להלן בקצרה טענות הצדדים;
לטענות התובע- רכש מהנתבעת פוליסה לביטוח דירה ותכולתה הכוללת תכשיטים וחפצי ערך, וזאת לאחר שביום 17.7.14 ערכה הנתבעת סקר באמצעות המומחים מחברת "גמולב", אשר בחנו את מבנה הדירה ותכולתה ובכלל זה העריכו את שוים של השעונים והתכשיטים אשר היו בידיו.
למשמע עדות התובע, מצאתי אותה כגירסה שאינה קוהרנטית, ואשר עולות ממנה סתירות רבות לעניין השרשרת והתליון נשוא התביעה, תוך שמחקירת הנתבעת את הארוע אף נתגלו ממצאים המעלים חשדות כבדים ביותר באשר לאמיתותה ואף יכול וקבלת פיצוי מחברת ביטוח "מגדל" בעבור אובדן תכשיטים במסגרת ארוע פריצה בשנת 2005 אשר בטוחו במסגרת הפוליסה נשוא תביעה זו;
לטענת התובע, ביום 8.6.15,בעודו בחוף הים, אבדה שרשרת זהב ועליה תליון מגן דוד משובץ ביהלומים, ששוויה הכולל הוערך בסך של 54,000 ₪ (פרטי מספר 4 בסקר גמולב), והמבוטחת אצל הנתבעת בהתאם לפוליסת ביטוח שתחילתה מיום 13.7.14 ועד 31.7.15, הכפופה להוראות חוק חוזה ביטוח התשמ"א -1981 (להלן:"החוק").
...
לטענות הנתבעת- דין התביעה להידחות מאחר ואין לה כל חבות כלפי התובע בגין האירוע הנטען, והמוכחש; לדבריה, בדיקות מקיפות שנערכו העלו שנעשתה הכשלה בבירור החבות וכי האירוע הנטען נגרם בנסיבות שונות.
לאחר פניית התובע בבקשה לקבל פיצוי כספי, נערכה חקירה, כנהוג במקרים אלה, אשר העלתה מסקנה ולפיה עסקינן בתביעה כוזבת תוך שהתובע העלים פרטים מהותיים כדי לזכות בתגמולי ביטוח בכוונת מרמה ובחוסר תום לב ושלא כדין.
מכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה שהתובע לא הוכיח את קיומו של מקרה האירוע כלל ועיקר, תוך שעדותו רצופה סתירות, אי אמיתות ואף גרוע מכך, ומשכך אין צורך בקביעת כלל מיוחד השולל זכות שמלכתחילה לא צמחה (ראה לעניין זה מיגל דויטש, פרשנות הקודקס האזרחי , כרך א עמוד 95) ועסקינן במקרה מובהק החוסה תחת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א 1981- (להלן:"החוק") הפוטר את המבטחת ממתן כיסוי, והקובע כדלהלן:
"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23 (ב) או שנעשה דבר באמור בסעיף 24 (ב) או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה פטור המבטח מחובותו".
הוראת סעיף 25 לחוק חלה בחמישה מקרים הנגועים בכוונת מרמה והכוללים בין היתר מרמה בהודעה על קרות מקרה הביטוח ומסירת עובדות כוזבות או העלמת עובדות בקשר למקרה (ראה לעניין זה ע"א 33/94 קלי נגד סהר חברה לביטוח בע"מ , פורסם בנבו).
במקרה דנן, התרשמתי כי אין מסקנה אחרת זולת כך שהתובע, ביודעין, פעל ברמאות כלפי הנתבעת, וזאת כפי שככל הנראה עשה בעבר גם ביחס לאירוע הפריצה בשנת 2005.
סוף דבר;
מכל האמור הגעתי לכלל מסקנה שהתובע לא הוכיח את קיומו של מקרה הביטוח תוך שפעל למסירת מידע כוזב וביודעין, ומכאן, פטורה הנתבעת מחבותה על פי הפוליסה, ובהתאמה דין התביעה להידחות במלואה, וכך הנני מורה.
