אבחנה בין תקופת אי כושר לתאונת עבודה לחופשת מחלה

במהלך ההליך הודיע הנתבע כי הוא מסכים למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, כדלקמן: "הנתבע מסכים למינוי מומחה-יועץ רפואי בתחום רפואה פנימית על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה מיום 19/5/2019 לבין המפרצת שאובחנה בטחול של התובע ותקופת אי הכושר הנטענת בגינה (מיום 1/7/2019 ועד ליום 17/8/2019), וזאת על יסוד העובדות הבאות:

התובע אושפז ביום 24/6/2019 במרכז רפואי לגליל, עבר ניתוח כריתת טחול ביום 27/6/2019 ושוחרר לביתו ביום 1/7/2019 עם המלצה לחופשת מחלה של שלושה שבועות.

הנתבע דחה בהחלטה מיום 3/9/2019 את התביעה להכרה במפרצת של עורק הטחול כתאונת עבודה מיום 19/5/2019 וכן דחה את התביעה לתשלום דמי פגיעה בעד תקופת אי הכושר הנטענת שמיום 1/7/2019 ועד ליום 17/8/2019.

" אשר על כן, ולצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי – רפואי בין תאונת הדרכים לבין המפרצת, אנו ממנים מטעמו של בית הדין את ד"ר יעקב אסף, כמומחה לרפואה פנימית (להלן: "המומחה"), והוא מתבקש להשיב על השאלות הבאות, כדלקמן – מהו הליקוי/המחלה הפנימית ממנו סובל התובע, כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי/המחלה הפנימית ממנו סובל התובע, לבין תאונת הדרכים? וככל שכן – האם יש לאשר את תעודות אי-הכושר שניתנו לתובע בגינה? על מצבו הרפואי של התובע ניתן ללמוד מהמוצגים הבאים: א. תיק רפואי מקופת חולים לאומית (נ/1); ב. תיק רפואי מהמרכז הרפואי לגליל (נ/2); ג. מסמכים שצורפו להודעת הנתבע מיום 27.6.2021 (נ/3).

...

" אשר על כן, ולצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי – רפואי בין תאונת הדרכים לבין המפרצת, אנו ממנים מטעמו של בית הדין את ד"ר יעקב אסף, כמומחה לרפואה פנימית (להלן: "המומחה"), והוא מתבקש להשיב על השאלות הבאות, כדלקמן – מהו הליקוי/המחלה הפנימית ממנו סובל התובע, כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי/המחלה הפנימית ממנו סובל התובע, לבין תאונת הדרכים? וככל שכן – האם יש לאשר את תעודות אי-הכושר שניתנו לתובע בגינה? על מצבו הרפואי של התובע ניתן ללמוד מהמוצגים הבאים: א. תיק רפואי מקופת חולים לאומית (נ/1); ב. תיק רפואי מהמרכז הרפואי לגליל (נ/2); ג. מסמכים שצורפו להודעת הנתבע מיום 27.6.2021 (נ/3).

ככל שלא תוגשנה בקשות להפנות למומחה שאלות הבהרה, יקבלו הצדדים ארכה נוספת בת 15 ימים להגיש סיכומיהם או להשלים סיכומים שהוגשו, שאם לא כן הם יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות הדעת ולמתן פסק דין בהתאם.

ככלל, המומחה אשר מונה על ידי בית הדין, אינו בודק את בעל הדין שעניינו הופנה אליו, אלא אם המומחה מבקש זאת, או אם בעל הדין הגיש בקשה מנומקת בעניין זה לבית הדין ובית הדין נעתר לבקשה.

כלל הטיפולים במרפאת כאב ניתנו כהזרקות אפידורליות או הזרקות סלקטיביות תחת שיקוף לאבחנה של היצרות ספינלית ופוראמינלית מלווה צליעה לסירוגין – [כאן מצטט המומחה מתיעוד רפואי – א.א.] ככל שניתן להעריך קשר כלשהוא בין הארוע המתואר בעובדות המוסכמות ומצב התובע לאחר הארוע, ניתן לקבוע כי הארוע לא גרם ל"היצרות ספינלית" שהנו מצב מחלה (ואף מלווה כאב מקרין כבר 2009) שבעטיו אף טופל במרפאת כאב, אך יתכן וגרם להחמרה זמנית חולפת שהצדיקה אישורי מחלה/אי כושר לתקופה שלאחר סיום האישפוז האורתופדי (כפי שהומלץ בשחרור 7.5.17, שבועיים חופשת מחלה).

במקרה האחרון, ככל שיש צורך במינוי מומחה, ככלל השאלות מכוונות, כך נפסק בעיניין סיון[footnoteRef:1], "לבחינת קשר סיבתי שבין התאונה לבין תקופת אי הכושר - (ככל שהייתה תקופת אי כושר) – כולה או חלקה, או ההיזקקות לטפול רפואי, ולא לבחינת הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין מחלת מבוטח או ליקויו/נכותו – עניין שיש להשאיר לועדה הרפואית, ככל שהתאונה תוכר כפגיעה בעבודה". [1: עב"ל (ארצי) 26115-05-21 סיון - המוסד לביטוח לאומי (23.12.2021).

...

המוסד טען כי לאור תשובות ההברה הנוספות של המומחה יש לדחות את הערעור.

הכרעה לאחר שבחנו את כלל חומר התיק ואת טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

במהלך ההליך הודיע הנתבע כי הוא מסכים למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, כדלקמן: "הנתבע מסכים למינוי מומחה-יועץ רפואי בתחום רפואה פנימית על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה מיום 19/5/2019 לבין המפרצת שאובחנה בטחול של התובע ותקופת אי הכושר הנטענת בגינה (מיום 1/7/2019 ועד ליום 17/8/2019), וזאת על יסוד העובדות הבאות:

התובע אושפז ביום 24/6/2019 במרכז רפואי לגליל, עבר ניתוח כריתת טחול ביום 27/6/2019 ושוחרר לביתו ביום 1/7/2019 עם המלצה לחופשת מחלה של שלושה שבועות.

הנתבע דחה בהחלטה מיום 3/9/2019 את התביעה להכרה במפרצת של עורק הטחול כתאונת עבודה מיום 19/5/2019 וכן דחה את התביעה לתשלום דמי פגיעה בעד תקופת אי הכושר הנטענת שמיום 1/7/2019 ועד ליום 17/8/2019.

" אשר על כן, ולצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי – רפואי בין תאונת הדרכים לבין המפרצת, מינה בית הדין ביום 29.6.2021 את ד"ר יעקב אסף, כמומחה לרפואה פנימית (להלן: "המומחה"), והוא התבקש להשיב על השאלות הבאות, כדלקמן – מהו הליקוי/המחלה הפנימית ממנו סובל התובע, כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי/המחלה הפנימית ממנו סובל התובע, לבין תאונת הדרכים? וככל שכן – האם יש לאשר את תעודות אי-הכושר שניתנו לתובע בגינה? ביום 31.10.2021 הוגשה לתיק בית הדין חוות דעתו של המומחה, מאותו היום.

...

לא מצאתי כל מקום להתערב במסקנה זאת.

ברובד הרפואי, אשוב ואזכיר כי מדובר במסקנה שנמצאת בגדר שיקול דעתו של המומחה, ולא של התובע – במלוא הכבוד; ברובד העובדתי, הטענה כי "חגורת הבטיחות לחצה על בטנו וחזהו" חורגת מהתשתית העובדתית, וגם אינה מצוינת בסיכום האשפוז.

לסיכום – בנסיבות אלה, משלא נמצאה כל סיבה לשם קבלת בקשתו של התובע למינוי מומחה רפואי נוסף, ובהינתן אמות המידה בפסיקה למקרים שבהם תתקבל בקשה שכזו, ובהתאם לחוות הדעת המקיפות של המומחה – שבהן לא מצאתי כל פגם, כאמור לעיל, דין בקשתו של התובע להידחות.

התובע פונה באמבולנס לבית החולים ע"ש "וולפסון", שם אובחן בין היתר שבר בשורש כף יד שמאל.

מהמסמכים הרפואיים שצורפו לתצהירו של התובע עולה כי התובע עבר ניתוח ביום 20.10.19, וניתנה לו חופשת מחלה של חודש עד ליום 20.11.19.

העובדה כי מדובר בנפגע ללא השכלה או אישור עבודה, העובד בעבודה פיזית בניקיון, ובשים לאישורי המחלה שניתנו ע"י הרופא האורתופד בבית החולים, הוכח לבית המשפט כי התובע היה באי כושר מלא לתקופה של 4 חודשים ממועד התאונה.

...

לצורך הדיון כאן, ניתן להניח, כי קמה בנסיבות גם חובת זהירות קונקרטית והשאלה הדרושה הכרעה הינה האם הופרה חובת זהירות זו. בנסיבות המקרה דנן, אני סבור, כי המענה לשאלה זו הוא חיובי.

בנסיבות העניין, אני סבור כי נגרם לתובע בתקופת אי כושר המלא של 4 חודשים ממועד התאונה הפסד שכר לעבר, אותו אני מעריך ע"פ אומדנה בסכום גלובלי של 19,000 ₪.

כך, שאין בידי לקבל את הטענה לפיה הנכות התפקודית של התובע עולה על הנכות הרפואית.

על כן, סבור אני כי יש לפסוק לו פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד על דרך האומדנה סכום גלובלי, בסך 10,000 ₪, שיאפשר לתובע לכסות הוצאות אלה ככל שיידרש להן.

במהלך ההליך הודיע הנתבע כי הוא מסכים למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, כדלקמן: "הנתבע מסכים למינוי מומחה-יועץ רפואי בתחום רפואה פנימית על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה מיום 19/5/2019 לבין המפרצת שאובחנה בטחול של התובע ותקופת אי הכושר הנטענת בגינה (מיום 1/7/2019 ועד ליום 17/8/2019), וזאת על יסוד העובדות הבאות:

התובע אושפז ביום 24/6/2019 במרכז רפואי לגליל, עבר ניתוח כריתת טחול ביום 27/6/2019 ושוחרר לביתו ביום 1/7/2019 עם המלצה לחופשת מחלה של שלושה שבועות.

הנתבע דחה בהחלטה מיום 3/9/2019 את התביעה להכרה במפרצת של עורק הטחול כתאונת עבודה מיום 19/5/2019 וכן דחה את התביעה לתשלום דמי פגיעה בעד תקופת אי הכושר הנטענת שמיום 1/7/2019 ועד ליום 17/8/2019.

" אשר על כן, ולצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי – רפואי בין תאונת הדרכים לבין המפרצת, מינה בית הדין ביום 29.6.2021 את ד"ר יעקב אסף, כמומחה לרפואה פנימית (להלן: "המומחה"), והוא התבקש להשיב על השאלות הבאות, כדלקמן – מהו הליקוי/המחלה הפנימית ממנו סובל התובע, כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי/המחלה הפנימית ממנו סובל התובע, לבין תאונת הדרכים? וככל שכן – האם יש לאשר את תעודות אי-הכושר שניתנו לתובע בגינה? ביום 31.10.2021 הוגשה לתיק בית הדין חוות דעתו של המומחה, מאותו היום.

...

על כן, איננו יכולים לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח כדבעי את תביעתו, ושוכנענו כאמור לעיל, כי יש לקבל את חוות הדעת של המומחה.

זאת ועוד, נשוב ונציין פעם נוספת, כי לא מצאנו כי המומחה הסתמך על עובדות מוטעות בעת חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה, וכפי שנפרט בהמשך הדברים.

לסיכום – דין התביעה שלפנינו להידחות וכך אנו מורים.