אבחון שגוי של אי ספיקת כליות בילדה בת 9

כך גם לענין הצעת הועדה, כי המערערת מסוגלת להוצאת ילדים מהגן, הצעה שאינה סבירה בהיתחשב בליקוייה של המערערת, שכן זו אינה לוקחת בחשבון את בעית הסכרת על סיבוכיה ממנה סובלת המערערת.

כמו כן לא נקבעה לה נכות אורטופדית, כך גם לא נקבעה נכות בגין סחרחורות, בגין מצב נפשי ובגין תופעות לוואי של התרופות.

במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 6 לפרוטוקול), מציינת הועדה: "עקרת בית בת 62 אובחנה כסובלת מ/א כריתת כליה שמ' עם אי ספיקה (45%), מ/א כריתת כיס מרה (0%) תת פעילות בלוטת התריס (10%), סכרת עם סיבוכים (65%), השמנת יתר (0%) אין נכות עינים סה"כ נכות רפואית יציבה בשיעור 83% מ- 1.10.14 על פי חוות דעת רופא מוסמך מסוגלת לעבודה מלאה ללא מאמץ פיזי ניכר.

הסמכות לקבוע את העבודה אשר הוצעה למבוטח ומתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לועדת הנכות לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ומובן שלא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח או לאו (דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' 40).

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי, כי יש לדחות את הערעור.

מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – דין הערעור להידחות.

ביום 27.5.15 היתכנסה הועדה בעיניינה של המבקשת, שמעה את תלונותיה ואת נימוקי הערר מפי בא כוחה וקבעה כדלקמן: "בת 62 אובחנה כסובלת ממ/א כריתת כליה שמ' עם אי ספיקה (45%), מ/א כריתת כיס מרה (0) תת פעילות בלוטת התריס (10%), סכרת עם סיבוכים (65%), השמנת יתר (0) אין נכות עיניים. סה"כ נכות רפואית יציבה בשיעור 83% מ-1.10.14. ע"פי חוו"ד רופא מוסמך מסוגלת לעבודה מלאה ללא מאמץ פיזי ניכר.

כמו כן התייחסה הועדה לחוות דעתו של הרופא המוסמך לפיו המבקשת מסוגלת "לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים – ללא מאמץ פיזי ניכר" ובדו"ח עובדת השקום, אשר לפי מסקנתו המבקשת "מסוגלת להישתלב בעבודות התואמות את המלצת הרופא המוסמך, שהנן ללא מאמץ פיזי ניכר, כהשגחה על בחינות, הוצאת ילד מהגן או ביה"ס והשגחה עליו, קופאית וכד'. לפיכך יש לראותה כמי שלא איבדה את כושרה להישתכר". חרף זאת, התחשבה הועדה בתלונותיה של המבקשת וקבעה כי היא איבדה 65% מכושרה להישתכר.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה או בפסק דינו של בית הדין האיזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

...

מששקלה הוועדה את כלל הנתונים הרלוונטיים בנוגע למבקשת, לא מצאנו שנפלה טעות משפטית בקביעותיה, שהן מתחום מומחיותה המקצועית.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

לדודה נוספת ובעלה, קרוב משפחתה, יש שתי בנות ובן החולים במחלת כליות ומטופלים בדיאליזה, יתכן שאחד מהם סובל מנפרונופטיזיס (המחלה שאובחנה אצל התובעת כפי שיבואר להלן).

על התפתחות המחלה וסימניה, ראה דברי פרופ' רייש, בחוות דעת שמסרה מטעם קופת חולים: "JUVENILE NEPHRONOPHTISIS היא האבחנה הסבירה על פי דעתם של הנפרולוגים המטפלים באשפוזיה השונים של א', על פי המופע של הסימנים של אי ספיקת כליות בגיל 9 שנים ולא מוקדם יותר. מדובר באובדן דיפרנציאציה בין הקורטקס למדולה (חלקים שונים בכליה), עם כמה ציסטות מדולריות. אין מעורבות של הכבד או איברים אחרים... לא מדובר במחלה פוליציסטית (ציסטות מרובות) שגיל המופע שלה מוקדם (ינקות)". מחוות הדעת עולים שלושה מאפיינים עקריים למחלה: הופעה בגיל ה'עשרה', אובדן הפרדה בין חלקי הכליה השונים וכמות מופחתת של ציסטות, להבדיל ממחלה פוליציסטית בה ציסטות רבות.

גם פרופ' מייזנר בחוות דעתו הבחין בין שני סוגי המחלות וגרס כי ניתן לזהות באולטרסאונד רק את מחלת ה- Infantile: "הצורה הילדותית, מופיעה תחת הגיל של 5 שנים, כאשר בתקופת ההיריון יתכן מצב של מיעוט מי שפיר עקב אוליגוריה של העובר. גודל הכליות באולטראסאונד תקין או שהנן מוגדלות". פרופ' מייזנר, בעל ניסיון רב בתחום האולטרסאונד, כמי שכיהן כמנהל יחידת אולטרסאונד במרכז הרפואי "רבין" משנת 1995, ציין בחוות דעתו כי "לא נתקלתי באף מקרה של איבחון טרום לידתי באולטראסאונד של נפרונופטיזיס כערך בודד". גם פרופ' יוגב קבע בחוות דעתו: "ד"ר רמדן וד"ר פרט שוגים באבחנת המחלה בציינם כי מדובר במחלה כלייתית פוליציסטית הנתנת לאיבחון באמצעות בדיקת אולטרה-סאונד טרום לידתי... על סמך הבירור המקיף שעברה התובעת לרבות רופאי ילדים, נפרולוגים, בדיקות הדמיה ובירור גנטי נרחב שהתקיים כ- 9 שנים לאחר לידת התובעת, המסקנה הייתה כי ככל הנראה מדובר ב JUVENILE NEPHRONOPHTISIS ולא במחלת כליות פוליציסטיות שהנה מחלה שונה לחלוטין! לא בכדי הוא שכעשור לאחר קרות המקרה, טרם התבררה האטיולוגיה למחלה זו גם לאחר בירור מקיף" (הדגש במקור).

...

נמצא מחדל של ד"ר שעבאני ושל הדסה באי הפנייתה של האם לייעוץ גנטי, על אף שקמה חובה לעשות כן. עם זאת, בשל נדירותה של המחלה והעדר מידע מדויק אודות המוטציה שגרמה לה – שוכנעתי, כי אף אם היו הנתבעים נוקטים במירב אמצעי הזהירות ומבצעים כל בדיקה אפשרית במהלך מעקב ההיריון לשם גילוי מוקדם של המחלה – הדבר לא היה ניתן לביצוע, לא באמצעות בדיקה גנטית, אף לא באמצעות הדמיה.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסכום של 15,000 ₪.

טענות הצדדים: לטענת התובעת, שכרו של המנוח שולם כדלקמן: מיולי 2010 ועד דצמבר 2016 הישתכר המנוח סך של 37.5 ₪ לשעה, ו- 600 ₪ למשמרת בת 16 שעות ביום חול, בהתאם לסיכום בין הצדדים; מינואר 2017 ועד לפברואר 2018 סך של 43.75 ₪ לשעה, ו- 700 ₪ עבור תורנות יום חול, לאחר קבלת העלאת שכר אשר סוכמה בין הצדדים; ממרץ 2018 ועד ספטמבר 2018 סך של 48.1 ₪ - 770 ₪ למשמרת בת 16 שעות ביום חול, לאחר קבלת העלאה אשר סוכמה בין הצדדים.

הדבר שגוי וגם מטעם זה היא לא הוכיחה כי למנוח הגיעו תשלומים בגין ימי חג. דיון והכרעה: סעיף 7(א) לצוו ההרחבה הסכם מסגרת 1995 לפי חוק הסכמים קבוציים, קובע: "עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות).

בהתאם לפסיקה[footnoteRef:27] יש לאבחן בין עובד שעבד בימי חג מבחירה או מכורח, כאשר במקרה האחרון זכאי העובד הן לדמי חגים והן לתמורה עבור העבודה בימי חג. בית הדין הארצי עמד על הראציונאל העומד בבסיס איבחנה זו: [27: ע"ע 300360/98 צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון 1986 בע"מ, מתאריך 30.4.2002; בעיניין זה ראה גם האמור בע"ע (ארצי ) 38313-03-18 איל''ן איגוד ישראלי לילדים נפגעים - מיכאל מוחדינוב, מתאריך 01.06.2020.

כך במסמך רפואי של מומחית בגסטרואנטרולוגיה מקופ"ח מכבי נכתב כי בבדיקה שנערכה למנוח ביום 29.8.2018 נמצא כי הוא סובל מ- "מחלה קרידאלית קשה מאוד.. אי ספיקה קרדיאלית אי ספיקה כליתית .. נוזל בבסיס הריאות". כעולה מאישורי המחלה, המנוח שהה במחלה מיום 17.7.2018 ועד ליום 31.8.2018.

...

טענות הצדדים: לטענת התובעת, שכרו של המנוח שולם כדלקמן: מיולי 2010 ועד דצמבר 2016 השתכר המנוח סך של 37.5 ₪ לשעה, ו- 600 ₪ למשמרת בת 16 שעות ביום חול, בהתאם לסיכום בין הצדדים; מינואר 2017 ועד לפברואר 2018 סך של 43.75 ₪ לשעה, ו- 700 ₪ עבור תורנות יום חול, לאחר קבלת העלאת שכר אשר סוכמה בין הצדדים; ממרץ 2018 ועד ספטמבר 2018 סך של 48.1 ₪ - 770 ₪ למשמרת בת 16 שעות ביום חול, לאחר קבלת העלאה אשר סוכמה בין הצדדים.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת חלקית באופן כזה שעל הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: שעות נוספות, בסך 159,071 ₪; פדיון חופשה, בסך 11,531 ₪; פיצויי פיטורים, בסך 46,898 ₪; דמי הבראה, בסך 9,573 ₪; ימי מחלה, בסך 8,719 ₪ ₪; סה"כ – 235,792 ₪.

תביעת התובעת בגין רכיבים– פנסיה, דמי חגים, חיוב אישי ו/או הרמת מסך כנגד הנתבע 2, עגמת נפש, חוסר תום לב והעסקה בתנאי עבדות, נדחית הכל כמפורט לעיל.

עניינה של תביעה זו במותה העצוב של המנוחה, ש. א. פ. ז"ל ביום 21.11.13 בהיותה כימעט בת 18 שנים.

בהמשך היום שבה אמה של המנוחה לקופת החולים וביקשה הפנייה למיון במקרה הצורך וזו הוצאה לבקשתה כאשר מצוין בה "בכל החמרה ניתן לפנות לחדר מיון". (בהפניה נרשם בטעות שהתלונה היא גוף זר בעין ושלשול אבל באבחנה נרשם גסטרואנטריטיס).

שם אובחנה כבר עם Severe sepsis (זהום חמור) אי ספיקת כליות אקוטית ו – Metabolic acidosis (חמצת מטבולית).

טענות טר"מ המומחה מטעם התובעים נעדר מומחיות ובעיקר ניסיון במקרים מסוג זה. הוא הודה כי מיעט לטפל בילדים ועיקר התמחותו היא רפואה פנימית ואתיקה רפואית.

מצד אחד טען כי מדובר בחולה כרונית שהתייצבה ולכן הייתה לה פרוגנוזה טובה: "כשהגיעה לטרם הייתה לה פרוגנוזה מעולה ואפשר היה לייצב אותה" (עמ' 11 לפרוטוקול), ומצד שני ציין בעדותו כי הסתבר שהקוצב לא הגיב כשהגיעה לבית החולים (עמ' 9 לפרוטוקול).

...

על כן המסקנה כי היה מקום לחשוד כבר בספסיס בעת הביקור בטר"מ לא נתמכת בכל נתון שהוצג.

לסיכומה של נקודה זו אני קובעת כי הטיפול במנוחה במוקד טר"מ לא חרג מסטנדרט התנהגות וטיפול סביר של רופא במוקד.

סוף דבר דין התביעה כנגד טר"מ לדחייה.