האם אתה מסכים כי השפעת הארוע על המחלה- אם בכלל קיימת- אינה במובן של גרימה או החמרה אלא במובן של גילוי ואיבחון המחלה בלבד, וזאת כעולה מקביעתיך לפיהן:
3.1 "ללא הארוע בעבודה, החולה היה ממשיך לסבול, לסירוגין, מכאבים דומים בעוצמה זו או אחרת. כאבים אלה היו מובילים, במוקדם או במאוחר, לאישפוז ולאבחון המחלה ממנה הוא סובל" (ההדגשה הוספה) (ס' 7.4)?
3.2 "הארוע בעבודה החיש את איבחון מחלת הלב הכרונית ממנה סבל התובע" (ההדגשה הוספה) (ס' 8.1)?
לאור תשובותיך לשאלות הקודמות, האם אתה מעריך מחדש את הקשר הסיבתי בין הארוע למחלה – במובן של גרימה או החמרה?"
לפי המומחה, התובע סובל ממחלת לב טרשתית שמקורה בגורמי הסיכון המקננים בו. בין גורמי סיכון אלו מנה המומחה עישון, סוכרת, יתר לחץ דם, הפרעה בשומני הדם, עודף משקל ורקע משפחתי.
המומחה ציין כי אישפוז זה, במהלכו בוצע לתובע צינתור, הוביל לאיבחון מחלת הלב הבסיסית ממנה סבל התובע - אשר ככל הנראה לא הייתה ידועה קודם לארוע בעבודה - ובהמשך לטפול בה. יחד עם זאת, המומחה הבהיר כי לאור התפתחות מחלתו של התובע, אף לולא הארוע החריג, היה ממשיך הוא לסבול מכאבים בעוצמות שונות בחזהו, אשר לא מן הנמנע כי היו מובילים בסופו של דבר לאישפוז ולאבחון המחלה הבסיסית.
...
אנו קובעים, כאמור, כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה, משזו הייתה ברורה וקוהרנטית, וסיפקה מענה מלא ומפורט לשאלות שהופנו למומחה, תוך התבססות על התשתית העובדתית שנקבעה בעניינו של התובע, על תיקיו הרפואיים ועל נסיונו המקצועי של המומחה וידיעותיו.
משכך, לא מצאנו טעם לסטות ממסקנות המומחה, אשר שלל קשר סיבתי בין האירוע החריג לליקוי שזיהה אצל התובע- מחלת לב טרשתית כלילית, המתבטאת באנגינה פקטוריס לא יציבה- וכן שלל כל אפשרות כי היה באירוע החריג לגרום לנזק ללבו של התובע.
לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
