אבהות אינה עניין של מעמד אישי

המערערת חזרה וטענה שהמנוח כלכל אותה ואת בנה, אך היא בחרה שלא לציין זאת בטפסים שהגישה למוסד, משום שעיקר התמיכה היתקבל על ידי הוריה ועל כן לא ראתה בכך עניין מהותי.

העובדה שבידי המערערת מצויה כיום בדיקה המעידה על אבהותו של המנוח לבנה, אין בה כדי לסייע לה בהוכחת המעמד שהיא טוענת לו - ידועתו בציבור של המנוח - וזאת נוכח קביעת בית הדין האיזורי שלפיה לא הרימה המערערת את הנטל להוכיח כי היתקיים למעשה משק בית משותף ולנוכח ההצהרות המפורשות שנתנה למוסד במסגרת תביעותיה הקודמות כמפורט לעיל ושעל פיהן ביקשה לקבל גמלת הבטחת הכנסה וקיצבת נכות.

אין לקבל, אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, מצב שבו אדם מצהיר במועד מסוים על מעמד אישי מסוים ועל מסגרת מגורים מסוימת ובמקום אחר מצהיר הוא על מעמד אישי אחר ועל מסגרת מגורים שונה, הכל לפי טובת ההנאה הרלוואנטית שאליה מכוונת ההצהרה.

...

קביעותיו של בית הדין האזורי מבוססות על הדין ועל ההלכה הפסוקה וכאמור לא מצאנו להתערב בפסק דינו.

המערערת בענייננו לא הרימה נטל זה. סוף דבר - לאור כל האמור, הערעור נדחה.

משנדחה הערעור ומהנימוקים שפורטו, תישא המערערת בהוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

האם קיימת הפליה על רקע נטייה מינית ביחס לזוגות שאינם רשומים כנשואים? רבות נכתב על הזכות החוקתית לשויון, שהוגדרה כ"נשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו" (ראו: בג"ץ 69/98 ברגמן נ' שר האוצר, פ"ד כג(1) 693, 698 (1969)), ונראה כי אין צורך לשוב ולתאר את הפסיקה שביססה את מעמדה של זכות זו (לסקירה ראו: עע"מ 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עריית ירושלים, פיסקאות 40-39 לפסק דינו של חברי, השופט י' עמית (14.09.2010) (להלן: עניין הבית הפתוח); עיינו גם: ברק מדינה "הזכות החוקתית לשויון בפסיקת בית-המשפט העליון: כבוד האדם, האנטרס הצבורי וצדק חלוקתי" משפט וממשל יז 63 (2016) (להלן: מדינה); ברק מדינה דיני זכויות האדם בישראל 430-275 (2016)).

הנקודה השנייה, מחייבת הבהרה בנוגע ליחס בין העתירה הנוכחית לעניין ממט-מגד – שם נקבע כי על פקיד הרישום לרשום את אבהות בן זוגו של האב בעל הקשר הגנטי, על יסוד התעודות הציבוריות הזרות שהציג, ללא צורך בהליך משפטי מקדים בישראל.

המדינה מכירה בקיומן של הגדרות שונות של מדינות זרות בעינייני מעמד אישי, כחלק ממדיניות כללית.

...

אולם, בנקודת הזמן הנוכחית – כאשר מוסד צו ההורות הפסיקתי עודנו בהליכי בירור וגיבוש, והמחוקק טרם נדרש לנושא – אין לאפשר הכרה "אוטומטית" בהורות בן או בת זוג של נתרמת.

יתרה מכך, בניגוד לסוגיה הכללית של הורות מכוח זיקה לזיקה, העניין של תרומת זרע הוסדר בצורה מקיפה בחוזר המנכ"ל – שטענות לגבי מעמדו נדחו בבג"ץ 4645/18 פלונית נ' הבריאות (13.2.2019), תוך שנקבע כי הגם שיש להעדיף הסדרה של סוגיה רגישה זו בחקיקה ראשית: "אין זו העת המתאימה לקבוע כי ההסדרים הרלוונטיים בטלים. קביעה כזו משמעותה יצירת תוהו ובוהו בנושא רגיש מאין כמוהו. ההסדרה המשפטית בתחום הפוריות והטכנולוגיה מצריכה התמודדות עם שיקולים אתיים, מוסריים, סוציולוגים, פסיכולוגיים ושיקולים מורכבים אחרים. הסדרה כזו דורשת מלאכת מחשבת מוקפדת וקוהרנטית, והותרת חלל ריק, שמשמעו שטח הפקר בתחום, עלולה להוביל ליצירה של כללים שהשלכותיהם אינן רצויות ולא ניתן לתקנן בדיעבד. בפרט, תוצאה שקובעת כי ההסדרים בטלים עלולה להוביל מצד אחד לפגיעה ישירה וחמורה בטובתם של קטינים שנולדו ושטרם נולדו; ומצד שני לפגיעה בזכות להורות על-ידי מניעת שימוש בטכנולוגיה שכיום מתאפשרת על-פי ההסדר הקיים. לכך אין מקום" (פסקה 8 לחוות דעתי) מן הטעמים האלה אני סבור שדין העתירה להידחות.

הוחלט לדחות את העתירה מהטעמים המפורטים בחוות הדעת של שופטי ההרכב, ולהורות כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר.

עיקר טענות המבקש מיתמקדות בסוגיות הבאות: חוסר סמכות, אי צירוף חוות דעת בישראל באשר לדין הזר, היתנהלות חסרת תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט של המשיבה, אין להעניק סעד הצהרתי שלילי, למשיבה אין זכות עמידה בתובענה של "אי אבהות", ישנו הליך תלוי יאפשר את בירור XXXX באותו עניין דה פאקטו שהוגש ראשון בזמן, ניהול ההליך ב XXXX ועומד ב וכן מטעמי ,XXXX האמת ללא כל חשש "לממזרות", ולמשיבה לא ייגרם כל נזק מניהול ההליך ב יעילות ומניעת "כפל הליכים". טענות המשיבה (המנוחה) ולאחר מכן המשיבים שנכנסו "בנעליה" לאחר פטירתה 24 .

יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט פורת בתיק מעמד אישי (ת"א) 3206/94 סושרד נגד כץ (לא פורסם): "בהכרת אבהות כרוכים עניינים נוספים הנגזרים מעצם ההכרה כי פלוני הוא אביו

בעיה נוספת לעניין מעמדו של פסק החוץ טמונה בכך שאין די בפסק החוץ, כדי להביא לאימוצו ועליו לעבור הליך קליטה על פי שיטת המשפט הנוהגת במדינה בה מבקשים לאוכפו או 1964 ); ע"א 4003/99 בן ציון ) 379 ,374 ( להכיר בו (ע"א 423/63 קרל רוזנבאום נ' פביו גולי, יח ( נ' מילוזן בע"מ, I.P. Enterprises Inc.

...

עדכון נוסף בדבר פעולות שבוצעו על ידי הצדדים בבית המשפט ב החלטות נוספות לא הוגשו לבית המשפט בישראל עד למתן החלטתי זו. בטרם נעילה 101 .

נראה, לי כי לאחר קבלת חוות הדעת תקל דרכם של הצדדים וניתן יהיה להמשיך לנהל את ההליך בארץ.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

לעניינם של יהודים איפוא, נושא האבהות אינו כלל מענייני המעמד האישי, ובית-דין רבני לא קנה בו סמכות שיפוט, לא סמכות שיפוט ייחודית ולא סמכות שיפוט מקבילה.

...

אמרתי בהקשר זה בדעת המיעוט בע"א 596/89 בעמ' 762: "אולם, עוד לא ראיתי כי מסירים תחולתה של הוראה מסייגת שבחוק על-ידי עטיפתה של ההוראה המסויגת, הנמצאת בחוק פלוני, במעטה פרשני המשייך אותה-מבחינת תוכנה-לחוק פלמוני; והכול כדי להמנע מן המסקנה הפשוטה, כי מותר למחוקק הישראלי לומר את דברו גם בנושאים סובסטאנטיביים שבדיני מזונות" (ההדגשה שלי-מ' ש').

סיכומו של דבר, מפרשנותו של בית-משפט זה עלה כי החוק הנ"ל הוחק, להלכה ולמעשה, רק בעבור קומץ בני דתות נדירות ביותר בארצנו, החיים בה. בהתאם לאותה גישה, אם כי בהקשר שונה, פסק הרוב בפרשת עומרי כאשר קבע כי סעיף 18 שבו, המקנה סמכות לבית המשפט המחוזי, אינו חל על מוסלמים.

אין במסקנה זו כדי לשנות מעמדותיי בסוגיות שנידונו בעבר בהרכב שהשתתפתי בו שהניבו את פסקי הדין שהנשיא מתייחס אליהם בחוות-דעתו בענייננו, שכן אין הדברים עומדים בסתירה.

תוצאת הדברים הינה כי העותרת, בתה ושני התאומים לא רשומים במירשם האוכלוסין ומחוסרי מעמד כלשהו, ומעמדו האישי של העותר רשום כרווק.

בכתב התשובה לעתירה מוסיף המשיב כי מוכן יהיה לוותר על דרישת התעודה המזהה של העותרת מהרש"פ ברפיח ולהסתפק תחתיה בפסק דין שיינתן ע"י בימ"ש לעינייני מישפחה "פסק דין אשר יכלול את פרטיה: שם מלא, תאריך לידה, שמות ההורים, מקום מגורים, פרטי בן הזוג – והכל בצירוף תמונתה" ולכשיינתן פסק דין שכזה "המשיב יאות לראות בו מיסמך מזהה לשם הקניית מעמד לעותרת". העותרים כנגדו טוענים, כי שתי דרכי הזיהוי החלופיות הנדרשות ע"י המשיב אינן ממין העניין ואינן מידתיות, וכי בנסיבותיהם של העותרים דנן ניתן לזהות העותרת כדבעי, בהסתמך על הצהרות העותרים ועל אמצעי החקירה המצויים בידי המשיב לאימות ווידוא אותן ההצהרות.

הוא הדין לזכות הערעור שתעמוד לעותרים אם דעתם לא תנוח מתוצאת ההליך השיפוטי העדיפה מבחינתם בהיקפה ובמהותה מדרך התקיפה המינהלית שתעמוד לרשותם כנגד החלטת המשיב בתום חקירה "מינהלית". אין העותרים טוענים בעתירתם כי ההליך המשפטי האמור יש בו משום פגיעה בכבודם או בחירותם, כפי שטוענים הם בשפה רפה ביחס להפנייתם לביהמ"ש לעינייני מישפחה, לעניין הצהרת אבהותו של העותר לשלושת העותרים 3-5.

לכשיומצא פסק דין כזה, יראה בו המשיב תחליף לתעודה מזהה כנדרש עפ"י התקנות, ומתחייב לסיים הטיפול במעמדה של העותרת תוך 60 יום מקבלת פסק דין כאמור – תוך שינהג קיצור מועדים ככל שניתן לעניין התהליך המדורג".

...

נוכח הקביעות שפורטו לעיל, לעניין סבירות עמדתו של המשיב לעניין דרך זיהוייה של העותרת, ולאור הצהרתו הנ"ל של המשיב מפי בא כוחו, אני דוחה את עתירת העותרת 2.

אשר לעתירת העותרים 3-5 – עתירתם נדחית בכפוף להערות שפורטו בפסק דין זה לעיל.