אבחון שגוי של מצב העובר

מחוות הדעת עולה כי כיום, בחלוף זמן רב שבמהלכו המשיב כבר אינו מטופל בתרופות, הוא סובל מהתקפי חרדה בלבד – המצב בו היה עובר לאישפוז הראשון בשנת 1992 – ונוטל תרופות במינונים מיזעריים בלבד בעת ההתקף.

במקרה דנן, איני סבור כי חוות הדעת הראשונה שצורפה לכתב התביעה הקימה את עילת התביעה עצמה, שהיא האיבחון השגוי של המשיב כחולה סכיזופרניה.

...

המקרה שלפנינו הוא גבולי, והוא ממחיש שוב כי "קו הגבול בין עילת תביעה חדשה - שאז אין לאפשר התיקון מקום בו יש בכך כדי לעקוף טענת התיישנות - לבין תיקון גרידא של כתב התביעה, אינו תמיד פשוט" (רע"א 8073/18 קופת חולים לאומית נ' פלונית, בפסקה 6 (‏19.12.2018) (להלן: עניין קופת חולים)).

הגענו אפוא למסקנה, כי חוות הדעת השניה אינה בגדר עילה חדשה.

סוף דבר, שהבקשה נדחית.

בתביעה נטען כי הצוות הרפואי אשר בדק את התובעת 1 וטיפל בה בבית החולים ברזילי בחודש מרץ 2009 התרשל בטיפול בה, ובכלל זה בפענוח בדיקת אולטרסאונד שבוצעה בה, והתרשלות זו הובילה לאבחנה שגויה של מצבה, קרי הפלה בלתי שלמה בתחילה, דלקת אגנית בהמשך, ולבסוף פקיעה של גופיף צהוב.

עיון בתלושים הרלוואנטיים לחודש מרץ - אפריל 2009 (תלושים אפריל - מאי 2009) במהלכם שהתה התובעת במירב ימי המחלה כתוצאה מהאבחון השגוי מעלה כי שכר התובעת ירד בחודשים אלו בסך כולל של כ-5,000 ₪ בהשוואה לחודשים עובר לתאונה.

...

בהמשך למסקנותיי בדבר הקשר הסיבתי בין מחדלי הנתבע לצורך בטיפולי פוריות אני קובע כי אכן יש לפצות את התובעת על הוצאותיה (אין להחזיר הוצאות כגון בגין דחיית התביעה כנגד הנתבעים 1-2 או בגין החלפת חוות הדעת הרפואית).

סוף דבר 118.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 133,000 ש"ח. 119.

בתביעה נטען כי הצוות הרפואי אשר בדק את התובעת 1 וטיפל בה בבית החולים ברזילי בחודש מרץ 2009 התרשל בטיפול בה, ובכלל זה בפענוח בדיקת אולטרסאונד שבוצעה בה, והתרשלות זו הובילה לאבחנה שגויה של מצבה, קרי הפלה בלתי שלמה בתחילה, דלקת אגנית בהמשך, ולבסוף פקיעה של גופיף צהוב.

עיון בתלושים הרלוואנטיים לחודש מרץ - אפריל 2009 (תלושים אפריל - מאי 2009) במהלכם שהתה התובעת במירב ימי המחלה כתוצאה מהאבחון השגוי מעלה כי שכר התובעת ירד בחודשים אלו בסך כולל של כ-5,000 ₪ בהשוואה לחודשים עובר לתאונה.

...

בהמשך למסקנותיי בדבר הקשר הסיבתי בין מחדלי הנתבע לצורך בטיפולי פוריות אני קובע כי אכן יש לפצות את התובעת על הוצאותיה (אין להחזיר הוצאות כגון בגין דחיית התביעה כנגד הנתבעים 1-2 או בגין החלפת חוות הדעת הרפואית).

סוף דבר 118.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 133,000 ש"ח. 119.

לא מדובר ברשלנות של הנתבעת אלא בטעות סבירה לאור העובדות אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת: פרופ' לוטן הסכים כי מדובר באבחנה מוטעית של צוות ביה"ח כי נגרמה לתובע מיוקרדיטיס, אשר התבררה ככזו רק בדיעבד, עת למעשה סבל מאוטם תחתון בשריר הלב אשר ארע מספר ימים טרם קבלתו לביה"ח. איבחנה זו התבססה על התסמינים מהם סבל התובע ושהתאימו לאבחנה זו, ועל כן אין המדובר בטעות בשקול דעת גרידא, אלא בחוכמה בדיעבד ומשכך, לא מדובר כלל ברשלנות של הצוות; גם פרופ' שגיא ציין כי האבחנה של מיוקרדיטיס מתקבלת על הדעת, ופרופ' בר אילן מסכים כי האבחנה לא הייתה בלתי סבירה וכן כי התסמינים אתם אושפז התובע מתאימים לה; אבחנת רופאי ביה"ח התבססה בין היתר, על הממצאים שעמדו בפניהם לרבות תלונות התובע בפני רופאי נטלי, תלונותיו בחדר המיון, מימצאי הבדיקות, מצבו היציב ואופי תלונותיו.

המומחה שלל את טענת התובע כי נגרמה לו איסכמיה בליבו ומבהיר שיש רק חשד לאיסכמיה ללא פגיעה בלב; פרופ' לוטן שלל את טענת התובע לקיצור תוחלת חיים וגם פרופ' קפלינסקי לא קבע כלל כי לתובע נגרם קיצור בתוחלת חייו ככלל ובשל הטיפול שקיבל בביה"ח בפרט; לאור האמור לעיל, לא נגרם לתובע קיצור תוחלת חיים בשל האיחור בבצוע הצינתור; לאור האמור לעיל נכותו המאקסימאלית של התובע הנה בשיעור של 10% ואף פחות מכך, ולא 25% כפי שקבע פרופ' קפלינסקי; יש לדחות את טענת התובע לפצוי בגין כאב וסבל או פגיעה באוטונומיה, עת הוכח כי לא נגרם לו כל נזק או החמרה במצבו או פגיעה כלשהיא בליבו בשל האיחור בצינתור; לא נגרמו לתובע הפסדי הישתכרות בעבר ולא יגרמו לו בעתיד או כל הוצאה אחרת, או עזרת צד ג', טענות שלא הוכחו כלל, שעה שהוכח כי מצבו הכללי והתפקודי של התובע השתפר ביחס למצבו עובר לארוע; פרופ' קפלינסקי קבע כי לתובע אין כל בעיה לעסוק בעבודה שאינה דורשת מאמץ פיזי; יש לדחות את טענות התובע בדבר הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד כמו גם עזרת צד ג' לעבר ולעתיד; אם וככל שתתקבל טענת התובע כי נגרם לו נזק כלשהוא עקב איחור של 5 ימים בצינתור, יש לפצותו בסכום שלא יעלה על 30,000 ₪ ולנכות מסכום זה את תגמולי המל"ל, אם וככל ששולמו לתובע; לסיכום: יש לדחות את תביעת התובע ולחייבו בהוצאות הנתבעת.

...

הכרעה כאמור, שוכנעתי כי האוטם שנגרם לתובע היה בהיקף מצומצם.

לסיכום: לא שוכנעתי כי בגין האוטם נגרם לתובע קיצור תוחלת חיים.

מצאתי לפסוק לתובע פיצוי כולל בסך של 10,000 ₪ בשל אובדן שכר בגין 5 ימי עבודה, ייעוץ אצל פרופ' שגיא, והוצאות נסיעה לטיפול רפואי ולעזרת קרובים מוגברת בתקופה זו. סיכום להלן פירוט נזקי התובע: פגיעה באוטונומיה/נזק לא ממוני - 140,000 ₪ הפסד שכר/הוצאות/עזרת קרובים - 10,000 ₪ סה"כ 150,000 ₪ סוף דבר אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 150,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6%, כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד. לסך הנ"ל יש להוסיף הוצאות התובע בגין אגרת ביהמ"ש, הקלטות הדיון, אגרה ושכ"ט המומחה מטעמו לרבות הוצאות עדותו.

ד"ר ניסנקורן לא חולק על כך שבדיקת מי השפיר לא הדגימה מקור גנטי לתחלואת העובר הקטן, וכי האבחנה של אכונדרופלזיה אשר בעקבותיה נשלחה האם לבית החולים בילינסון נשללה, אך לדעתו לא היה בכך כדי לשלול את המשמעות של מימצאי הצמיחה העוברית באולטרסאונד (עמ' 1 לחוות הדעת המשלימה).

פרופ' מייזנר הסביר שבהיריון תאומים שני העוברים מתחרים על שלייה אחת או על שתי שליות, ויכול להיות מצב של חוסר התאמה במשקל ביניהם, שלא מצביע על כך שהם בעלי מום או פגועים שכלית (עמ' 88 לפרוטוקול).

חוות דעת ד"ר דורון רוזן ד"ר רוזן אשר נתן חוות דעת מטעם הנתבעת, קבע בחוות דעתו כי בית החולים בילינסון נהג על פי אמות המידה הרפואיות הנכונות כאשר נימנע מבצוע הפסקת היריון סלקטיבית על סמך איבחנה שגויה (של אכונדרופלזיה).

...

אקדים ואציין כי לאחר ששמעתי את הראיות בתיק, את מומחי הצדדים ואת מומחה בית המשפט, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה ועל אף ההאטה המשמעותית בגדילת העובר לא הייתה אינדיקציה לבצע הפסקת היריון של העובר הקטן, ודין התביעה להידחות.

אוסיף כי אני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה ועדה להפסקת היריון לא הייתה מאשרת הפסקת היריון רק בשל כך שהעובר קטן, לא אז ולא היום (פרופ' מייזנר, סעיפים 15 ו- 18 לתצהיר; עמ' 90, 95, 96, 123 לפרוטוקול; ד"ר רוזן, עמ' 174 לפרוטוקול; פרופ' עזרא, עמ' 292 לפרוטוקול).

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.