מקורה של תכלית זו בהגינות דיונית ובשמירה על זכותו של בעל דין לקבל את יומו בבית המשפט, "לצורך ניהול הליך תקין, על פי כללי הצדק הטבעי" (ראו דברי ההסבר לתקסד"א החדשות, בעמ' 49).
בדומה, סבור גם השופט י' שקד בספרו:
"אומנם, נוסח הסעיפים שונה אך דומה כי אפשר להחיל, בזהירות המתחייבת, את הפסיקה הנוגעת לתקנה 482(א) לתקנות הקודמות על תקנה 163(ג) לתקנות, ואולי אף בהרחבת-מה, ביחס לתקנה 482(א). זאת, שכן האחרונה התייחסה רק למצב שבו התובענה היא בעיניין 'עסק או עבודה' מסוימים שהמורשה עוסק בהם עם או עבור הנמען, ואילו תקנה 163(ג) לתקנות נוקטת לשון כללית יותר – 'המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל'" (יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 794 (מהדורה שנייה, 2020)).
...
בשל חשיבותן של שאלות אלו, החלטנו להכריע בבקשה במותב תלתא.
ואולם, מכל הטעמים שהובאו לעיל, אני סבור כי הבחינה שערך בית המשפט קמא איננה מספיקה להכרעה בדבר תוקפה של המצאה לנציג על פי תקנה זו, שכן אין בה כדי ללמד על עמידה במכלול התנאים שמציב סעיף 163(ג) לתקסד"א על פי לשונו, תנאים שנועדו להבטיח שהוגשמה גם תכלית רכישת הסמכות, העומדת אף היא ביסוד התקנה, ככל שמדובר בהמצאת כתב הטענות הראשון.
ואולם בקשה זו לא נבחנה כלל בהחלטה מושא ההליך שלפנינו, ולפיכך אין מנוס מלהשיב את התיק לבית המשפט קמא על מנת שישלים את אשר החסיר.
נוכח כל האמור, לו תישמע דעתי, הערעור יתקבל, כך שהתיק יוחזר למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי לדיון בבקשתם החלופית של המשיבים – המצאה לפי תקנות 167-166 לתקסד"א החדשות.