תנאים למתן תוקף לכתב ויתור על זכויות מצד העובד

תוקפו המשפטי של כתב ויתור עליו חתם התובע; סעיף 29 לחוק פצויי פיטורים , תשכ"ג-1963, קובע: "פשרה לענין פצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהא להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פצויי הפיטורים." לעניין תוקפו של כתב ויתור נקבע בפסיקה, "הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הנו כי יש ליתן משקל מועט יחסית לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי כי העובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן ינתן משקל לחתימת כתב הוויתור" (ראו: דב"ע נו/29-3 תנובה בע"מ - אסתר לוסקי, פד"ע לג, 241; דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבנלאומי הראשון לישראל - הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ והסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פד"ע כז 3, 34-35).

לכן, על הנתבעת מוטלת החובה להוכיח באופן ברור וחד כי התובע מצידו ויתר על זכותו להגיש תביעה, והוכחתו של מצג כזה מחייבת "רמת הוכחה נכבדה".  בהתייחס לתנאי השני, נפסק כי "התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע." (ראו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נגד הוועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים ; ניתן ביום (02.07.03.

...

לפיכך, אנו קובעים כי יש לקזז סך של 4,308 ₪ מכל סכום שנפסק לטובת התובע בפסק דין זה בגין רכיב זה. נסיעות טוענת הנתבעת, כי בין החודשים 1/2015 ועד 3/2016 במשך 15 חודשים (ולא 18 כפי שטענה הנתבעת) שולם לתובע דמי נסיעות בסך 1,342 ₪ בטעות, למרות שקיבל רכב מהחברה , לטענתה במשך כל החודשים הללו נהנה התובע מהטעות ולא אמר דבר, לפיכך לטענתה עומדת לה זכות הקיזוז מכל סכום שיפסק לזכותו, בסך של 24,156 ₪ (על פי חישוב 15 חודשים X 1342 ₪ = 20,130 ₪ ).

סוף דבר אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, נמצאנו למדים, כי בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, וסיומה, הנתבעת נותרה חייבת לתובע את הסכומים מטה:          א. 105,208 ₪ - בגין הפרש פיצויי פיטורים.

לאור האמור, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 46,056 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: בנסיבות העניין, בהתחשב בכך, שתביעת התובע התקבלה בחלקה, ובכך שטענת הקיזוז של הנתבעת גם כן התקבלה בחלקה, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של  3,500 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

[footnoteRef:1] לאחרונה סיכם בית הדין הארצי את ההלכה הנוהגת בנוגע לכתב ויתור: "הפסיקה אינה מרבה לתת תוקף לכתבי ויתור, כשמדיניות זו מיוסדת על שלושה שיקולים מרכזיים: הראשון, מימוש התפיסה הרואה בזכויות הנובעות מחקיקה המגן כזכויות קוגנטיות שאינן ניתנות לויתור. השני, הגנה על העובד לנוכח הכרה בפערי הכוחות בינו לבין מעסיקו. פערים אלה מתקיימים גם עובר לסיום ההעסקה, שכן עובד עלול להסכים לחתום על כתב ויתור על מנת לקבל במהירות וללא עיכובים תשלומים המגיעים לו ולעיתים אף נחוצים למחייתו, ככל שלא מצא מקום עבודה חלופי. השלישי, הגנה על זכות הגישה לערכאות, המבטאת עיקרון יסוד בשיטתנו, הנגזר מעיקרון שילטון החוק, ומהוה ערובה למימוש מלוא הזכויות המוקנות לפרט במסגרת שיטה משפטית. [1: נספח 1 לכתב ההגנה.]

לעניין התנאי הרביעי נחדד כי עובד אינו יכול לוותר על זכות שמוקנית לו מכוח משפט העבודה המגן, לרבות במסגרת כתב ויתור.

התובע אינו מצביע על חישוב שגוי מצידה של הנתבעת בימי שבת אלו, ומעיון בתלושי השכר עולה כי שולמה לתובע תוספת מנוחה שבועית בשיעור 200% לפי ההסכם עמו: כך לדוגמה, בחודש 11/2016 עבד התובע שלוש שבתות, שתיים מהן היו הסעות תיירים ולכן שולם לו רק שכר רגיל (228 ₪ ליום, כלומר 456 ₪ ליומיים אלו), וכן עבד התובע בשבת נוספת 4 שעות בהסעה רגילה, ובגינה שולם 228 ₪, כלומר 28.5 ₪ לשעה * 4 שעות * 200%; גם בחודש 11/2013 עבד התובע שלוש שבתות, שתיים מהן היו הסעות תיירים ובגינן שולם שכר רגיל (216 ₪ ליום * יומיים = 432 ₪), ובגין השבת השלישית בה עבד 6 שעות שולם 324 ₪, כלומר 27 ₪ לשעה * 6 שעות * 200%.

...

על כן, טענת התובע להפרשים בגין דמי חופשה דינה להידחות.

סיכום בהתאם לכל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 73,205 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, החל מיום 15.12.16 ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין ההוצאות, שקלנו את העובדה כי התביעה התקבלה בחלקה וכן את הפער בין סכום התביעה לבין הסכומים שנפסקו לעיל, ובהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחר יתווספו לסכומים הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בהמשך לאחר שהתובע התייעץ עם עו"ד פדלי, אשר אימת את תצהירו (בגין כתב ויתור על סכום של 30,000 ₪), הוצע לו לשנות את הסכום בתצהיר מ-30,000 ₪ ל-99,000 ₪ (המשקף את מלוא הסכום המגיע בהתאם להסכם כתב ויתור בפועל), אך הנתבעים לא הסכימו לחתום על כך, הגם שלא חזרו בהם מהסכמתם (תימלול הקלטה שסומנה כ-קול_170614_2, עמוד 9, שורות 22-26, עמוד 10, שורות 1-2, 20, 24-25, עמוד 11, שורות 20-26, עמוד 12, שורות 1-4, ואילך): ניסים: 11.500 כפול 8.5 שווה 98 אלף שקל.

ההסכם מקיים את מרבית התנאים שנקבעו בפסיקה למתן תוקף כתב ויתור, ביניהם: מודעות מלאה של העובד לזכות עליה מוותר לאחר שנימסר לו חשבון ברור ומובן של הסכומים שיקבל ונוסח הוויתור היה ברור וחד משמעי (דב"ע נד/3-229 חמת ארמטורות ויציקות נ' נעים, פד"ע לג 260 (30.11.1998); דב"ע נב/ 217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבנלאומי  הראשון לישראל נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח, פד"ע כו 3 (9.3.1994).

אמנם לא הוגש כתב ויתור חתום המפרט את הסכום הנכון, אך בית הדין סבור כי בנסיבות ענייננו, כאשר הטענה מועלית מצידו של העובד דוקא, אשר מוכיח באמצעות ראיות אחרות בכתב, קיומו של הסכם ויתור, יש מקום ליתן תוקף לכך (התחייבות הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 65,000 ₪ (ת/5); טופס 161 במסגרתו הודתה הנתבעת 1 בחוב בסך 30,000 ₪ בנוסף לסכום שהופרש לפיצויים; תצהיר התובע מיום 3.7.17 החתום על ידי הצדדים; תמלולי ההקלטות מהן עולה היתחשבנות ברורה וחד משמעית מפי העובד עצמו).

על כן, התובע זכאי לקבל מהנתבעת 1 סך 65,000 ₪ בגין פיצויים (מתוך הסכום של 100,000 ₪ עליו סוכם בכתב הוויתור) וזה הסכום שאנו פוסקים לו בגין רכיב זה. בית הדין החליט לדחות את התביעה לפצויי הלנת פצויי פיטורים, בשים לב לכך ששוכנע כי היתה מחלוקת כנה ואמיתית בעיניין הסכום המגיע לתובע בגין פצויי הפיטורים, ולכן נפסוק לתובע הפרישי הצמדה וריבית מיום 15.7.17 ועד לתשלום בפועל (מועד עליו סוכם כמועד תשלום ראשון).

...

לפיכך התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית במלואה.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית.

לעניין התנאים למתן תוקף לכתב ויתור נקבע: "הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הנו כי יש ליתן משקל מועט לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי שהעובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן יינתן משקל לחתימת כתב הוויתור [דב"ע נו/3-29 תנובה בע"מ - אסתר לוסקי, פד"ע לג, 241; דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבנלאומי הראשון לישראל - הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז' 3]. עוד נפסק בדב"ע נב/3-217 לעיל, כי על מנת שיינתן תוקף לכתב ויתור, על בית הדין לבדוק התקיימות שלושת התנאים הבאים: א. הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו. ב. נימסר לעובד לפני חתימתו על כתב הסילוק, חשבון ברור ומובן של הסכומים שקבל ו/או שהועברו לו. ג. כתב הסילוק ברור וחד משמעי". (ע"ע (ארצי) 49974-09-12 חברת מעונות הורים חל"צ - איזאבלה פלקוביץ (19.7.17)).

עוד נקבע בפסיקה כי יש לבחון אם מדובר בפשרה אותנטית או בויתור: "...בהתאם להלכה שנתגבשה במשפט העבודה עובד אינו יכול לוותר על זכות שמוקנית לו מכוח משפט העבודה המגן, לרבות במסגרת כתב ויתור (ראו חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים, פד"ע לג 260; פארן - אי.סי.אי טלקום, (7.2.11), סעיף 22(. משמע, אין בכוחו של הויתור – להבדיל מהפשרה האותנטית בה נדון להלן - להקים מחסום מפני תובענה ביחס להפרש, ככל שקיים, בין גובה הזכות המהותית על פי דין (שמקורה בהסכם קבוצי או צו הרחבה) לבין הסכום ששולם בפועל לרבות במסגרת כתב הויתור ברכיב הפרישי פנסיה. פשרה אותנטית משמעה קניית סיכון בהנתן מחלוקת משפטית או עובדתית ממשית וכנה לגבי עצם הזכאות או היקפה; ואילו, הויתור מאופיין בהיעדר מחלוקת ממשית על הזכאות והיקפה, קרי בודאות הזכאות. מקום בו המדובר בפשרה אותנטית, ובפרט כאשר ארגון העובדים צד לה, ניתן בנסיבות מתאימות ליתן לפשרה תוקף משפטי (דב"ע (ארצי) לח/3-59 סילשי - דורון, פד"ע י 32). משמעות מתן התוקף לפשרה אותנטית היא כי ההסכם שנערך מהוה מיצוי הזכות, בראי חילוקי הדיעות הממשיים ביחס לעצם הזכאות או היקפה, ואין מקום לחיוב נוסף. ואילו, ככל שיסתבר כי המדובר בויתור על זכאות שוודאותה אינה מוטלת בספק אזי אין המדובר בפשרה אותנטית, אלא בויתור על זכות מוקנית קוגנטית, וככזה הוא יהא חסר תוקף משפטי, ולא יהא בכוחו לחסום את העובד מלממש יתרת זכאותו.

מן הכלל אל הפרט בעניינינו, המשיב הצהיר כי בסמוך לקבלת הצעת הבנק לפרישה מוקדמת התברר לו לראשונה שהפיצוי שניתן לו עקב העברתו מיוזמת הבנק לעבוד בסניף ללא פיצול בדמות "שעות נוספות גלובאליות", שאין כל עבודה לצידן, אמור היה להיות חלק מהשכר הקובע.

...

דין יתר טענות המשיב להידחות.

לסיכום הבקשה לסילוק על הסף של התביעה בשל מניעות וויתור מתקבלת.

דין התביעה להידחות.

אשר לרובד הנורמאטיבי, כקו מנחה נציין כי הפסיקה אינה מרבה לתת תוקף לכתבי ויתור, כשמדיניות זו מיוסדת על שלושה שיקולים מרכזיים: הראשון, מימוש התפיסה הרואה בזכויות הנובעות מחקיקה המגן כזכויות קוגנטיות שאינן ניתנות לויתור.

לעניין התנאי הרביעי נחדד כי עובד אינו יכול לוותר על זכות שמוקנית לו מכוח משפט העבודה המגן, לרבות במסגרת כתב ויתור.

לעיתים כתב הויתור כולל בצידו גם תמריץ להמנע מהגשת תביעות בדמות מענק העידר תביעות (יהא כינויו אשר יהא), דהיינו תשלום מעבר למגיע לעובד על פי דין, כשעל פי ההסכמה אם יגיש העובד תביעה ייאלץ להשיב את התוספת.

...

בית הדין האזורי קיבל באופן עקרוני את התחשיב שערך המערער, אולם דחה את תביעתו לאור הסכם ההיפרדות, כפי שנפרט להלן: לעניין תחשיב פדיון החופשה, קבע בית הדין האזורי כך: "בחינת ממוצע העמלות ששולמו לתובע בשנת העבודה האחרונה מעלה שהעמלה האחרונה ששולמה לו היא בסכום גבוה משמעותית מעמלות ששולמו לו בחודשים אחרים באותה שנה. עם זאת, מקובלת עלינו טענת התובע כי עבודתו על עסקאות אלה והבשלתן היו ידועות לשני הצדדים ודחיית מועד ניתוק יחסי העבודה נעשה, בין השאר, על מנת לאפשר לתובע את קבלת אותן עמלות (סעיף 19 לסיכומי התשובה).

מסקנה זו מושתתת על התניית הזכאות למענק באי הגשת תביעות, כעולה מסעיפים 6-9 להסכם, תוך התחייבות המערער להחזיר את המענק אם יפר את ההסכם כאמור בסעיף 9 להסכם.

כאמור בשאלה זו פנים ולכאן ולכאן, ולא מצאנו למצות את ההכרעה בה שעה שממילא לא עומדת לעובד זכאות על פי דין להפרשי פדיון חופשה, כעולה מהניתוח לעיל.

סוף דבר – הערעור נדחה.