אבעיה: חובת ניכוי דמי טיפול ארגוני מקצועי

מטבע הדברים, לאירגון עובדים מצטרפים בחתימה על טופס מיוחד והוכחת תשלום דמי חבר גרידא איננה מספקת מאחר ויתכנו מקרים בהם מנוכים דמי חבר (ודמי טפול חובה) לפי כללי העבודה הנהוגים במקום העבודה ולא מן הנמנעות שקיימת בעייתיות משפטית ביישום חובה זו. אין לעשות גזירה שווה לעניין הצטרפות לאירגון עובדים רגיל להצטרפות או לחברות באירגון עובדים מקצועי, אין הבא מן הדין להיות כנדון.

...

נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה נוימן לאחר עיון מעמיק בחוות דעתו המקיפה של השופט אילן איטח (להלן - חוות הדעת) שוכנעתי שדין הערעור להידחות הן מהנימוקים שפורטו בפסק הדין דלמטה והן מנימוקים נוספים שאפרט להלן.

יפה בעיני קביעת ביה"ד לפיה "לא הוכח בענייננו כי נעשה שיח כלשהו בין נציגי הר"י לבין נציגי הרופאים המאוחדת ולא הובאה לנו כל ראיה בנדון.... לא שוכנענו כי הרצון לעבור ממשטר אישי למשטר קיבוצי ולנהל מו"מ להסכם קיבוצי בשל המעבר באה במסגרת פניה של רופאי מאוחדת תוך שיקוף רצונם בנדון". הכלל המשפטי לפיו ערכאת ערעור איננה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו – תקף כאן.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב וכנגד דעתו החולקת של נציג הציבור מר שלמה נוימן, הערעור מתקבל, כאמור בחוות דעתו של השופט אילן איטח.

רקע עובדתי ודיוני המבקש (להלן – "המרכז") הגיש "אבעיה" במסגרתה, התבקש בית הדין ליתן פסק דין ולחוות דעתו באבעיה, האם חובה על המרכז לנכות דמי טפול ארגוני מקצועי (להלן – "דמי טפול") המשיבים 2 עד 21 על מנת להעבירם למשיב 1 ובאיזה שיעור.

העקרון לפיו, לעובד נתונה זכות הבחירה באם להצטרף לאירגון העובדים אם לאו, עוגן בפועל אף בחקיקה , זאת כאשר חוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 בסעיף 25 (א) מכיר בזכות לנכות מהשכר דמי חבר מעובד שחבר באירגון עובדים ולחילופין לנכות דמי טפול מקצועי – אירגוני לטובת האירגון היציג משכרו של עובד שאיננו חבר באירגון עובדים.

...

לטעמנו, גם אם יש ממש בטענת הארגון בענין זה, הרי עצם החיוב בתשלום דמי טיפול בגובה שעד לסכום דמי החבר שנגבים, יש בו "לכפר" על אי קיום החובות שבמסגרת הארגונית.

העובדה כי מי שבחר שלא להצטרף לארגון יחויב לשלם בסופו של דבר סכום הזהה או אף נמוך מדמי החבר אין בה לטעמנו לפגוע באותה מטרה משותפת ולגרום לכך כי בעתיד יהססו אחרים מלהצטרף לשורות הארגון.

סיכום נוכח האמור, אנו מקבלים את עמדת המרכז האוניברסיטאי ואת עמדת המשיבים הרלוונטיים וקובעים, כי אין לנכות משכרם של המשיבים הרלוונטיים דמי טיפול ארגוני – מקצועי בשיעור העולה על גובה דמי החבר שנגבים מחברי הסגל שהצטרפו לארגון.

הכרת המדינה בדמי חבר כהוצאה מוכרת לצרכי מס היא תוצאה של תביעה ייצוגית שהגישה ההסתדרות כנגד המדינה במסגרתה דרשה מהמדינה להכיר בדמי חבר ודמי טפול אירגוני מקצועי המשולמים לה על ידי העובדים כ"הוצאה לשם ייצור הכנסה" וניכוי הוצאה זו מהשכר החייב במס של העובדים הכפופים להסכמים קבוציים (ר' ת"מ 142/06, בש"א 32673/06 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' מדינת ישראל ואח').

משכך טוענות המבקשות כי הגם שהחובה לשלם דמי חבר או דמי טפול חלה על עובדים בפועל ולא על גמלאים ,ולמרות שההסתדרות מודעת לכך שדמי החבר שהיא גובה מגמלאי קרנות הפנסיה הותיקות אינם מיועדים למימון "ארגון עובדים יציג" ואינם תורמים לשפור הכנסתם, היא ממשיכה לגבות דמי חבר מגמלאים אלו.

...

אשר על כן אין אנו סבורים כי יש הוראה חוקית המונעת מגמלאים שגמלתם משולמת מקרן פנסיה ליתן הרשאה לנכות דמי חבר מתוך גמלתם ולהעבירה להסתדרות.

למעלה מהדרוש נציין גם כי אין אנו מקבלים את טענת המבקשות בכל הנוגע לכך שהמשיבות 3-4 אינן רשאיות לנכות דמי חבר מקצבת הפנסיה כיון שה"'תקנון האחיד קובע בסעיף 75 את הניכויים המותרים ואינו מתיר ניכוי דמי חבר מגמלת פנסיה.

על כן אנו קובעים כי דין הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית להידחות.

התובעת והנתבע העידו שניהם, ומטעם הנתבע העידו גם גב' סמדר חטואל, עובדת לשעבר בתחנת הדלק, ומר ג'ף מגידו, מנהל איזור בחברת פז. יצוין כי בכתב התביעה כללה התובעת גם רכיב של דמי בגדי עבודה, אולם בסיכומיה הודיעה כי היא מוותרת על רכיב זה. דיון בזכויותיה של התובעת החזר נכויים שלא כדין סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, קובע רשימה סגורה של נכויים אותם רשאי מעסיק לנכות משכרו של העובד (כגון סכום שחובה לנכותו על פי חיקוק, דמי חבר באירגון עובדים, דמי טפול מקצועי-אירגוני, או תשלומים לקופת גמל).

...

במחלוקת בין הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל את טענותיה של התובעת.

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, התובעת זכאית לסכומים הבאים: א. החזר ניכויים שלא כדין - 1,386 ₪ ב. דמי הבראה - 1,409 ₪ ג. הפרשי פנסיה - 239 ₪ ד. שכר בגין ימי אבל - 307 ₪ ה. פדיון חופשה - 99 ₪ ו. דמי נסיעות - 4,743 ₪ ז. שכר בגין ישיבות צוות - 2,208 ₪ ח. פיצויי פיטורים - 3,360 ₪ הסכומים האמורים מסתכמים בסך של 13,751 ₪ ובקיזוז דמי החגים ששולמו כאמור ביתר בסך 81 ₪, על הנתבע לשלם לתובעת סך של 13,670 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.8.13 ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבע הגיש בקשה לביטול ההחלטה בנוגע לתשלום ההוצאות, והצדדים הסכימו כי במסגרת פסק הדין, תינתן החלטה גם בנוגע לעניין זה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש להותיר הוצאות אלו על כנן, לאור העובדה כי הנתבע ידע על ישיבת ההוכחות ובכל זאת נמנע מלהגיע מבלי לקבל את רשות בית הדין.

בנוסף, הואיל ומרבית מרכיבי התביעה התקבלו אולם בסכומים נמוכים יותר, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,250 ₪ (הכוללות את הסכום של 1,000 ₪ בו חויב הנתבע כאמור), וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪.

בהנתן שהמעסיקה בתיק שלפנינו הנה מעסיקה גדולה, המעסיקה אלפי עובדים, ובהנתן שכפי שציינו קודם לכן היא עצמה מכירה בהסתדרות הלאומית כארגון עובדים מוכר, ואף מעבירה לאירגון עובדים זה דמי חבר עבור חלק מעובדיה, אין צורך שנכריע בשאלה האם חובת הנכוי שבה עסקינן חלה גם על מעסיקים קטנים, וגם במקרים שבהם קיים ספק באשר להיותו של האירגון הפונה "ארגון עובדים", ואנו משאירים שאלה זו בצריך עיון (לדיון כללי יותר בשאלה האם נכון לעיתים להטיל חובות שונות על מעסיקים גדולים לעומת קטנים במשפט העבודה, ראו: רעות שמר בגס מעסיקים גדולים בדיני עבודה (נבו, 2017)); עשירית העובדה שהמעסיקה במקרה שלפנינו הפסיקה לחייב את העובדים התובעים בדמי טפול מקצועי-אירגוני, תוך שהיא מפנה בהקשר זה להוראת סעיף 25(3ב) לחוק הגנת השכר הקובעת כי אין להעביר משכרו של עובד דמי טפול מקצועי-אירגוני לאירגון היציג, במקרה שבו אותו עובד חבר ארגון עובדים אחר, מלמדת שהמעסיקה עצמה מכירה בהסתדרות הלאומית כארגון עובדים.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שהפרשנות הנכונה היא זו בה דוגלים התובעים, דהיינו שבנסיבות המקרה, ומבלי שיש בכך כדי לקבוע מסמרות ביחס לכל מקרה ומקרה, מוטלת היתה חובה על המעסיקה להעביר את דמי החבר של התובעים להסתדרות הלאומית.

פרשנות שכזו אינה תואמת, כך להבנתנו, את תכלית ההסדרים הקבועים בסעיפים 25(א)(3) ו- 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר, שהינם במפורש לעודד ולאפשר התארגנות עובדים, ולא לפגוע בה. למעשה, נדמה שאף שהמעסיקה הנתבעת מסכימה לכך, שכן היא עצמה טענה בסעיף 23 לסיכומיה כי "ברור... כי סעיף 25 לחוק הגנת השכר לא התכוון להוות דרך עוקפת כדי להימנע מתשלום דמי טיפול במסווה של חברות בארגון אחר". ונזכיר בקשר לכך את הטעם לאי-ניכוי דמי טיפול מקצועי ארגוני במקרה של חברות בארגון עובדים אחר, כפי שהובאו על ידי שר העבודה (דאז) יגאל אלון, כשהביא את הצעת החוק לקריאת ראשונה בכנסת, דברים שצוטטו בהסכמה בפסק דין עמית (שם): "תנאי לניכוי כמובן, שהעובד אינו חבר בשום ארגון עובדים. אם העובד מאורגן בארגון עובדים שאינו מוכר כארגון עובדים יציג על-פי החוק, יהיה פטור מתשלום דמי טיפול מקצועי-ארגוני, וזה מתוך עצם הערכה לעובד המוכן להתארגן". סוף דבר בקשת הצד מתקבלת, במובן זה שניתן צו הצהרתי שלפיו הנתבעת חייבת להעביר להסתדרות הלאומית את דמי החבר של התובעים 2 עד 9, וזאת רטרואקטיבית מהיום שבו הועברו אליה טפסי ההצטרפות ועד למועד סיום עבודתם אצלה, או סיום חברותם בהסתדרות הלאומית, לפי המוקדם.

הנתבעת תשלם לתובעת 1 הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי וריבית מהיום.

בנסיבות, ובהינתן שהתובעים כולם היו מיוצגים על ידי התובעת 1, לא מצאנו לעשות צו נוסף להוצאות לטובתם.