כך, בעיניין מחסני חמצן קבע בית המשפט כי סכום חד פעמי של 3,000 ל"י שקבלה האלמנה כ"מענק לשאירי חבר שנפטר לפני הגיעו לגיל הפרישה" הוא בגדר דמי ביטוח, לאחר שהוכח כי התשלום הותנה בכך שהחבר ומעבידו שילמו לפחות עבור 12 חודשי עבודה והחבר לא הגיע לגיל הפרישה.
בפסק הדין, העלה חברי, המשנה לנשיאה השופט ריבלין, "הרהורי כפירה" לגבי ההבחנה בין תשלומי פנסיה לבין תשלומים על פי חוזה ביטוח:
"ניתנת האמת להיאמר כי גם תשלומי פנסיה – למצער תשלום פנסיית שאירים – יש בהם מטבעם יסודות של ביטוח, וההבחנה בין פנסיה לבין חוזה ביטוח היא הבחנה דקה ולא תמיד קלה. ניתן גם להטיל ספק בנכונות ההנחה היסודית, שלפיה קיים תמיד הבדל משמעותי בין ביטוח לבין תשלומי פנסיה המשתלמים כאשר מתממש סיכון של אובדן כושר הישתכרות או פטירה. בשני המקרים מדובר תכופות בחוזה וולונטרי, שבו משלם המבוטח פרמיה לשם הבטחת עתידו ועתיד משפחתו במקרה של אובדן כושר הישתכרות או פטירה. קרן פנסיה הפועלת על פי עקרונות אקטואריים, אינה מיטיבה עם מבוטחיה מעבר לשווי של תשלומי הפרמיה ששלמו. מקצת מן הנימוקים שהובאו בפסיקה להבחנה בין ביטוח לבין פנסיה אינם רלוואנטיים עוד לאור ההתפתחויות הרבות שעברו דיני הנזיקין מאז קביעת ההלכה בפסק הדין בעיניין בידה. אמת, המזיק לא נהנה מניכוי תשלומי הפנסיה מהפיצויים לנפגע או לתלוייו שכן לקרן הפנסיה, כמיטיבה, נתונה זכות לשיפוי מהמזיק לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת ניזקי גוף), התשכ"ד-1964 (ראו ע"א 331/75 "מבטחים" מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ נ' פלאצי, פ"ד לב(1) 63 (1977)).
...
כך או אחרת, המסקנה לענייננו אינה משתנה, ודין הטענה להידחות".
סיכומו של דבר כי המערערים לא הוכיחו כי הסכום ששולם להם על ידי "מבטחים" הוא בגדר תגמולי ביטוח על פי חוזה ביטוח, ולכן צדק בית משפט קמא שהורה על ניכוי הסכום מהפיצויים שנפסקו.
אשר על כן, אני דוחה את הערעור ולפנים משורת הדין אין צו להוצאות.
