כמו כן, סובל התובע מהפרעות קשב ורכוז בגינן העניק לו מומחה התובעים 30% נכות, בעוד מומחית התובעים קבעה כי אין מגיעה לו נכות בשל כך. בילדותו, שולב התובע בכיתה טיפולת בבית ספר רגיל, ובהמשך בבית ספר לחינוך מיוחד, בו הפסיק ללמוד ב-2006, שכן לא רצה בכך.
גם בספרו של רומרו (ת/2), נכתב כי שקילת הפסקת ההריון ביחד עם ההורים במקרים של אבחנת ציסטה ארכ' בטרימסטר השני (נוכח האפשרות כי האבחנה שגויה ומדובר בציסטה חמורה יותר, כגון ציסטה פור'), בעוד שבטרימסטר השלישי, הדיון הוא אך ורק באופן ניהול הלידה, וזאת אפילו כאשר קיימת בנוסף לציסטה תופעה של הרחבת חדרים (הידרוצפלוס).
...
מקובלת עלי דעתה של פרופ' שגיא כי שיעור נכותו זה הוא שיעור נכותו הכולל של התובע, ואיני מקבל את דעת פרופ' להט, מומחה התובעים, כי יש להוסיף 30% נכות בגין הפרעות למידה, קשב וריכוז.
עילה זו של פגיעה באוטונומיה מוקנית לתובעים 2-3 ולא לתובע, ומאחר שתביעתם של תובעים 2-3 נדחתה מחמת התיישנות, נדחית אף התביעה בעילה זו של פגיעה באוטונומיה.
סיכום
נוכח כל האמור לעיל, נדחית תביעת התובע 1 עקב אי הוכחתה, ותביעת התובעים 2-3 נדחית מחמת התיישנות (דינה היה דחייה, למעט בגין עילה של פגיעה באוטונומיה, גם אלמלא התיישנה).
