עוד נכתב בהחלטה כי "חישוב הגימלה מבוסס על הכנסות שהיו בידינו לפני הפגיעה. לפי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ"ד- 1984 (להלן- התקנות), מבוטח שאושרה לו גמלת נכות מעבודה, תיחשב ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמה לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית. על כן, לשנת 2014, גם אם תיתקבל שומה נוספת, לא ייערך חישוב הפרשים הן לעניין הגימלה והן לעניין דמי הביטוח...".
ביום 8.3.2022 ניתנה החלטה על ידי פקיד תביעות המאשרת את האמור בהחלטה מיום 6.4.2021.
...
ויודגש, גם בהודעת התובע מיום 17.3.2024 נרשם כי "אין בידי התובע או לרואה חשבון מטעמו אסמכתא לכך". לפיכך, כמו גם לנוכח השלב בו מצוי ההליך, לא מצאנו כל טעם בשלב זה בזימונו של רואה החשבון ו/או בזימונה של עובדת הציבור, אשר בא כוחו של התובע כבר הסכים בדיון ההוכחות, כי תעודת הציבור תוגש לתיק.
לפיכך, מקובלת עלינו טענת הנתבע כי "לא יכולה להיות אסמכתא על דיווח שלא קיים", וכדברי שלום עליכם, "ואם תאמר שאין לך אחות? לך לך והצטדק!" (בשינויים המחויבים ראו ע"פ 8095/16 יהודה עובדיה נ' מדינת ישראל (מיום 30.3.2017).
אשר על כן, ובכפוף לאמור בסעיפים 16 ו-32 לעיל כי המקדמות מיום 7.10.2014 נכללו בבסיס השכר, התביעה נדחית.