אבעיה לפי סעיף ט"ז לחוק הבוררות

על פי סעיף 8(2) לפקודה, בית המשפט יכול היה להתערב במהלך הבוררות ולצוות על הבורר להביא בפניו אבעיה.

חוק הבוררות ביטל את סמכותו זו של בית המשפט, והפניית אבעיה לבית המשפט תיעשה לפי שיקול דעתו של הבורר בלבד (סעיף ט"ז לחוק).

...

מסקנה זו מתחזקת בפרט נוכח העובדה, אותה ציין הבורר, שהסכם ייסוד השותפות קובע כי חובת הסודיות של שותף כלפי משנהו ניגפת מפניו של צו שיפוטי.

שלישית, גם טענות המבקשים בדבר הכרעת בית המשפט מבלי חקירת המצהיר מטעמם ובהתעלם מבקשתם למחוק תשובת נחמני, דינן להידחות.

המדובר בהכרעות דיוניות אשר ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן (ראו למשל: רע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' ליטבק נורז'יק, פסקה 12 (23.4.2013); רע"א 2570/08 מצדה חברה להנדסה בע"מ (בפירוק) נ' רהיטי צרעה בע"מ, פסקה 19 (23.3.2008), והמבקשים לא הצביעו על סיבה המצדיקה התערבות במקרה זה. סוף דבר, אם דעתי תישמע הערעור יידחה והמבקשים יישאו בהוצאות משיבה 1 בסך 15,000 ש"ח. השופט י' עמית: אני מסכים.

בקשה לדחייה על הסף של כתב האבעיה לטענת המשיב, בית הדין אינו מוסמך לידון בשאלת הפיצויים ועל כן יש לסלק את האבעיה על הסף, מהטעם שהמבקשים לא היה רשאים להגיש אבעיה לבית המשפט, שכן הוראות סעיף ט"ז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות מקנות את הסמכות לעשות כן רק לבורר עצמו.

כך גם קובעת הוראת תקנה 7 לתקנות סדר הדין בעינייני בוררות תשכ"ט-1968 לפיה, אבעיה תוגש לבית המשפט כשהיא חתומה על ידי הבורר וזו לשונה :"אבעיה תהא ערוכה כאמור בתקנות 321 לתקנות סדר הדין האזרחי, הבורר יחתום עליה והיא תוגש לבית המשפט בצרוף עותקים כמספר המשיבים " ואילו בקשת צד לפי חוק הבוררות תוגש בדרך של המרצה (על פי ס' 9 לתקנות סדרי הדין בעינייני בוררות) ולא בדרך של אבעיה.

...

יתרה מכך, גם שיקולי יעילות דיון (שלא לפצל את הדיון) והמגמה שלא להרבות בהליכים לאחר שבית הדין כבר דן בתיק מביאים אותי למסקנה כי בית הדין מוסמך לדון בשאלת הפיצויים לאחר שקבע כי התובע לא קנה את הדירה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני קובע כי לבית הדין לממונות ( הפועל היום תחת "הקדש בית החיים צפת " כך לפי הודעת המועצה הדתית צפת – נספח 2 לבקשה לדחייה על הסף ) סמכות לדון בשאלת הפיצויים.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות האבעיה בסכום כולל של 5000 ₪.

בפסק דינו של חברי השופט דראל (הנ"ל) נימנו כמה מהן: המרצת פתיחה (לדוגמא: בקשה להכריז על נכס כנכס של נספה שואה לפי סעיף 11 (א) לחוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006; בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ לפי תקנה 13(א) לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ו-1996; בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר גישור לפי תקנה 10(א) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993; ערעור על תוכנה של תעודת רשות לפי תקנה 3 לתקנות החברות הממשלתיות (ערעורים), התשל"ז-1977)); המרצה (לדוגמה: בקשה להעברת נכסים והתחייבויות לפי סעיף 9(א) לחוק הסדרי משפט [נוסח משולב], התש"ל-1970; בקשה להפיכת חברה לחברה ישראלית, לפי סעיף 10 לחוק האמור, בקשה לועדת ערר לפי סעיף 4ה(א) לחוק הזרעים, התשט"ז-1956; בקשה לערעור על קנס לפי סעיף 90 (ג) לפקודת מס הבולים; בקשה לערעור על ועדת העררים לפי סעיף 4 לתוספת לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]; בקשה לבית המשפט לעינייני מישפחה בעיניין שינוי או הוספת פרט רישום לפי סעיף 19ה(ב) לחוק מירשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965)) אבעיה (לדוגמה: תקנה 7 לתקנות סדרי הדין בעינייני בוררות, התשכ"ט-1969, סעיף 176 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, לפי סעיף 41 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969), סעיף ט"ז לתוספת לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968).

...

       על רקע האמור, את ההסדר הקבוע בתקנה 54 לתקנות החדשות יש להבין כמעגן חריג לכלל.

המסקנה המתבקשת היא כי היה על הנאמן להגיש כתב תביעה ערוך כדין, על כל המשתמע מכך.

המבקש הנו כב' השופט (בדימוס) איתן אורנשטיין (להלן: "הבורר") אשר פנה לביהמ"ש באבעיה לפי פרט ט"ז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 בעיניין שאלת סמכותו להכריע במחלוקת בין הצדדים.

על כן בבוא ביהמ"ש לשקול במקרה דנן האם לאפשר לבורר להכריע בסמכות נגררת בשאלת תוקפו של הסכם המייסדים האם לאו, עומדת לנגד עיני ביהמ"ש טובת הצדדים גרידא בהקשר היעילות הנדרשת לפתרון הסיכסוך באופן יעיל ומהיר מחוץ לכותלי ביהמ"ש, כאשר אי העתרות לכך תוביל בהכרח לתוצאה של גרירת ההליך לזמן רב יותר לצדדים וממילא לאי יעילות הליך הבוררות שכן משמעות הדבר היא לעצירת הליך הבוררות נשוא האבעיה, עד למינוי בורר בשאלת הסכם המייסדים (אם בכלל) והכרעה לעניין זה. על כן לאחר עיון בבקשת האבעיה וכן בכל כתבי הטענות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הבורר רשאי לצורך הכרעה בסכסוך הקונקרטי שבפניו להכריע בסמכות נגררת בשאלת תוקפו של "הסכם המייסדים", כאשר תוקף ההחלטה אינו אלא לצורך ההליך הספציפי הזה וממילא שאינו מחייב צדדים שאינם רלוואנטיים למחלוקת - ב-ת"א 239/01 אשורי נ' צרופה-מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ניתנה היתייחסות למצב זה: "אף שפסק הבוררות אינו יכול לחייב אלא את הצדדים לו, קיימת אפשרות שעקב קביעות כאלה, שעל דרך ההשוואה הן קביעות שבגררה (כפי שיש סמכות גם לבית-המשפט לעשות, על-פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-), ייפגעו כביכול זכויות של צד ג' שלא היה צד לדיון. ואולם אפשרות כזו היא נדירה, ויכול שתקרה על בסיס טעות עובדתית או טעות אחרת, שהרי ככלל, אין בכוחן לשנות את זכויותיו של צד ג' שאיננו בעל-דין בדיון. לאותם מקרים נדירים שמורה כמובן הזכות לצד שלישי, כפי שנשמרה גם בהסכם הבוררות הרלוואנטי, לנקוט הליך מתאים, לרבות פנייה למוסדות הבוררות המקיימים בירור בנושא התביעה שהובא בפניהם ולהביא גם את טענותיו". פ.ל.מ תשא בהוצאות מירב בסך 5,000 ₪.

...

דין טענות מירב להידחות.

[אורי גורן, בוררות (2018), עמ' 23-24] להרחבה ראו: רע"א 3024/18 טי.אם.אף מדיה פורס שותפות מוגבלת נ' נחמני צפריר בע"מ (12.6.18) סע' 13-18 שם; רע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ (4.11.09) סע' 29 שם. בשים לב לאמור לעיל, סבור אני כי ניתן, ואף רצוי, להחיל את סעיף 76 לחוק בתי המשפט ('סמכות נגררת') גם על הליכי בוררות.

על כן בבוא ביהמ"ש לשקול במקרה דנן האם לאפשר לבורר להכריע בסמכות נגררת בשאלת תוקפו של הסכם המייסדים האם לאו, עומדת לנגד עיני ביהמ"ש טובת הצדדים גרידא בהקשר היעילות הנדרשת לפיתרון הסכסוך באופן יעיל ומהיר מחוץ לכותלי ביהמ"ש, כאשר אי היעתרות לכך תוביל בהכרח לתוצאה של גרירת ההליך לזמן רב יותר לצדדים וממילא לאי יעילות הליך הבוררות שכן משמעות הדבר היא לעצירת הליך הבוררות נשוא האבעיה, עד למינוי בורר בשאלת הסכם המייסדים (אם בכלל) והכרעה לעניין זה. על כן לאחר עיון בבקשת האבעיה וכן בכל כתבי הטענות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הבורר רשאי לצורך הכרעה בסכסוך הקונקרטי שבפניו להכריע בסמכות נגררת בשאלת תוקפו של "הסכם המייסדים", כאשר תוקף ההחלטה אינו אלא לצורך ההליך הספציפי הזה וממילא שאינו מחייב צדדים שאינם רלוונטיים למחלוקת - ב-ת"א 239/01 אשורי נ' צרופה-מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ניתנה התייחסות למצב זה: "אף שפסק הבוררות אינו יכול לחייב אלא את הצדדים לו, קיימת אפשרות שעקב קביעות כאלה, שעל דרך ההשוואה הן קביעות שבגררה (כפי שיש סמכות גם לבית-המשפט לעשות, על-פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-), ייפגעו כביכול זכויות של צד ג' שלא היה צד לדיון. ואולם אפשרות כזו היא נדירה, ויכול שתקרה על בסיס טעות עובדתית או טעות אחרת, שהרי ככלל, אין בכוחן לשנות את זכויותיו של צד ג' שאיננו בעל-דין בדיון. לאותם מקרים נדירים שמורה כמובן הזכות לצד שלישי, כפי שנשמרה גם בהסכם הבוררות הרלוונטי, לנקוט הליך מתאים, לרבות פנייה למוסדות הבוררות המקיימים בירור בנושא התביעה שהובא בפניהם ולהביא גם את טענותיו". פ.ל.מ תשא בהוצאות מירב בסך 5,000 ₪.

לאחר מכן, ככל שהבורר לא השתכנע מטענותיו בסוגיית הסמכות (ואף לא השתכנע לפנות לבית המשפט בדרך של אבעיה, לפי פרט ט"ז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות), עומדות בפני אותו צד שתי חלופות דיוניות: החלופה הראשונה היא להמתין עד לסיום ההליך ולהגיש בקשה לביטול פסק הדין בעילה של חריגה מסמכות, לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות.

...

אחרת, נמצאנו מאפשרים לערער על החלטת ביניים של הבורר לגופה, כפי שהצדדים בענייננו חפצו לעשות.

אשר על כן, סבורני כי צדק בית המשפט בדחותו על הסף את תביעת המבקשת.

הערעור נדחה פה אחד.