על פי ההלכה טענת קיזוז צריכה להיות מצוינת בפירוט

כמו כן קבע כי אמנם במהלך חקירתו הנגדית העד מטעם המעסיקה לא יכול היה להסביר חישובים של רכיבים, אולם – "המחלוקת כפי שניבטת מכתבי הטענות אינה האם חישוב של רכיב זה או אחר תואם את השעור הלכאורי של אותו רכיב, והדברים מקבלים משנה תוקף עת התובעים לא הציגו חישוב נגדי ומפורט מטעמם. לפיכך, נוכח כללם של דברים, איננו סבורים כי יש לזקוף לחובת החברה את אי זמונו של החשב, שכן התזה הופרכה ממילא (ההדגשה במקור, סעיף 44)..." כמו כן נקבע כי - "התובעים לא הוכיחו כי קיימת חוסר התאמה בין שעות העבודה בפועל לבין השעות המצוינות בתלוש השכר ולדוחות הנוכחות. ... (סעיף 45).

בעיניין זה פסק בית הדין האיזורי כי (סעיף 91): "לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה, שלפיה דין התביעה ברכיב זה להדחות, ובד בבד יש לדחות את טענות הקזוז של החברה בדבר אי מתן הודעה מוקדמת על רקע נטישת העבודה על ידי שבעה מהתובעים. שכן בעניינינו לא הוכח כי התובעים פוטרו מעבודתם, אך גם לא הוכח כי נטשו את עבודתם. כפות המאזניים נותרו מעוינות". אשר לרכיב אי מתן טופס הודעה לעובד, אף על פי שהמעסיקה צירפה לתצהיריה טפסי הודעה לעובד לכאורה, הגיע בית הדין האיזורי לכלל מסקנה "כי דין התביעה ברכיב זה להיתקבל בעקרו" (סעיף 110).

העובדים שבים על טענתם בדבר היות התלושים פקטביים וטוענים כי בית הדין קמא היתעלם מהראיות שהונחו בפניו.

לטעמינו, ההכרעה צריכה להנתן ביחס לכל עובד בראי המארג הראייתי הרלבנטי לו לרבות הטבלה הרלבנטית לו והערכת עדותו.

בחינה זו ראוי שתעשה על ידי בית הדין האיזורי, אשר שמע את העדויות ובידו להעריך אם יש מקום לשנות מימצאי המהימנות לאור הבהרת ההלכה בעיניין zerezgi באותן נקודות שנזקפו לחובת העובדים ללא הצדקה ולאור טבלאות נתוני שכר, שתיערכנה בראי הערותינו לעיל, ועל פני הדברים אלה שהוגשו בהליך הקודם בבית הדין האיזורי טעונות טיוב ועיבוד נוסף.

...

השופטת חני אופק גנדלר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופט דורון יפת ונציגות הציבור גב' אורלי מלי וגב' אידה שפירא; סע"ש 5495-01-18;סע"ש 9547-04-18; סע"ש 8975-04-18; סע"ש 8963-04-18; סע"ש 67896-03-18; סע"ש 67858-03-18; סע"ש 67828-03-18; סע"ש 67806-03-18) (להלן – פסק הדין), בגדרו נקבע כי "שוכנענו כי גרסת התובעים [המערערים כאן (להלן – העובדים)] לגבי השכר השעתי בפועל או כי הובטח להם שכר שעתי נטו בסך 30 ₪ נטו אינה מהימנה; ומכל מקום התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח טענתם זו" (סעיף 50).

כמו כן, אנו סבורים כי בענייננו לא היה מקום להיקש מדיני ההבטחה השלטונית, והדברים מכוונים לקביעת בית הדין האזורי כי נדרשת הבטחה מפורשת וברורה ולדרישה שההבטחה ניתנה על ידי בעל סמכות לתתה תוך הגדרת אלה כ"תנאי הכרחי ותנאי סף".

על אף הקשיים האמורים לא מצאנו לקבל את טענות המערערים במלואן (קרי, קבלת הערעור לגופו) אלא בחלקן (קרי, החזרת העניין להכרעתו המחודשת של בית הדין האזורי).

לא מצאנו מקום ליתן ארכה זו, בין היתר, כיוון שהטבלאות מהוות ככלי עזר בהערכת הראיות והעדויות.

סוף דבר – הערעורים מתקבלים בחלקם במובן זה שהענין מוחזר לבית הדין האזורי לבחינה מחודשת בראי נסיבות הענין, העקרונות שהותוו בעניין zerezgi וההבהרות לעיל.

ומהם סכומי ההשבה? התובע הציג אישור מהנתבע כי הוא קיבל סך 265,000 ₪ עבור רכישת הדירה (נספח ז' לתצהיר התובע) ואישר בחקירתו את דברי ב"כ התובע כי "מלוא התשלומים שאי פעם העברת לנתבע בעבור הדירה ובכל הכרוך בדירה מסתכמים בסך של 265 אלף ₪" (עמ' 8 שורות 30-28); הנתבע בסיכומיו "לא הכחיש את התמורה ששולמה לו" (סעיף 38 לסיכומי נתבע), מכאן שאין מחלוקת כי הסכום האמור שולם לנתבע בגין הדירה נשוא החוזה שהתבטל ומשכך "חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקבל על פי החוזה" (סעיף 21 לחוק החוזים).

מאחר שמדובר בעותק בלבד הרי שכדי לסתור את הטענה 'היתנדב' הנתבע להעביר את המסמך המקורי, אך לפי הודעת התובע, אין מדובר במסמך המקורי כהבטחת הנתבע ולדבריו "היתקבל מיסמך הנחזה להיות מיסמך מקורי, שברור שאינו הנוסח המקורי שצורף לתיק בית המשפט" (סעיף 2 להודעה מיום 20.11.2022).

עיון בכתב ההמחאה מלמד כי מדובר בכתב המחאה כללי, שלא לומר סתמי, בו מצוין כי נהרי וברששת ממחים את זכויותיהם לדמי שימוש בדירה ממועד תפיסת הדירה "על ידי הנמחה ו/או על ידי מי מטעמו ועד לפינויו, על ידי מר שלמה וקנין, בהתאם לפס"ד שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 05.06.2016, במסגרת ע"א 6790/15". אולם אין די בכך! הממחה חייב להוכיח את עצם זכותו בטרם הוא ממחה את הזכות (ככל שיש לו כזאת) וזאת בדרך של הנחת תשתית עובדתית לתמיכה בטענה בדבר זכותו לקבל דמי שימוש מוקנין.

"טענת קזוז מצריכה: "להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליה היא מבוססת... יש להעלות טענת קזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קזוז בעלמא, ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להיתגונן"" (רע"א 1793/07 **** יופה נ' מדינת ישראל - מינהלת נמל יפו סעיף 9 (20.11.2007), להלן: "עניין יופה").

קביעת שיעור ההשבה "תיעשה לאור העקרונות של מניעת ההתעשרות שלא כדין על ידי מי מהצדדים... על הקשר בין זכות ההשבה לבין העקרון של מניעת התעשרות שלא כדין עמד בית משפט זה פעמים רבות: "ההלכה הפסוקה בבית משפט זה החילה את עקרונות עשיית עושר ולא במשפט על השבה בהקשרים השונים של ההיתקשרות החוזית – חוזה קיים, חוזה שהופר, וחוזה שבוטל מחמת פגמים בכריתתו" (ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל, ניתן ביום 18.1.05, פסקה 4 לחוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה..

...

ראיתי להוסיף כי ממילא אני סבורה כי בקשת הנתבע שלא להשיב את הסכומים של הכסף שקיבל על חשבון רכישה מותנית שלא התממשה אינה צודקת ואף מעלה טענות מתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט.

נוכח האמור, אני דוחה את טענת הקיזוז.

סוף דבר כאמור, התביעה נדחית בחלקה.

(ש' 21-23 ע' 2 לפרוטו') הודאת המבקשים בחובתם לשלם דמי שכירות וצריכת מים שוטפת נחשבת כטענה מסוג "הודאה והדחה". אם אכן יש למבקשים טענות כלשהן נגדו בגין הסכם השכירות, פתוחה לפניהם הדרך לממש את זכויותיהם בהליך משפטי נפרד.

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן: "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סכויי הגנתו... אך הוא נידרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

טענת הקזוז שהועלתה ע"י המבקשים סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 קובע כדלקמן: "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם ניתנים לקזוז בהודעה של צד אחד למישנהו , והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת אם הם חיובים קצובים". ברע"א 6250/98‏ Nordland Papier AG‏ נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור ואח' בע"מ, פ''ד נג(2), 274 , נקבעה ההלכה מפי כבוד הנשיא (כתוארו אז) ברק, לפיה ניתן להחיל את הרישא של הסעיף הנ"ל מדיני החוזים גם על דיני השיטריות, ואיפשרה העלאת טענת קזוז בין צדדים קרובים לשטר.

יחד עם זאת, גם טענת קזוז לא ניתן לטעון באופן סתמי בעלמא, ללא פירוט סכום מדויק אופן חישובו ובצרוף אסמכתות: "טענת קזוז בתחומיה של תביעה בסדר דין מקוצר חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקזוז ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להראות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן תביעת קזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להיתגונן. כן למשל טענה סתמית בגין הפסד כספי של סכום כסף מסויים, אין בו כדי לבסס הטענה האמורה, ללא ראיות מדוייקות בדבר שיעורו של הסכום, דרך התהוותו וחישובו" (ע"א 579/85 איראן ואח' נ. בנק לאומי לישראל, פ"ד מ'(2) עמ' 765, 767).

בסעיף 7 למסמך מתאגיד המים "מי יבנה", שצורף כנספח "ב" להתנגדות, מצוין במפורש כי הוא מבוסס על הצהרתם של המבקשים בלבד, מבלי שהוצגו מסמכים נוספים.

...

לפיכך, אני מורה למזכירות למחוק מסמך זה מהתיק.

סוף דבר משלא עמדו המבקשים בנטל המוטל עליהם להוכחת טענת הקיזוז, הרי שיש לדחות את בקשת הרשות להתגונן- ההתנגדות וכך אני מורה.

לאור סכום התביעה השטרית ואופן ניהול ההליך אני מחייב את המבקשים בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד המשיב בסך של 1,755 ₪ שישולמו לב"כ המשיב בתוך 20 ימים שאם לא כן יתווספו לחוב בתיק ההוצל"פ ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום.

בפניו נטען מפי ב"כ המערערת כי "כל הזמן התלוננה על כאבים מפושטים בכל הגוף ואף אחד לא איבחן את זה". היועץ כתב את הדברים הבאים: "לפי תלונות של החולה על כאבים מפושטים ולפי בדיקתי שמצאה רגישות ללחץ בנקודות האופייניות, החולה סובלת מפיברומיאלגיה. בעיון במסמכים הרפואיים בבדיקה מ-28/4/12 ע"י ד"ר אולגה גורדון רפואה פיסקאלית ושקום מצוין שבשבועיים האחרונים הופיעו כאבים ביד ימין ונבדקה ע"י רופא כרורג כף יד, יש לציין שבאותה בדיקה לא היו תלונות על כאבים מפושטים בכל הגוף ומדובר ביותר מ-5 שנים מיום התאונה, האבחנה של פיברומיאלגיה הופיעה לראשונה במסמכים הרפואיים ב-6/4/16 ע"י אורטופד – ד"ר ברזילי, יותר מ-6 שנים מיום התאונה. עקב הזמן הארוך מאז התאונה ועד קביעת האבחנה לא ניתן לקבוע בודאות שקיים קשר סיבתי בין התאונה להופעת התסמינים, עקב חמת הספק שבכל זאת קיים קשר כלשהו בין התאונה להופעת התסמינים הועדה קובעת 5% לפי סעיף 35(1)(ב) בין (א'-ב') מותאם מתום דמי הפגיעה. מ-13/6/10." הדרג הראשון קבע כי לא נותרה נכות בגין ברך ימין וקיבל את חוות דעת היועץ לעניין הפיברומיאלגיה.

וכך נקבע: "... על מנת שהתובעת תוכל להראות כי מועד האיבחון המאוחר של הפיברומיאלגיה עשוי לדחות את מועד הווצרות עילת התביעה למועד מאוחר יותר, עליה להראות, כי מבחינה אובייקטיבית לא היה לה מידע הקושר את הנזק (הפיברומיאלגיה) שאובחן מאוחר יותר לבין הארוע. גם כאן, כמו בעיניין כהן, לא נטען ביחס לכך באופן מפורט – והנטל מוטל היה על התובעת לעשות כן. למעלה מן הצורך אציין כי גם בהתאם לתשתית שכן הוצגה, אין מקום לקבל את טענת התובעת - ולהפך וכאמור לעיל:

] סעיף 104(א) לחוק קובע כי "נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' והמבוטח הגיש תביעה לגימלה לפי סימן זה ונימצא נכה מעבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה". בסעיף 104(ג) לחוק נקבע כי מענק ישולם למי שנכותו היציבה "פחותה מ- 20% אך אינה פחותה מ- 9%". שיעור המענק נקבע בסעיף 107(א) לחוק והוא סכום "המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש". מוסיף הסעיף וקובע כי: "הוגשה תביעה לגימלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובילבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקיצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה." ביחס לסעיף זה נקבע בעיניין מיצרי כי: "על יסוד כל האמור לעיל אנו קובעים כי על פי הילכת גור, שאושרה בהילכת שקד, פרק זמן בן 12 חודשים שבין מועד ההכרה בפגיעה בעבודה לבין מועד הגשת התביעה לגימלה, דהיינו תביעה לקביעת דרגת נכות ולגמלה או למענק על פי דרגת הנכות, אינו מובא בחשבון במניין תקופת השהוי על פי סעיף 296(ב) לחוק, הן לעניין תשלום גמלת נכות חודשית והן לעניין תשלום מענק על פי סעיף 107 לחוק. ככל שהתביעה לגימלה הוגשה לאחר תקופה ארוכה יותר מ- 12 חודשים ממועד ההכרה, במניין תקופת השהוי יובא רק פרק הזמן שמעל 12 חודשים." לפי קביעת הועדה, הנכות של המערערת בגין הפיברומיאלגיה החלה ביום 13.6.2010 (תום תקופת אי הכושר האפשרית).

לפיכך, במועד זה נוצרו "התנאים המזכים במענק". בהקשר זה נציין כי לא מועד אבחון המחלה הוא שקובע, אלא המועד שבו הנכות נתנה את אותותיה בנפגע, גם אם לנכות זו יש "שם" כזה או אחר, אלא אם הוכח על ידי הנפגע שלא יכול היה להיות מודע לנכותו באותו המועד[footnoteRef:3] או שהוכח על ידו שלא היה ולו קצה חוט הקושר בין התאונה לבין הנכות[footnoteRef:4].

לפיכך וכנפסק בעיניין דולאני[footnoteRef:5], על מנת שהמערערת תוכל להגיש ערעור על ההחלטה היא היתה צריכה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת העירעור.

...

] סעיף 104(א) לחוק קובע כי "נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' והמבוטח הגיש תביעה לגמלה לפי סימן זה ונמצא נכה מעבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה". בסעיף 104(ג) לחוק נקבע כי מענק ישולם למי שנכותו היציבה "פחותה מ- 20% אך אינה פחותה מ- 9%". שיעור המענק נקבע בסעיף 107(א) לחוק והוא סכום "המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש". מוסיף הסעיף וקובע כי: "הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה." ביחס לסעיף זה נקבע בעניין מיצרי כי: "על יסוד כל האמור לעיל אנו קובעים כי על פי הלכת גור, שאושרה בהלכת שקד, פרק זמן בן 12 חודשים שבין מועד ההכרה בפגיעה בעבודה לבין מועד הגשת התביעה לגמלה, דהיינו תביעה לקביעת דרגת נכות ולגמלה או למענק על פי דרגת הנכות, אינו מובא בחשבון במניין תקופת השיהוי על פי סעיף 296(ב) לחוק, הן לעניין תשלום גמלת נכות חודשית והן לעניין תשלום מענק על פי סעיף 107 לחוק. ככל שהתביעה לגמלה הוגשה לאחר תקופה ארוכה יותר מ- 12 חודשים ממועד ההכרה, במניין תקופת השיהוי יובא רק פרק הזמן שמעל 12 חודשים." לפי קביעת הוועדה, הנכות של המערערת בגין הפיברומיאלגיה החלה ביום 13.6.2010 (תום תקופת אי הכושר האפשרית).

לאמור נוסיף שגם לא מצאנו ממש בטענה הנוגעת לפער הזמן שבין תחילת הנכות שנקבעה לבין הקישור החלקי לפטירת קרובי המשפחה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בסעיפים 69-70 לכתב ההגנה הועלתה טענת קזוז מכומתת ומפורטת ובקשה לשמור על זכותה לתקן את כתב ההגנה ככל שיתגלו סכומים נוספים (סעיף 30 לכתב ההגנה).

בעניינינו, אומנם הבקשה אינה בקשה להגבלת עיסוק אולם עדיין בקשה להורות על חסיון מסמכים שהוגשו לתיק במסגרת הליך גילוי מסמכים בתיק שהוא פתוח לציבור מצריכה פירוט ונימוק, דבר שלא עולה מהבקשה".

המעסיקה מדגישה כי טענה בכתב ההגנה שהעובד הגיע לעבוד אצלה ללא ניסיון והכשרה קודמים, ולכן אין זה סביר שהתחייבה לשלם לו את הבונוסים המצוינים בחוזה ההעסקה הנטען.

בתוך כך טען העובד כי המעסיקה מבקשת להיתחמק משקיפות הדדית האמורים להתקיים בין בעלי דין; הגשת הבקשה נועדה להביא להתמשכות ההליך; ההליך מיתקיים בחוסר שויון קצוני כיוון שהעובד גילה את מסמכיו באופן מלא ואילו המעסיקה נימנעה מלעשות כן; טענת המעסיקה כנגד ההסכם אינה מתקבלת על דעת וגם לא על פי דיני העבודה, כשלא מסרה לו חוזה עבודה או הודעה לעובד; המדובר בחברה משפחתית קטנה, כשבעלי החברה מתגוררים בחו"ל ואילו ילדיהם מנהלים אותה, והמעסיקה הרחיבה בטיעונים שמקומם בדיון ההוכחות; המסמכים אינם סוד מסחרי, ולמעסיקה אין כל סוד מסחרי; גם אם היה מדובר בסוד הרי שנוכח חלוף הזמן אין בידע זה עוד להקנות יתרון ייחודי לבעלי; מעבר לכך, וככל שעסקינן בסוד, ממילא היה העובד חשוף לסודות אלה מתוקף תפקידו, ויתרה מכך הוא בעצמו יצר אותם; ניתן להתגבר על הסודות באמצעות קביעה כי העובד ישמור על סודיות המסמכים; כל המידע הנחוץ אודות הבונוסים להם טוען העובד שהוא זכאי ניתנים לשליפה בקלות; בידי המעסיקה מצויים גם חוזי ההעסקה של המנהלים שהחליפו את העובד וניתן לראות אם הם כוללים תשלום בונוסים; אם המעסיקה סבורה כי העובד נטל כספים שלא כדין היא מוזמנת להגיש תביעה נגדו בערכאה המוסמכת; המעסיקה ציטטה הלכה של הנשיא גרוניס ברע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ (25.12.07) – לפיה אין מקום לסרב לבקשת גילוי מסמכים כאשר הסרוב עשוי למנוע הוכחת טענה או אף אם הסרוב אך יקשה עליו להוכיחה - לצורך ביסוס זכאותה לגילוי אך לא החילה זאת על עצמה עת נדרשה לגילוי מסמכים.

(ד)(4)(II) העתק כל פניה/התכתבות בכל מדיה לגורמים הקשורים למעסיקה לרבות שוכרים, ספקים, בנק וכיוצ"ב וכן דפי חשבונות בנק לתקופת העבודה אצל המעסיקה בהתאם להלכה הפסוקה נתבע זכאי לעשות שימוש במכשיר גילוי המסמכים לצורך בחינתה של טענת קזוז פוטנציאלית וזאת כחלק מהגנתו, כשהשאלה אם יש לאפשר תיקון כתב ההגנה לצורך הוספת טענת קזוז או עדכונה היא שאלה שתדון בנפרד בהמשך.

באותו ענין דחה בית המשפט המחוזי בקשת נתבע לגילוי מסמכים לצורך בחינת טענת קזוז, וערעור שהוגש על כך היתקבל, וכך נאמר (ההדגשה שלנו): "חובת גילוי המסמכים המוטלת על בעל דין פורשה בפסיקה בהרחבה ונקבע כי זו משתרעת על כל אותם מסמכים "אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה" (ראו רעא 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 60 (1995)), ועוד נפסק כי בשלב גילוי המסמכים מבקש הגילוי אינו נידרש להוכיח את הרלוואנטיות של המסמכים שגילויים נידרש בודאות ודי בכך כי יוכיח שהם עשויים להיות רלוואנטיים בהמשך ההליך (ראו רעא 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, פסקה 7, 15.10.2008)).

...

אשר לבקשה לגילוי המסמכים שנשתמרו על ידי העובד מהמחשב האישי שלו לאחר שלטענתה לקח את המחשב לרשותו והחזיר אותו כשהדיסק הקשיח ריק מתוכן; העתק הקבצים שנשמרו על ידי העובד; העתק כל מסמך, קובץ או מדיה דיגיטלית המצוי ברשות העובד והקשור למעסיקה - נימק בית הדין החלטתו כך: "הנתבעת לא הבהירה את רלבנטיות המסמכים כאמור להליך ועל כן הבקשה נדחית.

סיכום ביניים - דין הערעור כנגד אי חיסוי המסמכים שהגיש העובד להידחות, וזאת מבלי שיהא בדחייתו למנוע מהמעסיקה להגיש בקשה קונקרטית בקשר למסמכים העלולים לפגוע בפרטיות צדדים שלישיים.

(ה) סיכום לאור כל האמור החלטנו לקבל את הערעור בחלקו, וזאת ברכיבים הבאים: (א) פיצול הדיון - הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהענין מוחזר לבית הדין האזורי לשם מתן החלטה בבקשה.

(ב) גילוי פניות / תכתובות בכל מדיה עם גורמים הקשורים למעסיקה - הבקשה מתקבלת ביחס לפניות ותכתובות שנעשו במהלך תקופת עבודתו של העובד אצל המעסיקה.