פרטים אחרים וכיבוד אינטרסים צבוריים כלליים, שנועדו לאפשר חיים בצוותא.
עמד על כך בית המשפט באמרו: "מדינה מודרנית חייבת לדאוג בראש ובראשונה לאינטרסים של הציבור הרחב... בענין קיומם של שירותים צבוריים חיוניים. כדי לאפשר את קיומם וסיפוקם במחיר שווה לכל נפש (או ללא תמורה כלשהיא), חייב המחוקק, לפעמים, ליצור מונופולין ולקיים מונופולין זה בידי המדינה" (בג"ץ 542/76 קונסורטיום אינטרנשיונאל בע"מ נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות, פ"ד לא(3) 477, 489-488 (השופט אשר)).
...
הכרעה דין עתירת המועצה להידחות.
לאור טעמים אלה, סירובו של שר הפנים לאשר את בקשת המועצה לפצל את האגרה המוטלת על פי חוק העזר לאגרות נפרדות של גידול ושחיטה של חזירים, בדין יסודו, ודין עתירת המועצה להידחות.
הביטול יחול מכאן ולהבא, ויכנס לתוקפו בתום 3 חודשים ממועד מתן פסק דין זה. עתירת המועצה בבג"ץ 9720/03 נדחית.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2012 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בהחלטת ביניים ביקש בית הדין משירות המבחן לבדוק האם ישנה אפשרות להטיל על החברה צו שיהיה שווה ערך לצוו שירות לתועלת הציבור, ויאפשר – בהתקיים התנאים הנדרשים – את ביטול הרשעתה.
תשובת שירות המבחן הייתה כי "מומחיותו ומקצועיותו של שירות המבחן מיתמקדת בהתאמת חלופות ענישה לאדם אינדיבידואלי תוך היתחשבות ברקעו האישי, מאפייניו, נקודות החוזק והחולשה שלו... לשירות המבחן אין מומחיות בהתאמת ענישה לחברה או לכל גוף משפטי אחר". לאור תשובה זו, שוכנע בית הדין כי אין אפשרות מעשית להטיל על החברה חלופת ענישה שוות ערך לצוו שירות לתועלת הציבור, כאשר "השיקולים העקריים שמאחורי ביטול הרשעה לפי סעיף 192א'... הנם שקולי שקום, שאינם מתקיימים כאשר מדובר בחברה בע"מ". לאור זאת, נותרה הרשעתה של החברה על כנה, והוטל עליה קנס בסך של 25,000 ש"ח. בנוסף חויבה לשלם פיצוי כספי בסך 5,000 ש"ח למתלוננת, ולחתום על התחייבות, בגובה הקנס המקסימלי, להמנע מבצוע העבירות המפורטות בכתב האישום למשך שלוש שנים.
בפסיקה הודגש, בנוגע להיבטיו האזרחיים של סעיף 2 לחוק שויון ההזדמנויות, כי "לכוונה והרצון להפלות אין רלוואנטיות בבחינת קיומה של הפליה, התוצאה היא הרלוואנטית" (ע"ע 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי, מיום 2.10.11).
בהקשר זה קיימת שאלה, האם שינוי מהותי בעבירה שחוקקה טרם תיקון 39 הופך את העבירה לעבירה "חדשה" לצורך סעיף 22(א) לחוק העונשין (לפסיקה אזורית שנתנה תשובה חיובית לכך ראו למשל את הע"ז (נצ') 1048/09 מדינת ישראל – איכרי ראש פינה אגודה שיתופית חקלאית, מיום 25.8.11 וכן את פסק הדין בתיק הע"ז (נצ') 1256/08 מדינת ישראל – מיכאל בדוח, מיום 20.5.10, אשר בוטל על ידי בית דין זה במסגרת העירעור – ע"פ 8060-07-10 מדינת ישראל – מיכאל בדוח, מיום 7.3.11).
נוכח כל האמור לעיל, משקבענו כי סעיף 2 לחוק שויון ההזדמנויות אינו מהוה עבירה מסוג אחריות קפידה, אך הוכח כי כהן וסרפר מהוים - בכל הנוגע לעבירה זו - אורגאנים של החברה, הרי שדינה של הרשעת החברה - אשר התבססה על מעשיהם של כהן וסרפר ומצבם הנפשי - להתאשר.
...
בנסיבות המקרה, ומבלי צורך לקבוע מסמרות בשאלה העקרונית, לא שוכנענו כי הגדלת הקנס כשלעצמה מצדיקה לראות בעבירה ככזו שחוקקה לאחר תיקון 39.
נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו.
שוכנענו כי יש לראות בפעולותיהם ומצבם הנפשי של כהן וסרפר כפעולותיה ומצבה הנפשי של החברה, ומטעם זה יש לאשר את הרשעתה כפי שנעשתה בשלב הכרעת הדין על ידי בית הדין האזורי.
במקביל לכך, ומהטעמים המפורטים לעיל, שוכנענו כי יש לבטל את ההרשעה בשלב גזר הדין, ולהטיל על החברה ענישה ללא הרשעה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו