אבחון ראשוני רשלני על ידי מרפאה

המחלוקות שיש להכריע בהן נוכח טענות הצדדים הן בשאלות: האם ניתן לתובע טפול רפואי רשלני בביקורו הראשון במרפאה, מהטעם שדלקת התוספתן לא אובחנה, והוא לא פונה לחדר מיון; האם היה ביקור שני במרפאה, האם סירבו המרפאה או הרופאה לבדקו, האם סרוב שכזה מהוה טפול רשלני.

על פי נהלי המרפאה כל מטופל המגיע כאמור לביקור, בין אם מדובר בביקור ראשון, ובין אם מדובר בביקור חוזר, נרשם בראש ובראשונה על ידי המזכירות, ורק לאחר מכן מופנה לאחות ולרופא.

...

לסיכום נקודה זו מצאתי שלא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו שלפיה הגיע לביקור שני במרפאה, וכי הוא נשלח ללא טיפול מהטעם שטרם חלפו 12 שעות ממועד ביקורו הקודם.

סיכום אשר על כן אני דוחה את התביעה כיון שלא עלה בידי התובע להוכיח כי הטיפול הרפואי שקיבל מהמרפאה ומהרופאה היה טיפול רשלני.

התביעה כאמור נדחית.

הוא הועבר לאישפוז בפגיה בשל נשימות מהירות, דופק מהיר ורשרוש בלב וטופל באנטיביוטיקה; לאחר בדיקה וייעוץ קרדיולוג ילדים, שוחרר לביתו ביום 12/08/02 עם הנחיה למעקב, לרבות על ידי מרפאת פגים וקרדיולוג ילדים.

הצדדים אינם חלוקים איפוא, בנוגע לכך שהמנוח נפטר כתוצאה מסיבוכים של המחלה ממנה סבל, והמחלוקת הנה האם התרשלו הנתבעים באיבחון המחלה ובטיפול בה, והאם ניתן היה למנוע את התוצאה הקשה לו אובחנה התיסמונת מוקדם יותר על ידי הרופא המטפל או שהמנוח מקבל היה טפול שונה מזה שניתן לו. טרם אדון בטענות הצדדים לגופן, אומר, כי הנתבעת מס' 1, קופת חולים, היתנגדה בסיכומיה, לכל הרחבת חזית, שעלתה בסיכומי התובעים, בפרט בכל הנוגע להסתמכות על "נזק ראייתי", אשר בא לידי ביטוי במחדל ברשום המידע הרפואי הנוגע לטפול במנוח, טענה שלא הועלתה בכתב התביעה ולא הובא לה, לפי הנטען, בסיס מספיק.

· ביום 30/10/02 נבדק המנוח לראשונה על ידי דר' אליאס נאיל.

...

עמדתו של פרופ' גולדמן מקובלת עלי, ולמעשה מחקירתו של פרופ' דרוקר, כשלעצמה, הוברר, כי לעמדתו אין על מה לסמוך.

המנוח מצא את מותו, למרבה הצער, כתוצאה מן התסמונת המולדת, למרות מאמצי הרופאים לייצב את מצבו, וחרף הטיפול היאות שניתן לו. לאור המפורט, אני דוחה את התביעה שהוגשה כנגד הנתבעים.

בשים לב לנסיבות המיוחדות והקשות של המשפחה, שאיבדה שניים מילדיה הרכים, ולאחר התלבטות באשר למדיניות שיפוטית ראויה במקרים טראגיים מסוג זה, החלטתי שלא לחייב את התובעים בהחזר ההוצאות שנגרמו לנתבעים ובשכר הטרחה של עורכי הדין.

דיון ייאמר כבר עתה, כי דין התביעה להדחות מהטעם שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענותיה בעיניין התרשלותה הנטענת של הנתבעת להפנותה לייעוץ גנטי ומהטעם שלא הוכח קשר סיבתי בין הנזק שניגרם לאי ביצוען של בדיקות שגרתיות ולהיעדר מעקב של ההריון במרפאה להריון בסיכון גבוה.

הרופאים המטפלים לא ידעו "לחבר את כל הקצוות" על מנת לאבחן ממה הוא סובל, ועל רקע זה, ביום 25.8.97, בהיותו בן 11 וחצי שנים, הופנה על ידי ד"ר צנגן, רופא ילדים מבית החולים, להערכה גנטית במרפאה הגנטית (עמ' 30 לתיק המוצגים, ראו גם טופס קביעת תור למרפאה הגנטית - עמ' 13 לתיק המוצגים).

ברשומה נרשם לראשונה "Lysinuric Protein Intolerance", מתחת לכך צוין "ד"ר רוטשילד", ומתחת לכך צוין "prenatal diagnosis". ביום 17.10.99 נרשם ברשומה: "סרבה איבחון טרום לידתי. בירור לאחר הלידה". פרופ' יגל הצהיר כי בשנים הרלבנטיות, במסגרת הסדר בין הנתבעת לבית החולים, רופאים מבית החולים, והוא בכללם, העניקו שירות רפואי למטופלות של הנתבעת במרפאת שייח' ג'ראח.

...

נוכח האמור, אם הייתי מגיעה למסקנה כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת, היה מקום לקבל את ההודעה לצד שלישי ולחייב את ההורים בגין מחצית מהנזק וכן להתחשב בקיצור תוחלת חייה.

התוצאה לאור המסקנות שאליהן הגעתי, התביעה נדחית.

משנדחתה התביעה, נדחית ההודעה לצד שלישי ללא צו להוצאות.

הנתבעות טוענות מנגד, כי מצבה של המנוחה לא היה חמור כפי הנטען על ידי התובעים; כי האיבחון הראשוני שנעשה על ידי ד"ר גולדברג שלפיו מדובר בהתקף חרדה בעקבות הלידה היה סביר; ולכן ההחלטה של הרופאה לתת למנוחה את הטיפול שנתנה – ערוי נוזלים, זריקה להרגעה וזריקה נגד כאבים – תוך השארתה במרפאה לצורך השגחה ומעקב, היה סביר.

כאמור, אינני נידרש להעמיק את הדיון בנושא זה, ומשכך אסתפק באמירה זו. סוף דבר בשל הטעמים שאותם הבאתי לעיל הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעים להוכיח כי האיבחון שנעשה על ידי ד"ר גולדברג והטיפול שניתן על ידה למנוחה היו רשלניים.

...

סיכומו של פרק זה: בשל הטעמים שעליהם עמדתי לעיל הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעים לשכנע שיש לקבוע כי האבחון שנעשה על ידי ד"ר גולדברג והטיפול שניתן על ידה היה רשלניים.

כאמור, אינני נדרש להעמיק את הדיון בנושא זה, ומשכך אסתפק באמירה זו. סוף דבר בשל הטעמים שאותם הבאתי לעיל הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעים להוכיח כי האבחון שנעשה על ידי ד"ר גולדברג והטיפול שניתן על ידה למנוחה היו רשלניים.

משכך, החלטתי לדחות את התביעה.

בנוסף לא מצאתי קיומן של אינדיקאציות מספיקות בחומר הרפואי הנוגע לאישפוז 2005, המחייב קביעה כי הגורמים המטפלים בקטינה במהלך אישפוז 2005 התרשלו, משלא איבחנו את קיומו של המום הלבבי אצל הקטינה, כנטען על ידי התובעים.

בנוסף, מחוות דעתו ומעדותו של פרופ' אבינדר עולה כי אין כל היתייחסות לעובדה, שאושרה גם על ידי עדות האב, שמאז שיחרורה של הקטינה, החל משנת 2007 ועד לשנת 2016, הקטינה לא ביקרה במרפאות הנתבעת או בבית החולים.

מהאמור במאמר זה וכנטען על ידי פרופ' אבינדר עולה כי המאמר מתייחס למצב של קוארקטציה חריפה המתרחשת בימיו הראשונים של ילוד המגיע למיון במצב של שוק או זילוח, כאשר כל הדפקים חלשים, או עם תסמינים של אי ספיקת לב, כגון נשימה מהירה, הזעה בעת האכלה והפרעה בשגשוג.

...

בנסיבות אלו, ולנוכח כל האמור לעיל שוכנעתי כי דין טענות התובעים בתביעה בעניין דינן להידחות.

סיכום: המסקנה מכל האמור לעיל היא כי במקרה דנן לא הוכחו טענות התובעים כי נזקי הקטינה נובעים מרשלנות באבחון מצבה הרפואי באשפוז 2005, ומשכך דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה, ללא צו להוצאות.